לא עוצרת לרגע: מיה לנדסמן במרכז העניינים

מיה לנדסמן (24) מגיעה לריאיון על אופניים, לבושה כולה בשחור עם פאוץ' ורוד למותניה. יש לה כריזמה שקטה ונחושה של מישהי שהולכת עוד שנייה לתת פייט על המקום הראשון. המירוץ, במקרה הזה, הוא עולם המשחק: לנדסמן סיימה את לימודיה בניסן נתיב לפני פחות משנה והיא כבר רשמה לעצמה תפקיד משנה בסדרה הקומית "האחיות המוצלחות שלי" (שתחזור בקרוב לעונה שנייה), משחקת את אודרי בהפקה השייקספירית החדשה של הקאמרי, "כטוב בעיניכם", ועל הדרך מצטלמת לעוד סדרה שתעלה בקשת. בפברואר יעלו שני פרויקטים נוספים (בתחום הפרפורמנס) בהשתתפותה.

הקריירה שלך דוהרת במהירות.

"סטייל רצח", וזה כל מה שיש לה להגיד בנושא.

הדמות שלך בהצגה כל הזמן חוזרת על המשפט "אני לא נותנת עד שאני מתחתנת". מצד אחד זה נשמע מודרני, מצד שני זה נשמע שמרני.

"אודרי מדהימה בעיניי. אני יכולה להתחבר למשפט הזה באיזשהו אופן. אני יוצאת החוצה. אוהבת את כולם. אוהבים כשממשמשים אותי. אבל בסופו של דבר אני אגיע עם הגבר הביתה ועד שהוא לא ילטף אותי ויגיד לי 'אני אוהב אותך', אני לא יודעת אם אני אלך איתו עד הסוף. אז במובן של 'אבא לא מרשה לי', אני לא דומה לה, אבל בצורה שיותר רלוונטית לימינו – אני כן".

וזו לא הפעם האחרונה בשיחה שהיא מערבבת בלי למצמץ בין החיים האישיים שלה לחיים הבימתיים שלה. "עכשיו חזרתי מחזרה אצל ג'ייסון דנינו הולט", היא אומרת. החזרה היא לאחד הפרויקטים בהשתתפותה שיעלו, כאמור, בחודש הבא: "אנחנו חוקרים מה זה ההרמות הנצחיות האלה שלי. למה אני כל הזמן יוצאת לרקוד. וזה קשור, כמובן, לזה שאבא שלי מת במסיבה. הוא קיבל דום לב. בגלל זה אני מיה שמרימה במסיבות, מיה מרימיה. זה מה שאני אוהבת: טכנו ותיאטרון. כנראה גם אני אמות בבלוק. גם דמות תיאטרון זה כמו סט של טכנו: יש טראק שמדויק לחמש בבוקר ויש טראק שמדויק לחצות. אני חייבת לחקור את כל הצדדים של הדמויות שאני עושה. מבחינתי אני לא משחקת בכלל, פשוט מגבירה את הווליום של הנפש".

"אני חייבת לחקור את כל הצדדים של הדמויות שאני עושה". צילום: בן קלמר

ללנדסמן לוק דרמטי ומבט יורק אש, אבל אי אפשר ללכת על קליפות ביצים כשמדברים איתה על המראה שלה. היא ישר יורה: "אני לא שמנה. אני כוסית, הבנת?".

לגמרי. ועדיין, בין שתרצי ובין שלא, הלוק שלך מורד במוסכמות מסוימות.

"העולם משתנה וגם אנחנו, לאט לאט. העקום הוא הסטייל, המלוכלך הוא האסתטי. אני מקווה מאוד שאחרי שאנשים מכירים אותי הם שואלים, 'מכירים את מיה?' ולא 'מכירים את מיה, השמנה הזאת?'. חוץ מזה, גם אני אהיה רזה. כן, זה קצת מפריע, אבל כרגע בחיים שלי אני בן אדם מצחיק עם עודף משקל ועל הבמה אני שחקנית שעושה דמויות מסוימות. אבל יש לי עוד תכונות שלמות שאני יכולה להכניס לתוך הדמויות שלי, לא רק את זה".

התיאטרון הרפטוארי הוא מסגרת נוקשה מאוד. זה לא סותר את האופי שלך?

"תשמע, אני דווקא מאוד מחפשת מסגרות. דווקא, כי אני לא כזאת וכן רוצה להיות יציבה. בצבא הייתי מפקדת בטירונות. כל החברים שלי השתמטו או הלכו לתיאטרון צה"ל, אבל אותי עניין להכיר את הצבא, חווייתית. בעיניי זה נראה מפגר לעשות אמנות בצבא, אפילו לא הלכתי לאודישנים. בסוף מצאתי את עצמי משמשת סיפתח מאוד רגוע לצבא עבור חיילים עם בעיות נפשיות, כאלה שאתה בכלל לא מבין למה הם מתגייסים. הייתי נכנסת לדמות לגמרי, אבל מה? האינסטגרם שלי היה פתוח. אז בלילה החיילים היו מסתכלים עליי וקולטים שאני פאקינג משיגנע בעצמי".