איך גיל פרנק ומיקי פלג התמודדו עם סצינת העירום המשותפת?

האם אנחנו יכולים להתעורר בוקר אחד, לשכוח מי היינו ולהיות אדם אחר? זו השאלה שעומדת במרכז ההצגה "ורסאצ'ה" שעלתה בתיאטרון הבימה – סיפור אהבה לא שגרתי שבמרכזו מיקי, סגן ראש ארגון פשיעה שקנה את כרטיס היציאה שלו מהפשע בהצטרפות לתוכנית להגנת עדים, ומנגד – טומי אהובתו, שאותה בחר להשאיר מאחור. את מיקי וטומי משחקים גיל פרנק ומיקי פלג רוטשטיין, שזוהי אמנם עבודתם השנייה המשותפת בתיאטרון (שניהם משחקים גם במחזה "קוריולנוס" שעלה לפני קרוב לשנה), אך זו הפעם הראשונה שהקהל הצופה שבוי כולו בכימיה המשותפת של השניים, ללא שחקנים או ניצבים נוספים.

פרנק לא חוסך במחמאות. "היא פרטנרית מושלמת, מוסרת את עצמה. העור שאתה רואה זו אשליה. כשקיבלתי את התפקיד אמרתי לה", והוא מתחיל לשיר לפלג, "ג'אסט דה טו אוף אס…". ואז הוא חוזר לעניין: "היא קשובה ומסורה וטובה. במחזה כזה, אם השחקנים לא מחזיקים כל רגע ורגע אז אין כלום".
פלג: "כנ"ל, אין לי מה להוסיף. זאת הפעם השנייה שאנחנו משחקים ביחד, אבל זו הפעם הראשונה שזה באדיקות כזאת".
פרנק: "המחזה הזה בנוי כמו פרק בן שעה של דרמה טובה. זו הפעם הראשונה שנתקלתי במחזה שעוסק בעד מדינה וזה היה מרענן מאוד. הכניסו אותנו לתא לחץ של שעה – את תחיי עם הבעיה הזאת ואתה עם הבעיה הזאת".

יש תחקיר שעושים כדי להיכנס לעורן של דמויות קיצון שכאלו?

פלג: "הטקסט של המחזה הוא התנ"ך. משם הנובעות כל הסיטואציות, משם אתה מתחיל, לשם אתה חוזר וכל מה שקיים, זה בטקסט. בין שאתה עד מדינה או רוצח, זה לא משנה".
פרנק: "אצל חלק מהאנשים עולה השאלה: איך אישה אוהבת רוצח? לי זה ברור – את אוהבת את הבן אדם. אתה רואה נשים שבני הזוג שלהן הואשמו בהטרדות אבל הן לא רואות עבריין, רק את הגבר שהן התאהבו בו. במקרה הזה הרוצח הוא מקצוע, זה כמו מנהל בנק או מנהל אמנותי. השאלה איך היא נלחמת כל כך על הרוצח הזה, ואיך הרוצח הזה, עד שיש מישהי שאוהבת אותו, הוא הולך ממנה – שהקהל יתמודד עם זה. אנחנו מאמינים שתיאטרון לא אמור לספק תשובות…". "רק לעורר שאלות", משלימה אותו השותפה שלו.

את אוהבת את הדמות של טומי?

"מאוד, מאוד", אומרת פלג במבט חולמני.

למה?

"כי בכל אחת יש טומי כזאת, אישה שהולכת עד הסוף אחרי האהבה. להיות או לחדול, גם באהבה, גם בכלל בחיים. היא הולכת עד הסוף, לא מוותרת, גם לא במחיר של לעזוב את החיים שלה, את מה שהיא יודעת ומכירה. היא מוכנה ללכת אל הלא נודע".

ואיזה מין גבר הוא מיקי?

פרנק: "הוא מה שנקרא גבר גבר. סגן של ראש ארגון פשיעה שמוצלח ממנו, נאה ממנו ואהוב יותר על נשים ממנו. כל חייו הוא גדל בפשע, ומה שהוא בוחר זה לצאת מזה סוף סוף. זה לא שהוא התדרדר לשם, במקום שבו הוא גדל זה מה שהיה, והוא היה המצטיין. אומרים דברים פעם אחת וזה אמור להיות מובן, ואם זה לא מובן אז הבעיה תיפתר עד שלא תהיה יותר בעיה".

נשמע כמו גבר אגואיסט.

פרנק: "תשמע, כולנו אגואיסטים, רק שיש אגואיסט רגיל ויש אגואיסט נבון. כשאגואיסט נבון עושה טוב לעצמו, כל הסביבה מרוויחה. אני על הבמה אגואיסט נבון. אם אשמור על הפרטנר שלי אז אני אהיה פרטנר טוב. במקומות מסוימים מובן שמיקי הוא גם אגואיסט לא נבון, אבל ככל שאתה נעשה אגואיסט נבון יותר אתה מבין איפה הגבולות. הוא אוהב אותה מאוד, אומר לה ללכת ואז שמח שהיא נשארת ואז שוב אומרת לה ללכת".

במסגרת השעה הדחוסה שפלג ופרנק מעבירים על הבמה כלולה גם סצנה עירום משותפת ("חצי גוף וחצי גוף", מאפיין פרנק), שם טומי ומיקי – ועל הדרך גם הגופים של פלג ופרנק – נחשפים זה בפני זה ומול הקהל.

איך מתכוננים לכזאת סצנה?

פלג: "אוכלים קצת פחות ועושים ספורט".
פרנק: "אין מה להתכונן. יש לקפוץ למים ולשחות. אתה לא יודע כלום, אז קפוץ למים ושחה".
פלג: "את המחזה יכלו לעשות כל מיני זוגות וכל זוג היה עושה את זה אחרת. אבל הסיפור דרש את העירום, והוא היה עדין ובא בעוצמה הנכונה, ברגע הנכון. מתחיל ברגע הנכון ומסתיים ברגע הנכון".

אתם יכולים לשחזר את התגובה שהייתה לכם בחזרה הראשונה שבה התפשטתם?

פרנק: "בוודאי. אני עשיתי לה", והוא מחווה בעיניו אל עבר פלג ומחייך בגדול.
פלג: "ואני עשיתי לו", והיא מחווה בעיניה בחזרה ומחייכת אליו בערמומיות, כמעט מתפתלת.

הבימה, תרס"ט 2, רביעי־חמישי (10.5 ־ 11.5) 19:00, 220 ש"ח