מחול הפגיונות

מופעי המחול של שן וויי, יוצר סיני שפועל כיום בארצות הברית ונחשב לאחד השמות החמים בתחום, הם שם נרדף לאמנות במה טוטאלית ורב תחומית. המחול הוא רק מרכיב אחד במכלול הבימתי העשיר, שאת כל מרכיביו שן וויי מעצב באופן אישי. "אני שואף ליצור משהו שהוא לא רק מחול, אלא חוויה אמנותית כוללת, שהצופה שוקע באותה לחלוטין", הוא מסביר. "צורות אמנות כמו ציור וקולנוע מעניינות אותי ומשפיעות עליי, ואני לא מתייחס אליהם בעבודה כתחומים נפרדים. חוץ מזה גדלתי במשפחה שעסקה בתחומי אמנות שונים, כך שעירוב התחומים בא לי באופן טבעי".

בכל זאת בחרת במחול בתור העיסוק המרכזי שלך. מדוע?

"המחול ממשיך לרתק אותי, מכיוון שתמיד התעניינתי בגוף האנושי. יש כל כך הרבה סודות וכל כך הרבה סוגים של רגש בתנועה הפיזית. התנועה האנושית מושפעת מכוחות שונים בטבע: כוח כבידה, תאוצה, זרימה, וכך בעצם מגדירה את המבנה של החיים. לכן מבחינתי לחקור תנועה במחול זה בעצם לחקור את כוח החיים. אני מאמין שבעתיד המחול יהפוך לאחת האמנויות הפופולריות. בעידן של מאגרי מידע, סמארטפונים ורשתות וירטואליות, נוצר בהדרגה נתק בינינו לבין הגופים הפיזיים שלנו. מחול, בהיותו צורת הבעה הכי פיזית שקיימת, מאפשר לנו להתגבר על הנתק הזה ולגלות מחדש את הגוף האנושי שלנו".

אתה עובד בניו יורק כבר לא מעט שנים, אבל נראה שהתרבות הסינית שאתה בא ממנה ממשיכה להזין את היצירה שלך. באיזה אופן המסורות המערביות והמזרחיות משתלבות בעבודתך?

"באופן טבעי העבודות שלי מושפעות מהאמונות שלי, ואין ספק שיש קשר בין האמונות שלי לתורות מזרחיות. אפשר לומר שמקור התפיסה שלי לגבי זרימת האנרגיה בגופים שלנו וביקום מחוברת מאוד לרעיונות מהמזרח, ואני גם רגיש לפילוסופיה שמאחורי התנועה. עם זאת קשה לי להפריד בין אלמנטים מערביים ומזרחיים בעבודות שלי. הם נמצאים בדיאלוג מתמיד אלה עם אלה, ומתחברים למשהו שהוא שונה מסכום החלקים שלו. באופן מעניין, כשהעבודות שלי מוצגות במערב, אנשים תופסים אותם כמזרחיות מאוד, וכשאני נוסע איתן למזרח, אנשים חושבים שהן מאוד מערביות. בעיניי הדיכוטומיה הזאת היא שגויה".

אחת הדוגמאות לעירוב בין השפעות מזרחיות ומערביות ביצירה שלך היא הטכניקה שפיתחת לעבודה עם הרקדנים, Natural Body Development Technique.

"נכון. הטכניקה שפיתחתי שואבת גם מהאופרה הסינית המסורתית, שבה קיבלתי הכשרה בילדותי, וגם מטכניקות מערביות של המחול המודרני. הטכניקה מתמקדת בכמה עקרונות תנועתיים כמו הסטת המרכז, מומנטום ונשימה. המטרה היא לפתח גוף שמסוגל להגיב לגירויים פנימיים וחיצוניים ולתרגמם לתנועה, בניגוד לגוף שעסוק בביצוע צורות נוקשות שנקבעו מראש. מובן שהכוונה היא לא סתם לעשות את מה שמרגיש לרקדן טבעי באותו רגע, אלא לאמן את הגוף לפתיחות כלפי האנרגיות שמגיעות אליו מכיוונים שונים, ולהפוך אותו לחופשי יותר".