הזמנתי ספיישל: הסטנדאפיסט יונתן ברק מייבא את המודל של לואי סי.קיי

אחרי שאסף חומרים במשך שנים, משחרר ברק להורדה באתר שלו שעה של סטנדאפ במחיר של 9.90 ש"ח. וזה מצחיק. ריאיון

יונתן ברק (צילום: באדיבות המצולם)
יונתן ברק (צילום: באדיבות המצולם)
22 בפברואר 2017

ליונתן ברק נמאס לצעוד במסלול הרגיל של הסטנדאפיסט הישראלי הישן: הופעות במועדונים, פינות בטלוויזיה, אולי תוכנית מצליחה כמו "מחוץ לחוק", ואם אתה בר מזל, מופע שרץ כל כך הרבה עד שהקהל כבר מכיר בעל פה כל פאנץ'. לכן ברק החליט לאמץ את האקט החתרני של לואי סי.קיי, שהוציא ב־2011 את המופע "Live at the Beacon Theater" באופן בלעדי להורדה בתשלום באתר שלו. ברק אסף שעה של סטנדאפ למופע שלו, "הדבר האמיתי", וניתן להוריד אותו במחיר 9.90 ש"ח: שעה של חומרים שנאספו בקפידה לאורך שנים תועדו, והוצאו באחת לגמלאות.

"גדלתי על ג'ורג' קרלין, אד ברן, קרייג פרגוסון. סטנדאפיסטים מושלמים שעובדים כל הזמן", מספר ברק על הדרייב ליצירת הספיישל. "אני ממש מתוסכל כי יש קומיקאים שאני מת שיוציאו חומרים חדשים והם לא עושים את זה. אני הולך למועדון ורואה סטנדאפיסט שאני אוהב אבל הוא עושה את כל הקטעים שכבר ראיתי. זה מתסכל".

"זה בעצם המופע המלא השני שלי. עם הראשון רצתי כמה שנים וזרקתי אותו לפח בחינם בטלוויזיה: חמש דקות פה, חמש דקות שם, ולאט לאט שרפתי הכל. עם המופע השני אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לעשות ספיישל, וכמו שצריך. כי אם אני הולך לזרוק את החומרים האלה לפח, אני רוצה שזה יישאר. שעוד אנשים יספיקו לראות את זה. בחו"ל אתה רואה את זה כל הזמן. נטפליקס, HBO או ישירות לצרכן, כמו שאני עשיתי".

אבל אנחנו מדברים על ישראל. לואי יכול לעשות מזה מיליונים, אתה מוכר את הספיישל בעלות של שקית ביסלי גדולה.

"המטרה של הספיישל לא הייתה להרוויח כסף אלא לייצר מוצר שארגיש שהוא מייצג אותי, שהקטעים הישנים לא ימותו, ורק לכסות את ההוצאות של כמה עלה לצלם ולהפיק את זה, ואת זה עשיתי. כל מה שקורה מעבר לזה לא באמת מעניין אותי. שחררתי את זה כדי שאוכל להמשיך קדימה ולהתחיל להופיע עם המופע החדש".

לא מפחיד לוותר על כל החומרים האלה?

"לשחרר את זה עשה לי כל כך הרבה, יצירתית. זמר לא יכול כל החיים לשיר את אותם עשרה שירים. כאמן אתה לא יכול לגדול אם תעשה את זה. המופע הראשון שלי היה בשר ותפוחי אדמה, סטנדאפ ישן. באותו הזמן חשבתי שאני עושה את הדבר הכי מתוחכם וטוב שאני יכול לעשות. במופע השני, זה שצולם לספיישל, הלכתי הרבה יותר עמוק, כמו לשאול את עצמי למה דברים קורים, ולא רק להגיד שהם קורים. במופע השלישי נכנסתי למקומות יותר מעניינים: חברויות, פמיניזם, סטנדרטים כפולים במיניות".

לא נושאים שמעולם לא ראינו בסטנדאפ.

"אין קרקע בתולית בסטנדאפ, אבל אלו נושאים שהיום אני יכול להרשות לעצמי לחקור בצורה חופשית לגמרי. אפילו הקטע שלי על הוויברטור של סבתא שלי בסופו של דבר מדבר על השואה, על ויברטורים, על אוננות. כולם נושאים שכבר דיברו עליהם. אבל זה לא רק על מה אתה מדבר, זה איך אתה מדבר ומה יש לך להגיד עליו".

