דרדסית היא רק סימפטום: הייצוג הנשי בקולנוע הוא תוצר של המציאות

להקה מבטלת את הופעתה בישראל. יאיר לפיד מצטט מישהו לא נכון. פועל בניין נהרג מתאונת עבודה. יש כמה וכמה כותרות מדכאות בישראל שמשחזרות את עצמן שוב ושוב וכל פעם אנחנו מזדעזעים, קצת, במידת הסביר. השבוע קיבלנו דוגמה מושלמת – העלמה מכוונת של דמות נשית מכרזה, במקרה זה דרדסית. על שלט דו צדדי הוצג פוסטר הסרט "דרדסים: הכפר האבוד", כאשר הצד שפונה לכיוון רמת גן הציג שלושה דרדסים ואחת דרדסית ואילו זה שפניו לבני ברק – דרדסים זכרים בלבד. מדכא, הא? ספין יח"צני? כנראה. אבל נו, התרגלנו. דעתי בנושא מעמד האישה בחברה החרדית רלוונטית בערך כמו פרסום של סרט "דרדסים" חדש בעיר שרוב תושביה לא רואים סרטים. אני בכלל רוצה לדבר על דרדסית.

דרדסית, למקרה ששכחתם או הדחקתם, איננה ילידת כפר הדרדסים. היא נוצרה ע"י גרגמל הרשע, שבאחת מתחבולותיו ניסה לפנות אל הלב והליבידו של הננסים הכחולים ולשם כך יצר דרדס ראשון ממין נקבה. דרדסבא עלה על התחבולה והפך אותה מגוש חימר צבוע לדרדסית אמיתית במהלך שגם כלל מייקאובר – שיער בלונדיני שופע במקום שחור קצר וחזות סקסית יותר, כולל עקבים. בעוד בקומיקס משנות השישים שעליו מבוססת הסדרה היא הופיעה רק מדי פעם, בסדרה המצוירת יש לה תפקיד קבוע. עם השנים התווספו לגרסה הטלוויזיונית דרדסיות נוספות – דרדסית טום-בוי בשם שובבית ודרדסבתא – אבל מי בכלל זוכר אותן?

בתחילת שנות התשעים טבעה עיתונאית בשם קתה פוליט את המושג "עיקרון הדרדסית", המתאר את הנטייה של סדרות טלוויזיה, סרטים וסוגי מדיה נוספים להציג דמות נשית אחת בלבד בתוך קבוצה של זכרים. אז מה אם בעולם האמיתי נשים הן חצי מהאוכלוסייה? לעיתים קרובות הדמות תהיה סטריאוטיפ נשי מהלך – צבועה או לבושה בוורוד, סגול או אדום, מתעניינת באופנה, שיער ואהבה. היא תהיה רגישה וקשובה לאחר, מצפן מוסרי, אמא לעת מוצא, או אם זה סרט אקשן, תצטיין באמנות לחימה ותביס את אויביה תוך שימוש מוגבר ברגליה הארוכות. תראו את כפר הדרדסים, שבו כל דרדס מקבל רק תכונת אופי אחת – דרדס אחד הוא חכם וחנון, האחר אוהב להתגנדר. התכונה של דרדסית היא נשיות, נשיות מסוג מאוד מאוד מסוים.

לדרדסים זכרים יש אופי מוגדר. דרדסית היא פשוט נשית. "הדרדסים: הכפר האבוד"

