הלב הרחב

בחודש אוקטובר העלתה שרון אייל ערב שחורג לגמרי מהגדרה המקובלת של "ערב מחול". ההרחבה הזאת, שתכף נדון בה, היא בבחינת קונספט חדש שהגתה אייל, והוא הולם אותה עד מאוד – ערב סקסי ובלתי פורמלי בעליל שיש בו קטעי מחול ומוזיקה באווירה אחרת לגמרי. "ניסיתי ליצור חוויה גדולה שתגרום להרבה אנשים הנאה, כולל לאלה שלא הולכים לראות מחול או לא מרגישים לגמרי בנוח כשהם ישובים בכיסאות לאורך שעה או יותר", היא מסבירה. היא עצמה אוהבת מאוד את החוויה של אולם המחול הקלאסי, אבל כבר מזמן חשבה שכדאי להציע לקהל עוד אופציות, הרבה בזכות שותפה לחיים וליצירה גיא בכר שמגיע מעולם האנדרגראונד.

הקונספט החדש הזה, יש להניח, לא לגמרי מנותק מהמציאות הכלכלית של ניהול ותחזוק של להקת מחול עצמאית. אייל לא מכחישה ואומרת את שכולם כבר יודעים – הכסף העיקרי מגיע מהופעות ומעבודות בחו"ל. כל זה לא עצר אותה כשהחליטה לבחור לפני שנתיים בדרך העצמאית. היא פרשה במפתיע מלהקת בת שבע שבה שימשה כוריאוגרפית הבית, ובצעד נועז שעשה כאן לא מעט גלים הקימה עם בכר וכמה רקדנים שעזבו איתה להקה חדשה. המהלך הזה צירף את להקת  L-E-V ללא מעט להקות ויוצרים עצמאיים שנלחמים על פיסה מעוגת התקציב הקטנה ממילא, ונאלצים להסתפק בגרעין שוחרי מחול שלא ממתרחב באופן משמעותי.

"זה לא היה מהלך של גיבוש חזון ובחירת האסטרטגיות למימושו, הלכתי עם הלב והרגש", אייל נזכרת. "רציתי לממש את הפוטנציאל שלי וליצור באופן ובתנאים שמאפשרים לי לשחרר את מה שמתחולל בי ומבקש לצאת".

מתוך היצירה "House":

גם היום, מפרספקטיבה מפוכחת וקצת ניסיון, אייל לא ממצמצת. היא בטוחה בדרכה, בעצמה וברקדנים שלה. מי שפגש בה לאורך השנים והתרשם מהשילוב המאפיין אותה של עוצמה ושבריריות, נתקל היום באמנית בשלה שמתנסחת בזהירות ובעיקר שלמה מאוד עם מה שהיא עושה.

דרך ארוכה עברת בקצת יותר משנתיים.

"יש לזה פנים רבות. מצד אחד הלהקה שלנו מופיעה ומצליחה כאן ובחו"ל. לאחרונה חזרנו משני פסטיבלים בצפון קרוליינה ובאמסטרדם עם שבחים מהביקורת, ובמרץ נצא לשבדיה בהזמנת הבלט הממלכתי כדי ליצור ללהקה גרסה מקוצרת של Bill, כך שיש המון הערכה. מצד שני, ללהקה אין בית משלה. אנחנו עובדים בסטודיואים ברחבי העיר בתנאים פיזיים לא מעולים ונאלצים לעבוד לפי פרויקט ולא לאורך השנה כולה. אבל העיקר הוא היכולת להיכנס לסטודיו ולעבוד עם הרקדנים האלה. הם מופלאים ואני אוהבת אותם ומעריצה את המסירות והיכולת הפנטסטית שלהם. עם הרזומה שלי כנראה יכולתי למצוא עבודה כמנהלת אמנותית של להקה בחו"ל, אבל אני לא רוצה את זה. אני רוצה לעבוד עם שמונת האנשים שבחרתי ולהגיע איתם כמה שכבות מתחת לעור. ולגבי עצמי, אני לא חושבת שקרתה אצלי תפנית גדולה. ברור שיש לי יותר ניסיון ופרספקטיבה וגם השתכללתי כרקדנית וכיוצרת, אבל ברמת היצירה אני ממשיכה לעבוד כמו תמיד – מהבטן ומהרגש, מתוך חיבור לאנשים, מתוך האנרגיה שמתפרצת מהם, מספונטניות, מגירוי לרגע שמפעיל אותי. שם כנראה החוזק שלי, והיום אני מרגישה שיש לי גם את הווליום שצריך כדי להעביר את זה לקהל".