גיל קרלוס-הרוש במופע מחול אינטימי חדש. ריאיון

את היצירה החדשה שלו, "Garden", יצר גיל קרלוס־הרוש על האקסים שלו ובעזרתם. נשמע בלתי אפשרי? הוא לא רואה את עצמו יוצר בתנאים אחרים

גיל קרלוס-הרוש. צילום: בן קלמר
גיל קרלוס-הרוש. צילום: בן קלמר
31 במאי 2016

ערב מופע הבכורה של יצירתו החדשה "Garden", גיל קרלוס־הרוש מתפקע מהתרגשות. אנחנו נפגשים בבוקר אחרי לילה לבן לגמרי ולפני 12 שעות של עבודה וחזרות על במת סוזן דלל שתימשך כנראה עד עליית המסך. הוא קצת מזיע ומדבר הרבה עם הידיים. יש סיבות לחוסר הנחת שלו: התוכנית שלו תעלה לראשונה תחת אילוצים כואבים של הרגע האחרון. שני הרקדנים שאמורים היו לרקוד את הדואט בטרילוגיה החדשה שלו ייעדרו בשל מחלה, וקרלוס־הרוש עצמו ירקוד את תפקידה של עדי פלד לצד מיכה עמוס.

לקרלוס־הרוש ישנם הכלים להתמודד עם הפתעות מהסוג הזה. בגיל 27 הוא כבר איש מחול למוד ניסיון: זוהי התוכנית העשירית שהוא יוצר, ועבודותיו הקודמות הועלו כאן באופן עצמאי ובמסגרת פסטיבלי המחול הרמת מסך ומחול אחר. באוגוסט הקרוב תועלה יצירתו החדשה במחול לוהט, ובספטמבר ירקדו אותה בג'נבה ובהמשך גם בסן לואי שבמקסיקו. ואיך יעברו את הדואט עם קאסט חדש? "אני מאמין בצוות וברקדנים", אומר קרלוס־הרוש בהתרגשות, "הם המשפחה שלי, החברים הכי קרובים שלי והם היו שותפים לכל שלבי התוכנית. אני בכאב לב מטורף על מה שקרה לעדי וליואב ואני יודע שהם רוצים שנרקוד במקומם. בעבודה שלנו הכל פתוח לדיון. מה אני עושה שם אם לא חוקר איתם את הגוף ואת המהלכים הרגשיים שמסקרנים אותנו?".

זאת הפעם הראשונה שבה אתה יוצר ערב שבו שלושה ריקודים נפרדים ולא יצירה אחת ארוכה. איך זה קרה והאם יש להם מכנה משותף?

"את הערב הזה יצרתי בהשראת שלוש מערכות יחסים שהיו לי, ולמעשה רק בתום הקשר עם בן הזוג השלישי התחלתי לחשוב עליהם גם במושג מופשט של יצירת מחול. מבחינתי מדובר בשלוש עבודות נפרדות שנעות על ספקטרום שמוכר לי מאוד מקרוב ושלושתן נוצרו בהשראת שני סרטים – 'מטריות שרבורג' ו'נערה הולכת הביתה לבד בלילה'. בראשון נמשכתי לסצנה רומנטית מוקצנת, מלאת פאתוס וגם קצת קיטש, ואילו הסרט השני משך אותי דווקא בשל המוקפדות והיסוד המנוכר שבו. אפס מאמץ, היעדר גמישות ומתח דק ומאופק שהוא מאוד סקסי בעיניי. אני כנראה לא איש של אמצע".

אותה טוטאליות קיימת גם בעבודה עם האנסמבל.

"מאז שחזרתי לארץ לפני שש שנים, הרקדנים הם המשפחה שלי. אנחנו הכי קרובים וכנים, והעבודה יחד היא חלק בלתי נפרד מהחברות הקרובה. שניים מהריקודים בערב החדש נוצרו בעקבות מערכות יחסים שלי עם שניים מחברי הצוות שלנו – המוזיקאי חמי בן דוד והרקדן מיכה עמוס, וגם אחרי שהקשרים האלה נגמרו אנחנו חברים קרובים שעובדים מתוך יחסי אמון. אני מוקף באנשים שרמת המודעות שלהם גבוהה והיא הבסיס לשיתוף פעולה שמזין את כולנו. לא רואה את עצמי יוצר בתנאים אחרים".

גיל קרלוס-הרוש. צילום: בן קלמר
גיל קרלוס-הרוש. צילום: בן קלמר

קרלוס־הרוש חזר לארץ לפני שש שנים אחרי שלוש שנים ברוטרדם שבהולנד, שבמהלכן למד ורקד בכמה פרויקטים. הוא החליט לחזור אחרי שהמרחק מהמשפחה ומהחברים נהיה קשה מדי וכשהחליט שהוא רוצה ללמוד טיפול. כעת הוא מצוי בשלב מתקדם בלימודי פסיכותרפיה גופנית. החיבור בין הגוף לנפש נראה לו שלם ומובן מאליו, והוא מספר שעולם המודעות והרגש העסיק אותו מאז שהוא זוכר את עצמו.

לא היו לך ספקות כשהחלטת להעלות ערב של ריקודי יחיד ודואט על במת סוזן דלל? לא חשבת על תיאטרון יותר קטן ואינטימי?

"החלל הגדול הוא בחירה אמנותית גם מבחינת התנועה והאווירה, והוא מאפשר לחלק את החלל הגדול לכמה חללים בו זמנית. גם ההחלטה לעבוד עם חמי בן דוד שנמצא ומנגן על הבמה כל הערב מתאים לחלל גדול. כשאני מדמיין עבודה חדשה שלי אני רואה אותה בסוזן דלל, ומכיוון שאנחנו מוזמנים לעבוד בחו"ל בתיאטראות בסדר גודל בינוני, מתאים שגם כאן נרקוד בחלל גדול. שם אנחנו גם מצלמים את העבודות לצורך שיווק העבודות בחו"ל. הרי כאן אנחנו עובדים רק לצורך כיסוי ההוצאות".