דוגמאות? למה לא. ליאה היא הדמות היחידה ממין נקבה בטרילוגיה המקורית של "מלחמת הכוכבים" שזוכה לתפקיד משמעותי. את זמן המסך של כל השאר אפשר לצמצם לבערך דקה. בסרטי "ההוביט" המציאו דמות של אלפית שלא הופיעה מעולם בספר המקורי כדי שהקאסט לא יהיה מורכב ממאה אחוז גברים וכדי שתהיה קצת רומנטיקה. במארוול מקפידים מאוד על הכלל הזה – "הנוקמים" ו"שומרי הגלקסיה" התחילו עם אישה אחת בלבד בצוות. ב"ת'ור" מתוארת ליידי סיף כאישה היחידה באסגרד ששואפת להיות לוחמת, על אף שהמיתולוגיה הנורדית וההיסטוריה של סקנדינביה דווקא הייתה די ידידותית לקונספט של לוחמות ממין נקבה. בשלב מסוים גיבורה נוספת התווספה לקבוצת הנוקמים, וכך אף קבוצה ב"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" לא נשארה בלי דמות אחת של אישה (וחבר שחור ייצוגי אחד למנהיג כל קבוצה).

עוד? סבבה. מיס פיגי ב"חבובות", לולה באני ב"ספייס ג'אם", קנגה מ"פו הדוב", "מועדון קרב", "התחלה", "צעצוע של סיפור", שופטת אחת על ארבעה-חמישה שופטים בתכניות ריאליטי דוגמת "הכוכב הבא", "מאסטר שף" או "דה וייס", וונדרוומן ב"ליגת הצדק" (לפעמים, למשל בסרט המתקרב), "רובוטריקים" ועוד ועוד ועוד. מובן שיש גם דוגמאות הפוכות – "My Little Pony", "סקס והעיר הגדולה" – אבל הן נדירות יותר ומאפיינות יצירות שמוכוונות מראש לקהל של ילדות או נשים.

תראו, אישה! "ליגת הצדק"

אם האישה התורנית עוזבת, אחרת תמלא את התקן שלה: בסרט "האשליה 2" דמותה של ליזי קפלן הציגה את עצמה בפני חבריה לקבוצת פרשי האפוקליפסה בתור "הפרשית הבת החדשה", אחרי עזיבתה של איילה פישר בין שני הסרטים. לנעליה של תמר קינן כצלע הנשית בסדרה "החברים של נאור" נכנסה בעונה השלישית מלי לוי, שהוחלפה בהמשך במירב פלדמן. שתי האחרונות שיחקו את אותה הדמות.

עיקרון הדרדסית כל כך מעצבן כי הוא מקבע את הסטיגמה על פיה מספרן של הנשים באוכלוסיה קטן, או שרוב הנשים פשוט לא ראויות או מעוניינות בתשומת הלב שלנו. הוא מעצבן גם כי הרבה מהדמויות האלה הן דמויות מבאסות, שבלוניות וקלישאתיות, הרי "אישה" זה לא איפיון מספק לדמות ו"לעזור לגיבור הראשי" או "לבחור בין שני גברים" זה לא מניע מעניין במיוחד.

אבל רגע, תתעקשו לשאול, אני מביט ימין ושמאל ורואה רק גברים ועוד גברים, עם כמה נשים ייצוגיות – בחדשות, בממשלה, בעסקים, בצבא. נכון, מקצועות ותעשיות רבים עדיין אינן שוויוניות. אבל לא היד הנעלמה היא שמשכה איתה אל הצללים את רוב מי שנולדו עם כרומוזום מסוים, ולא פגם אינהרנטי של המין הנשי הוא שיצר את המצב הזה. הרי נשים נחשבו נחותות או טמאות בחברות מסוימות לאורך מאות ואלפי שנים, וגם היום קשה להגיד שהעולם החליט פה אחד שמותר לנו לעשות כל מה שנרצה. מיינד יו, רק לפני 100 שנה התחיל הטרנד המוזר הזה שמאפשר לנשים להצביע. גם אם אתם לא רואים בייצוג הולם של מי שהן למעלה ממחצית מאוכלוסיית העולם סוגיה פמיניסטית חשובה ובהולה, זכרו שהתרבות והמציאות תמיד מזינות זו את זו. ולפני שאתם מזדעקים שהחרדים הברברים מצנזרים את דרדסית, תזכירו לעצמכם את נסיבות לידתה ואת מסיבת הנקניקים שהיא חייה.