ראיון עם ערפד: רוברט פטינסון בראיון על חרדה, חברים והחום האוסטרלי

הוא נכנס לחדר המלון בלונדון שבו קבענו, ופתאום אני מבינה שאף אחד לעולם לא יציע לרוברט פטינסון לגלם את ג'יימס בונד. הוא פשוט לא הטיפוס. הוא יותר מדי מרושל (ניכר שהשקיע מאמץ היום, אבל הוא עדיין נראה כאילו שהז'קט שלו הלך מכות לפני שלבש אותו). אבל זה בסדר. כי ברגע שהוא מתחיל לדבר הוא מתגלה כחכם, מצחיק, קצת ממלמל וקצת לחוץ, ולגמרי ברור ש־007 זה בכלל לא הכיוון.

מאז שהשתתף ב"דמדומים" ב־2012, פטינסון לקח צעד לאחור מאור הזרקורים, נפרד מקריסטן סטיוארט (לאחרונה רצה השמועה שהוא יוצא עם המוזיקאית הבריטית FKA Twigs), ומצד שני – הספיק לעבוד עם יוצרים כמו דיוויד קרוננברג, ורנר הרצוג ובקרוב כנראה גם עם הרמוני קורין (בפרויקט שקורין כותב עבורו). וזה השתלם לו. "הילד יודע לשחק", כתב מבקר קולנוע אחד על ההופעה שלו ב"רובר", סרט דרכים אוסטרלי פוסט־אפוקליפטי. פטינסון מגלם את ריי, איש פשוט, מגמגם ומכוסה קעקועים, שאחיו נוטש אותו בלב השממה האוסטרלית.

מהרגע שבו פתחת את החולצה וכולנו נחשפו לחזה מלא היהלומים שלך, הפפרצי לא ירדו ממך. זה הרס לך במידה מסוימת את החשק לשחק?

"להפך, משחק הוא הדבר היחיד שאתה יכול לשלוט בו. אם אתה מוותר על זה, אתה פשוט הופך לחייל במשחק של מישהו אחר. אף פעם לא שקלתי להפסיק לשחק, אבל בהחלט הפכתי למתבודד. אני שונא שמצלמים אותי, אז החיים שלי התכווצו במידה רבה. אני עושה כמעט הכל כדי להימנע ממצב שבו יוכלו לצלם אותי. אני הולך רק למקומות שיש בהם חניה תת קרקעית. זה נשמע טיפשי, אבל זה עוזר לי להתמודד עם החרדה הזאת".

קירה נייטלי דיברה בעבר על צלמי פפרצי אגרסיביים שניסו להתחיל קטטה אלימה עם אביה ואחיה. זה משהו שגם אתה חווית?

"זה די מפחיד. אם אתה יוצא ואתה קצת שיכור ופתאום מקיפים אותך עשרות צלמים שקוראים בשמך, זה רק עניין של זמן עד שתיתן למישהו אגרוף בפרצוף. וזה שווה מיליון דולר. בגלל זה אני לא יכול לגור בלונדון. הייתי מאוד רוצה, אבל אין טעם. יחכו לי אנשים מחוץ לבית כל הזמן. בלוס אנג'לס נאלצתי לעבור לשכונה סגורה עם שומר".

דיוויד מישוד, הבמאי של "רובר", סיפר שהדאגה הגדולה ביותר שלו הייתה שהשחקנים ימותו בחום של 45 מעלות במדבר האוסטרלי שצילמתם בו. זה היה כל כך נורא?

"ממש לא. כולם שואלים אותי כמה נוראיים היו תנאי העבודה, אבל זה דווקא היה די נחמד. הנוף היה מדהים. העיר שצילמנו בה נמצאת במרחק תשע שעות מאדלייד, באמצע המדבר. בעצם גרנו במכולות ענקיות עם דלתות. לא היה מה לעשות שם, פאב אחד וזהו. חייתי על לחם ורוטב ברביקיו במשך שישה שבועות. הבעיה היחידה הייתה שיש שם מלא זבובים ענקיים בכל מקום".

"הילד יודע לשחק". רוברט פטינסון. צילום: Getty Images

שחקן במעמדך בכלל צריך להיבחן לתפקידים?

"כן. הבעיה העיקרית שלי עם משחק היא החרדה המשתקת, במיוחד באודישנים. מאז 'דמדומים' ניסיתי להימנע מאודישנים, ניגשתי אולי לשלושה בסך הכל. המחשבה על כך שזו תחרות מכריעה אותי ואני לא מצליח לזוז. אבל כל כך אהבתי את התסריט. דיוויד נתן לי 45 דקות לעבוד על הנוירוזה שלי לפני שהתחלנו. נרגעתי אחרי השעה הראשונה".

אתה מרגיש בטוח יותר במשחק שלך עכשיו?

"אני תמיד מרגיש שאני מתחיל מאפס, בכל סרט מחדש. אף פעם אין לי מושג אם משהו יצליח או לא".

בסרט אתה מגלם את דמותו של ריי. אנחנו לא יודעים עליו שום דבר, מלבד שהוא מגמגם ואטי. יש לו לקויות למידה?

"לא בדיוק. פשוט אין לו שום אמונה בעצמו. בריונים מציקים לו כל כך הרבה, עד שהוא מגיע לנקודה שבה הוא אפילו לא יודע שמציקים לו. כשהוא פוגש את הדמות שמשחק גאי פירס זה מעלה לו קצת את ההערכה העצמית, למרות שזו מערכת יחסים מאוד אגרסיבית. גאי ממש מקשיב לו, גם כשהוא קורא לו אידיוט. ריי שמח פשוט ללכת אחריו כמו כלב".

איפה הנשים בסרט הזה? הוא גברי לחלוטין.

"בכל ערי המכרות האלה, כמו זו שצילמנו בה, באמת אין נשים. זו הופכת להיות סביבה מאוד מוזרה, הגברים קצת משתגעים".

מישהו תיאר אותך לאחרונה כ"נורמלי להחריד". האם זה נשמע מדויק?

"זה סוג של עלבון? 'נורמלי להחריד' זה גרוע!".

נראה לי שהם התכוונו לכך שהפרסום לא הפך אותך למפלצת.

"האמת היא שנפלתי ל'דמדומים' במקרה, אז הצלחתי להישאר קצת מרוחק. כשהעניינים הופכים רציניים, אתה מתחיל לפחד לאבד את עצמך, אז אתה נתפס להיבטים הנורמלים יותר של חייך. למזלי אני מאוד קרוב לחברי הילדות שלי. נראה לי שאלה שבאמת משתגעים הם אלה שמקיפים את עצמם רק באנשים שפגשו אחרי שהפכו מפורסמים. זה סוג אחר של חברות".

רובר, פסטיבל אוטופיה בסינמטק, רביעי (17.9), 22:15, 24:00