פעם הייתי: פרויקט חדש מתעד את תולדות הקולנוע הישראלי

העשור הראשון של שנות האלפיים סימן את תחילתה של פריחה יוצאת דופן בקולנוע הישראלי. "בופור", "ואלס עם באשיר" ו"עג'מי" היו מועמדים לפרס האוסקר ותרמו להתרוממות הרוח היצירתית שהייתה כל כך חסרה כאן. "2004 הייתה השנה שבה הקולנוע הישראלי חצה את סף מיליון הצופים לשנה, דבר שלא קרה מאז שנות ה־70. ההתעניינות בחו"ל וההשקעות בקופרודוקציות התעוררו והייתה התרגשות באוויר", אומרת אביטל בקרמן (37), שלצד יוצר הקולנוע והתיאטרון מרט פרחומובסקי עבדה בעשור האחרון על "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" – פרויקט שאפתני שמגולל בגוף ראשון את סיפורה של תעשיית הסרטים המקומית. האתר המרכז את העדויות הושק בתחילת החודש, ובסתיו הקרוב תגיע לסינמטקים תוכנית הקרנות בשם "האנשים שהמציאו את הקולנוע הישראלי", שבמסגרתה יוקרנו קלאסיקות ישראליות לצד קטעים מ"מאגר העדויות".

מדובר במאגר דיגיטלי שמכיל 50 ראיונות עומק עם אנשי קולנוע – במאים, שחקנים, תסריטאים, מפיקים, אנשי סאונד ועוד, שמספרים על ההכנות ועל תהליך העבודה, על תפיסותיהם האמנותיות וכמובן על הסרטים עצמם. "הרגשנו שההצלחה של העשור האחרון ניצבת על בסיס מאוד רעוע בכל הקשור למחקר וכתיבה עיונית על קולנוע ישראלי, בעיקר בכל הנוגע להיסטוריה ואסתטיקה. מדף הספרים, באופן מטפורי ופיזי גם יחד, היה כמעט ריק. רצינו לתקן את המצב ולחבר את הקולנוע הישראלי החדש לשורשים שלו".

איך הרכבתם את רשימת המרואיינים?

"לפי היקף הפעילות שלהם. בשנים הראשונות גם הגיל היה שיקול, והעדפנו להתחיל עם המבוגרים יותר. זאת הסיבה שהפרויקט שלנו עוצר כרגע פחות או יותר בשנות ה־70 בקולנוע הישראלי, עם כמה יוצאי דופן".

היה קשה לשכנע את המרואיינים לשתף פעולה?

"הרוב שמחו לדבר איתנו ואפילו התרגשו. אני זוכרת שהבמאי פרדי שטיינהרדט ז"ל ישב בחדר שלי ודיבר על סרטיו ועיניו הכחולות והמימיות נצצו. מסביבו כל הצוות היה צעיר ולא שמע לפני כן על הדברים שסיפר. פתאום הייתה לי הרגשה כאילו אנחנו מסנני עפר שמצאו זהב, כאילו כל החדר מתמלא באור מהזהב הנדיר שרק אנחנו חיפשנו. אחד הבודדים שלא הסכימו להתראיין הוא הצלם הפורה דוד גורפינקל. אנחנו מחזרים אחריו כבר כמה שנים, ואני מקווה שבסוף הוא יתרצה".

מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי

כצלע הנשית בצמד, מה את חושבת על הרוב המובהק של הייצוג הגברי בפרויקט?

"מרגע שהחלטנו להגיע לאנשים שהיקף העבודה שלהם הוא גדול יחסית, תמונת המציאות העגומה השתקפה, ולא רק לגבי נשים. במובן הזה, אני חושבת שהפרויקט מייצג נאמנה את יחסי הכוחות בתעשייה של שנות ה־60 ושנות ה־70, אבל יש בפרויקט ראיונות עם כמה נשים מרתקות כמו הבמאית הנפלאה מיכל בת אדם, המאפרת רחל גולן (בת זוגו של מנחם גולן ז"ל), השחקנית אפרת לביא ועוד".

הקדשתם קטגוריה שלמה לסרטי הבורקס. יש כאן ניסיון לתיקון מעמדו הנחות?

"בהחלט. אם יש אידיאולוגיה מאחורי הפרויקט היא מחיקת הגבולות בין 'איכותי' ל'פופולרי'. אם יוצר פעל לאורך זמן בקולנוע הישראלי ועשה סרט אחרי סרט – הוא יוצר משמעותי ששווה התייחסות ללא שיפוט".

האם מלאכת התיעוד ממשיכה? תגיעו גם ליוצרים חדשים יותר?

"האמת היא שחשבנו לנוח כמה שנים, אבל עם השקת האתר נוצרה בנו תשוקה מחודשת. נתחיל בגילה אלמגור ודן וולמן שרצינו לראיין כבר בסבבים הקודמים ולא הצלחנו, אחריהם נעבור ליוצרים בולטים משנות ה־80. על הפרק עומדים שמות כמו אורי ברבש, נורית אביב, עמוס גיתאי, מכרם ח'ורי ועוד ועוד".

למאגר העדויות של הקולנוע הישראלי