"לפעמים זאת מתנה לשחק את הבן זונה"

דן שפירא, שנתקע בטלוויזיה בטייפקאסט של המניאק (ומתחרט על זה), מגלם ב"זאבים", מחזה חדש פרי עטו של הלל מיטלפונקט, חירותניק צעיר ושאפתן, שהוא אולי ואולי לא בן דמותו של בנימין נתניהו. מה זה אומר על הטייפקאסט שלו בתיאטרון? תחליטו לבד

דן שפירא. צילום: גוני ריסקין
דן שפירא. צילום: גוני ריסקין
5 ביוני 2016

כלב בשם ג'ימי מתרוצץ באחד הפארקים של העיר העתיקה של יפו. ג'ימי נולד במחסן בשכונת עג'מי, אבל הבעלים שלו הוא תל אביבי שגדל בדיזנגוף של שנות ה־80 , בין הסנטר לקולנוע רב־חן – השחקן דן שפירא, שבשנים האחרונות צמח מטייפקאסט של מניאק טלוויזיוני לתפקידים וירטואוזיים בתיאטרון.

"הבנתי שאני בן אדם שמאוד צריך את הספייס שלו", אומר שפירא בזמן שהוא בוחן את הסביבה. "לא סתם אני גר שבע שנים בעג'מי ולא בלב תל אביב. זה הכי קרוב לכפר שיש כאן". מן הצד קשה להבחין ששפירא בתקופה סיזיפית: הוא עדיין רץ עם המחזמר "שיער" שבקרוב יגיע ל־300 הצגות ועם המחזה "הכיתה שלנו" שזכה בתואר הצגת השנה בפרס התיאטרון הישראלי, ולפני שמונה חודשים הוא הפך לראשונה לאב. ואם זה לא מספיק, בימים אלה הוא נמצא בחזרות על ההצגה החדשה "זאבים" (מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו) שתעלה בתיאטרון הקאמרי, שם ישחק לצד תיקי דיין ואלון דהאן.

אז על מה "זאבים"?

"המחזה הוא על…", שפירא נעצר. הוא מבחין בג'ימי שבדיוק בעיצומו של מרדף פראי אחר חתול, משתהה ואז אומר בחיוך: "הנה, בבקשה. על זה כל המחזה". אם בכל זאת מתעקשים על התקציר, ההצגה מתרחשת שנה אחרי עליית הליכוד לשלטון ועוסקת באיבה בין אנשי תנועת העבודה ובין אנשי תנועת חירות במשק חקלאי כושל. שפירא מגלם חירותניק צעיר ושאפתן שחוזר מארצות הברית, ייתכן שהוא בן דמותו של ראש ממשלה מכהן כזה או אחר.

איך התכוננת לתפקיד?

"זה מתרחש בשנות ה־70, טרום זמני. אפשר להגיד שעכשיו אני מתעניין בבנימין נתניהו הרבה יותר מברגיל ואפילו מתחיל לאהוב אותו באיזושהי צורה. אין מה לעשות, אתה לא מצליח לשפוט דמויות שאתה משחק, למרות שהוא רק משמש בשבילי רק כקו מתאר לדמות, סוג של מודל מעניין".

בטלוויזיה אתה מלוהק לרוב לתפקיד המניאק (אם בתור אנטגוניסט ואם כגבר שלא מצליח להתחייב). למה הטייפקאסט הזה?

“זה קורה רק בטלוויזיה. לצערי יש שם עניין שברגע שאתה עושה משהו, מקבעים אותך. המלהקים של הטלוויזיה לא באים הרבה לראות תיאטרון, אז הם מזהים אותך מהדבר האחרון שבו הם ראו אותך על המסך. קצת עצוב אבל אני באמת מאמין שזה ישתנה. דווקא התפקיד האחרון שעשיתי במדרשה היה קצת אחר. לפחות לא הייתי הרע. אבל לכל אחד מאיתנו יש מגוון התחושות והתכונות. אני יכול להגיד ש'בכיתה שלנו' אני משחק פולני, רוצח, אנס בדם קר. אבל כשאני מבין את המהלכים הרגשיים שהובילו לשם אז אני יכול גם ליהנות מזה הנאה צרופה, משיכרון הכוח, העוצמה. אבל כשנגמרת ההצגה והכל מסתיים פתאום אני מקבל בום כזה של WTF ?! נגיד ב'תפוז מכני' של קובריק, נראה לך שהשחקן לא נהנה? אתה מוציא את כל האגרסיות שלך והעצבים, כל הרוקנ'רול שיש בך. זה לפעמים מתנה, התפקיד של הבן זונה".

דן שפירא. צילום: גוני ריסקין
דן שפירא. צילום: גוני ריסקין

אתה מרגיש שיש תפקיד מסוים שגלמת והוא רודף אותך?

הוא שותק זמן קצר. "אולי קצת. זה היה תפקיד שלא כל כך התחברתי אליו, אם לומר את האמת. אני מדבר על 'עספור'. גם שם אני האויב אבל אפור, תפקיד אפור. ב'מסודרים' הייתי הרע אבל אחד מגניב, עם ביצים. לאסף הראל היה יותר ניסיון ואומץ לכתוב דמות של אויב שאפילו יותר מגניבה מהגיבורים. זה מעניין. 'עספור' הייתה סדרה ראשונה של חנן (סביון) וגיא (עמיר) והתפקיד נועד בעיקר להאדיר את התפקידים שכנגדו. זה השאיר לי טעם לוואי, במיוחד מכיוון שזו סדרה שנחקקה בתודעה הציבורית. אבל למדתי מזה שיש תפקידים שאני פשוט צריך לסרב להם, במיוחד אם הם לא מרגשים או נוגעים בי על אמת. היום זה מה שאני עושה".

היה גם מוזר לראות אותך ב"גולסטאר". אתה שחקן מוערך, לא מישהו שאומרים עליו "טוב, הוא היה צריך את זה".

"בשיא הכנות ויד על הלב: היה שם גם כסף. כן, היה סכום לא מבוטל. אבל הסיבה האמיתית זה הכדורגל, באמת באמת הכדורגל. בתור ילד זה מה שהייתי עושה, הייתי בשמשון תל אביב ובהפועל תל אביב, כל יום שיחקתי בשכונה. רק כשהגעתי לסדרה הבנתי שאין לזה שום קשר לכדורגל. פתאום כשראיתי את כל החבר'ה שהביאו לשם הבנתי שזה בסופו של דבר תוכנית ריאליטי. פחות מצאתי את עצמי שם, בווילה, הבנתי שאני באיזה מלכוד".