תנועת הנוער: סמינר הקיבוצים בסדרת מופעים מיוחדת במינה

מכללת סמינר הקיבוצים פותחת את הדלתות במופע נדיר של סטודנטיות למחול מכל השנתונים. אמנם ודאי לא כולן ימשיכו לקריירה ענפה בתחום, אבל זו הזדמנות לראות לראשונה את אלו שכן

ההתחלה הכי קשה. תלמידות סמינר הקיבוצים. צילום: גוני ריסקין
ההתחלה הכי קשה. תלמידות סמינר הקיבוצים. צילום: גוני ריסקין
12 בינואר 2017

גם שוחרי מחול מושבעים לא בהכרח יודעים כי בית הספר למחול במכללת סמינר הקיבוצים פותח את הדלתות שלו זו השנה השלישית לקהל הרחב לסדרת מופעים מצומצמת. המופעים האלו, המורכבים מיצירות של כוריאוגרפים צעירים, מופקים ברמה מקצועית בהחלט והשנה לראשונה ירקדו אותן סטודנטיות (כן, גם כאן יש מחסור רציני בסטודנטים) מכל שנות הלימוד. במילים אחרות, כל בית הספר למחול בפנים.

"זו חוויה מיוחדת במינה. הסטודנט למחול מתנסה באופן פעיל בריקוד, בתהליך היצירה, בהעלאת רעיונות ובתרגום שלהם לתנועה", אומרת טליה פז, המנהלת האמנותית של בית הספר, שרקדה בלהקת בת־שבע ובילתה שנים רבות בעבודה בחו"ל. היא גם זו שיזמה את צירוף הרקדנים משנה א' לפרויקט, מתוך הבנה שההתנסות הזאת הכרחית לפיתוח האישיות של הרקדנים. "אין שום חוויה לימודית שמתקרבת לעשייה והיא חשובה לכל סטודנט, לא משנה אם הוא יבחר במסלול של ריקוד, יצירה או הוראה. העניין שלנו כאן הוא לא לתת הכי הרבה שעות של בלט או מחול מודרני, אלא ליצור אמנים, עם השקפת עולם פוליטית וחברתית. לא לחרוש בסטודיו כמין מפלט, אלא לפתוח את הראש כלפי חוץ".

הזדמנויות כאלו לראות את הדור הבא של המחול הישראלי כשהוא נמצא בתחילת דרכו היצירתית הן, למרבה הצער, נדירות למדי. גם באקדמיה למוזיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים, המוסד האקדמי הנוסף בישראל המעניק תארים במחול, יש מסורת של הופעות סטודנטים, אבל רוב המופעים פנימיים – לסטודנטים, בני משפחה וחברים. נירה טריפון, מקבילתה הירושלמית של פז, מסרה כי בימים אלה נכנס לתפקיד כדיקן בית הספר למחול אמיר קולבן, כוריאוגרף מוכר שייסד וניהל במשך שנים רבות את להקת קולבן דאנס. קולבן, שיחליט על מדיניות עתידית גם בתחום זה, מכיר מקרוב את ערכם של מופעים בפני קהל ובעיקר את התשוקה של רקדנים צעירים להופעות, כך שאפשר להעריך כי גם בירושלים תחודש בקרוב המסורת של הופעות סטודנטים בפני הקהל הרחב.

מתיחות. תלמידות סמינר הקיבוצים. צילום: גוני ריסקין
מתיחות. תלמידות סמינר הקיבוצים. צילום: גוני ריסקין

בתוכנית הקרובה שתועלה באולם המופעים (הצנוע) של הסמינר יועלו ארבע יצירות של כוריאוגרפים צעירים, שהוזמנו במיוחד ליצור עבור כל אחת מכיתות המחול: אייל דדון יצר את "מבקרת", שבה רוקדות 13 סטודנטיות שעבדו איתו במהלך החודשיים האחרונים. רגע לפני כיבוי האורות הן מתקבצות לדבוקה עולצת, ואז באחת נפסקים הצחקוקים והן עולות למשטח. הן נעות כחבורה גדולה ואורגנית ובונות יחד יצירה המתמקדת ביחסים בין אישיים, היעדר ביטחון, ביקורת עצמית ותמיכה הדדית. באופן מטא במיוחד, פסקול היצירה נכתב על ידי דדון למילותיה של מורן אביטל־כהן, סטודנטית במחלקה שהייתה עסוקה בהכנות לחתונה, לא יכלה להשתתף בחלק מהחזרות ולכן לא שובצה בהרכב – ודדון, שלא רצה לתת לה להישמט מהפרויקט הכיתתי, מצא את דרכו לשלב אותה בכל זאת.

עוד בתוכנית "אני לא נופלת", יצירתה של הכוריאוגרפית שרון וזנה בביצוע שנה ב', גם היא עוסקת בהישרדות ובקהילתיות אבל עם טוויסט אפל יותר מ"מבקרת", וכן עבודות של נאנה יאנסן מבית הספר למחול בארנהם שבהולנד ושל צ'אד מייקל הול מהמחלקה למחול באוניברסיטת לוס אנג'לס – שני גופים המשתפים פעולה כבר זמן מה עם סמינר הקיבוצים.

"המחול בוער בי, אבל במהלך הלימודים כאן הבנתי שלא מספיק לשמור על התשוקה", אומרת נופית פרידריך, סטודנטית (מצטיינת) מסמינר הקיבוצים. "התשוקה הכרחית, אבל לא מספיקה. צריך גם לפתח את היצירתיות ולהרחיב את העולם הפנימי, להבין איך רעיון פילוסופי מקבל בימוי בימתי. כך שכן, בטח, ההופעה היא נקודת שיא בשבילנו".

סמינר הקיבוצים, דרך נמיר 149 תל אביב, חמישי (12.1) 20:30, שישי (13.1) 14:00, ראשון־שני (15.1־16.1) 20:30, 40 ש"ח