אתה חושב שהצלחת להכניס לספיישל דברים שלא היית יכול אם זה היה יוצא בטלוויזיה?

"בוודאות. אחרי שצילמתי את הספיישל, קבלתי כל מיני 'אם תוריד את הוויברטור של סבתא, זה יוכל להיות משודר בטלוויזיה'. לא, לא רוצה. בטלוויזיה זה אף פעם לא יוצא כמו שאתה רוצה שזה ייצא. אני חוטף על זה מהראש כל הזמן מהאמרגנית שלי. 'תהיה כמו אדיר מילר, הוא לא מעליב אף אחד, הוא לא יעשה קטע על הוויברטור של סבתא שלו'. סבבה, אבל אני רוצה לעשות משהו אחר. משהו שאני מאמין בו".

אלו דברים שלרוב שומעים מגל הסטנדאפיסטים החדש, מה שנקרא הסטנדאפ האלטרנטיבי.

"הם ממש מצביעים לכיוון הנכון. אומרים 'סטנדאפ צריך להיות ככה' גם אם הם עוד לא בהכרח יודעים לעשות סטנדאפ ככה. אבל הם בכיוון הנכון וזו הסיבה שאני מאוד אוהב אותם. יש סטנדאפיסטים ששונאים את הדור הזה, בעיקר כי מרגישים שהם מתנשאים. היופי אצלי זה שאף אחד לא יכול להתנשא עליי, כי אין בן אדם יותר מתנשא ממני. אני התנשאתי על אדיר מילר בערוץ 2 עוד לפני שהם ידעו מה זה מיקרופון. הם חושבים שהם מתנת האל לקומדיה? נו, כל קומיקאי שלא חושב שהוא מתנת האל לקומדיה מבזבז את הזמן שלו בתחום".

אתה מרגיש קצת בין לבין?

"אני עושה את הסטנדאפ שאני רוצה לעשות, אבל מצד שני אני האימאימא של המיינסטרים. בשביל הסטנדאפיסטים החדשים אני אדיר מילר. אבל זה לא כי אני מתפשר על המסרים שלי, אלא מספיק מנוסה בזה כדי לקחת את הבדיחות שעובדות בתל אביב ולשפר אותן כדי שיעבדו גם בנתניה ובאשקלון. אני מדבר בספיישל על שואה, על טאבואים מיניים. נכון, יש פה גם 'נסעתי לצימר עם חברה שלי', כי אין אופציה לעשות מופע סטנדאפ בלי שיהיה בו זוגיות".

בטח שיש כזאת אופציה. לפני רגע דברת איתי על ג'ורג' קרלין.

"נכון, אבל באמריקה יש לך 300 מיליון איש. כמה אנשים רואים סטנדאפ בארץ מתוך 8 מיליון? 2 מיליון? נוריד את כל בני ה־40 פלוס עם ילדים שלא ילכו לסטנדאפ שלא מדבר על זוגיות ואת כל הזוגות שיוצאים לדייטים. מה נשאר? אז פה בארץ אתה צריך לעשות הכל מהכל, מבלי להתפשר על מה שאתה רוצה לעשות".

אז אתה אומר שאתה מנסה לתפוס את כל הקהלים?

"לא, אני מנסה לדבר על מה שמעניין אותי אבל גם מודע לזה שסטנדאפ זה בסופו של דבר מצחיק, ומצחיק זה פועל. אם אמרתי משהו עכשיו ואתה צחקת, זה מצחיק. אם אני שופך על זה מים וזה נרטב, זה מרטיב. זה פועל. לשחקן דרמטי בחיים לא קם מישהו מהקהל וצעק 'לא עצוב. אני ואשתי באנו לבכות ואתה הרסת לנו את הערב'. יש מחנות בסצנה הזו שכל אחד אומר בה 'זה סטנדאפ' אבל אין תשובה חד משמעית לשאלה מה זה סטנדאפ, חוץ משזה מצחיק".

יונתן ברק יופיע בסטנדאפ פקטורי, שביל המרץ 5 תל אביב, חמישי (23.2) 20:30, 70־80 ש"ח; המופע המלא "הדבר האמיתי" זמין למכירה באתר שלו תמורת 9.90 ש"ח, jonathanbarak.com