ריצ'ארד גיר: "אני לא שותה שמפניה ולא מעשן סיגרים"

אחרי כמה שנים שבהן שמענו שיוסף סידר עושה סרט אמריקאי בשם "אופנהיימר", הסרט מגיע אלינו עם הכותרת "נורמן". הבחירה להחליף את שם המשפחה בשמו הפרטי של הגיבור רומזת לאינטימיות של יחסינו עם עסקן יהודי ניו יורקי (ריצ'ארד גיר), שנדבק לסגן שר ישראלי בשם אשל (ליאור אשכנזי) וקונה לו נעליים יקרות בתקווה שיום יבוא וההשקעה תשתלם. כשאשל הופך לראש הממשלה, נורמן מנסה ללקט את הדיווידנדים של השקעתו, ומסתבך, כמו שמובטח בכותרת המשנה של הסרט.

"רוב הסיפורים מסוג זה מציגים את נורמן כנבל", אמר סידר במסיבת עיתונאים שנערכה היום (ה') לכבוד הסרט בסינמטק ירושלים. "אבל בסיפור שלי כולם נכלוליים פרט לנורמן". גיר החרה והוסיף אחריו: "הוא לא יאגו. אין בו אפלה. אין לו מה להרוויח מלפגוע במישהו אחר. הוא אידיוט טהור וקדוש. שיחקתי אותו באופן אינסטינקטיבי כי הוא דמות כמעט בלתי ניתנת להבנה. יש בו משהו מנוגד לטבע האנושי. אין בו שום כעס או נקמה. יש לו יכולת להתרומם מעל העלבון והצורך העמוק שלו לעזור – אף שהוא רוצה שבעה אחוז. יש בו מעין קדושה ילדותית. כן, הוא מביך. הוא מישהו שלא תיתן לו את מספר הטלפון שלך. אבל יש בו משהו מדהים. היה כיף לגלם מישהו שלא כועס בסיטואציות שרובנו כן היינו כועסים בהן".

ניסיון לאתר את מקורות ההשראה הקולנועיים של סידר הניב תשובה מפתיעה. "יש ז'אנר של סרטים אילמים על הסוחר התחמן. בין 1902 ל-1905 אדווין ס. פורטר ביים סרטים קצרים על סוחר בשם כהן – אפשר למצוא אותם באינטרנט". גיר ציין בדרך אגב: "הוא הראה לי כמה מהם. אנטישמיים לגמרי". סידר המשיך וסיפר: "יש במרכזם אדם גרוטסקי עם אף גדול. הם תמיד מתרחשים בחזית של חנות. תביטי בהם ותראי את עקבותיהם ב'נורמן'. הסוחר הזה תמיד מנסה לרמות מישהו ותמיד הופך לקורבן של מזימותיו. זה דבש בשבילי. מישהו שמנסה לרמות מישהו והופך לקורבן – זה מצחיק".

לשאלה על התזמון של יציאת "נורמן" במקביל לחקירות נתניהו ענה סידר: "אני מתרחק עד כמה שאפשר מסיפור אקטואלי ספציפי. מי שמכיר את הפוליטיקה הישראלית ויחסיה עם היהדות האמריקאית יודע שיש הרבה נורמנים, והרבה אשלים. לכל אשל יש לפחות מאה נורמנים שנותנים לו משהו בתקווה להיכנס למעגל הפנימי שלו. נמשכתי לדינמיקה הזאת. היא נסמכת על הסטריאוטיפ של הנרטיב היהודי של מישהו שיודע להציע מתנה שאי אפשר לסרב לה ברגע הנכון. בספר 'היהודי זיס' של פויכטוונגר היהודי מציע מעיל למישהו שקופא מקור בתקווה שיום אחד הוא יזכור אותו. בהמשך העלילה, כשהוא הופך לדוכס, היהודי מוזמן להכנס למעגל הפנימי, אבל כשהוא מתחיל להעיק, לאיש בעל הכוח האמיתי אין בעיה להפטר ממנו".

ליאור אשכנזי וריצ'ארד גיר ב"נורמן"

גם גיר נדרש להתייחס לנושא ונשאל אם הוא יודע שארנון מילצ'ן, המפיק של "אישה יפה", נחקר על ידי המשטרה. "אני לא גר במערה", הוא השיב. "ארנון הוא ג'נטלמן. עשינו שני סרטים יחד – 'אישה יפה' ו'סומרסבי'. ראיתי אותו מעט מאוד. הוא לא מפיק שהסתובב על הסט. הוא מאוד מקסים ונעים. אני לא מכיר את ההיסטוריה של מה שעכשיו מעניק לו מוניטין שלילי". גיר אף הראה בקיאות בנושא שעל הפרק כשאמר: "אני לא מעשן סיגרים ולא שותה שמפניה".

ליאור אשכנזי סיפר שכשעבד על עיצוב דמותו של הפוליטיקאי הוא ניסה לדבר עם פוליטיקאי בן דורו. "אף אחד לא רצה לדבר איתי. כשסיפרתי על מה הסרט, אף אחד לא רצה את שמו בקרדיטים. אז נאלצתי להרכיב סלט מכמה פוליטיקאים ולנסות לא לשבור את שיני עם האנגלית". המשפט האחרון עורר את סידר להסביר כיצד כתב את הדיאלוגים של אשל, שאנגלית אינה שפת אמו. "כשהקשבתי לפוליטיקאים ישראלים שמדברים באנגלית, תפסתי שהם בונים משפטים בעברית ואיכשהו זה יוצא באנגלית. לכן כתבנו את המשפטים בעברית ותרגמנו אותם לאנגלית תוך שמירה על מבנה המשפט בעברית. יש משהו מאוד ישראלי במלודיה של איך פוליטיקאים ישראלים מדברים – תערובת של יהירות ופאתוס, וזה בגלל איך שמשפטים בנויים".

גיר נשאל על פגישתו עם תנועת "נשים עושות שלום" והאם הוא מתכנן עוד פעילות פוליטית בישראל. "אני לא מעוניין בפוליטיקה" הוא השיב. "אני מעוניין בבני אדם. האנשים שאני פוגש מעורבים בעיקר ביחסים ובגישור הבעיות בין בני אדם. מאוד התרשמתי מהקבוצה הזאת. אני בא מארץ שנמצאת בכאוס ובחרדות עמוקות כרגע וכולנו מובכים. אבל הדבר הטוב שעלה מזה הוא בעיקר התנועה הנשית, שאינה תנועה של כעס אלא של שמחה, אפשרויות ומחויבות. אני מקווה שלדחף הזה תהיה המשכיות והוא יגדל ויגדל עד כך שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו".

הוא המשיך והתבטא כמנהיג רוחני יותר מככוכב הוליוודי כשהתבקש לספר על מהי ירושלים בשבילו. "בילדותי הלכתי לבית ספר של יום ראשון בכנסיה מתודיסטית. למדתי את המפה של ישראל ושל פלסטין העתידית. הכרתי את בית לחם ויריחו כמו שהכרתי את העיירות בסביבה שבה גדלתי. כשהגעתי לכאן לראשונה לעשות תחקיר לסרט 'המלך דוד' (1985) הבנתי שאפשר ללכת לכולן כי הכל כל כך קטן וקרוב וכולכם בני דודים. זה הימם אותי. יש לי תחושה של חזון. אני יכול לראות את ירושלים כמקום אחד ויחיד שיוביל אותנו אל העתיד. שהבעיות ייפתרו זה יהפוך למקום של החלמה לכל העולם. זה יקח זמן רב ומחויבות רבה אבל כך אני רואה את זה".