אדי איזרד מבטיח להתאפר גם בפרלמנט; ועל מה לא ידבר בישראל?

אחד מגדולי הקומיקאים שיצאו מאנגליה מגיע לישראל עם מופע שעליו הוא עובד כבר שלוש שנים, המספר בקצרה את ההיסטוריה של העולם, ומקשר את זה גם למגדר העמום שלו. ריאיון

אדי איזרד
אדי איזרד
9 במרץ 2017

באמצע שנות ה־90 העקבים של אדי איזרד התחילו לעשות רעש על במות מסביב לעולם. הקומיקאי הבריטי החד והמבריק הזה, שכונה (על ידי ג'ון קליז בכבודו ובעצמו) "הפייתון האבוד", היה עולה לבמה כשהוא נראה כמו דראג קווין שמיהר לצאת מהבית: איפור כבד אבל חלקי, נעלי עקב ובגדים עמומים מגדרית. עד היום לא ברור אם מעיל העור האדום אותו עטה במופע Sexie היה רגע קווירי או מחווה ללוק האיקוני של אדי מרפי, כמו שלא ברור כמה מההגדרה העצמית שלו ("אני בן שלם ועוד חצי בת", אמר פעם) היא מנבכי נפשו וכמה בצחוק. היא כנראה לגמרי מנבכי נפשו ועוד חצי בדיחה.

אבל הסטנדאפ שלו עסק במראה שלו רק לעתים רחוקות, רוב הזמן הוא דיבר על היסטוריה ("היטלר מעולם לא שיחק ריסק בתור ילד"), על פוליטיקה ("אומרים שרובים לא הורגים אנשים, שאנשים הורגים אנשים, אבל אני חושב שהרובים עוזרים מאוד") וסתם נונסנס בריטי ("אני אוהב את הנשים שלי כמו שאני אוהב את הקפה שלי – בכוס נייר").

המופע שתגיע איתו הוא אותו "פורס מאז'ור" שראה אור לפני כמה שנים?

"כן – זה המופע שצילמתי בלונדון ב־2013, אבל המשכתי לרוץ איתו מאז, כך שהגרסה של היום היא הצורה הכי מזוקקת והכי מושלמת של המופע הזה. אני מבצע אותו שנים והוא רק משתפר. עכשיו אני קורע איתו את אסיה (איזרד ניהל את השיחה מחדר מלון בבנגקוק – ע"ק)."

סטנדאפיסטים אחרים, בעיקר בארצות הברית, עובדים הפוך. הם קודם יוצאים לטור, בסופו מצלמים ספיישל של שעה ובסוף זורקים את החומרים האלה לפח.

"כן, אבל אני לא עושה את זה. זו קומדיה – כל היופי הוא שאין חוקים. זה יכול להיות כל מה שאני רוצה. גם בהופעה של הרולינג סטונס שני שלישים מהסטליסט הוא החומרים הקלאסיים שלהם. אלו שירים מ־1964, אתה מבין עד כמה הם השתפרו מאז בביצוע שלהם? מבחינתי המופע הוא כמו סרט שיש רק עותק אחד שלו, ואני ממשיך לעבוד עליו תוך כדי תנועה: לערוך אותו, לשפר אותו, לדייק אותו. אני יוצא מנקודת ההנחה שהקהל שלי אינטליגנטי מאוד, אז אני לא מתאים את המופע לנקודה שאני נמצא בה על הגלובוס. תל אביב, מוסקבה, איסטנבול – הקהל שלי הוא אותם האנשים. קהל דלוק, גרובי, רחב אופקים, נגד שנאה, נגד פוליטיקה וכל שאר הדברים שמסובבים את העולם. אנשים שהם סקסיים מבפנים".

"הקהל שלי הם אנשים שהם סקסיים מבפנים". אדי איזרד
"הקהל שלי הם אנשים שהם סקסיים מבפנים". אדי איזרד

אתה היית תומך נלהב של האיחוד האירופי. יש להניח שלקחת קשה את עניין ברקזיט.

"כן. טוב, מאז כבר כולם עברו להתעסק בטראמפ, וזה כמובן לא מקרי שכל הדברים האלו קורים במקביל. הבעיה היא שבארצות הברית, כמו ברוב העולם, חצי מהמדינה רוצה ללכת קדימה והחצי השני רוצה ללכת אחורה. ההיסטוריה של האנושות היא מחזורית, הבעיה היא שעוד לא החלטנו אם חזרנו לשנות ה־80 או לשנות ה־30. אין ברירה, אנחנו נצטרך לעבור את זה, זה גם חלק מההחלטה שלי להופיע בכמה שיותר מדינות שאני רק יכול, אני גאה כשאנגליה מושיטה יד החוצה. לפנות לחו"ל זה לא להתחבא, ובכל מקרה זה עדיף על להסתתר בבית".

אתה אולי הקומיקאי הכי עסוק בהיסטוריה, אבל בעצם זו הדרך שלך לדבר על פוליטיקה.

"לא, לא, לא, לא. אני כמעט לא מדבר על פוליטיקה, לא על הפוליטיקה של העכשיו. אתה לא תשמע אותי אומר נתניהו ככה, נתניהו ככה. אני מדבר על פוליטיקה היסטורית, פוליטיקה חברתית, פוליטיקה מינית, לא על פוליטיקה פוליטית. העניין הוא כזה: אני מבין שבזמן מסוים היינו 10,000 הומו ספיינס, ואיכשהו הפכנו להיות מה שאנחנו היום, וזאת אחריות. אין לנו ברירה אלא להיות חכמים. טראמפ, אגב, לא חכם. הקהל שלי כן חכם".

אז על מה אתה הולך לדבר?

"על המגנה קרטה (הסכם בין ג'ון מלך אנגליה לקבוצת ברונים שהפך לאבן פינה בתולדות זכויות האזרח באנגליה – ע"ק), על מלכים בימי הביניים, על צ'ארלס הראשון וגם על אנשי מערות, גילוי האש והמצאת הגלגל".

זה כבר נשמע כמו אדי איזרד, חולה ההיסטוריה. זה היה תמיד תחביב שלך?

"בתור ילד היו לי סוג של יחסי אהבה־שנאה עם שיעורי היסטוריה. אני זוכר שכתבתי בבית הספר עבודה על מלחמת העולם הראשונה, יצא לי כזה בלגן מסובך ולא נהניתי מהכתיבה בכלל. לא שכתבתי רע ותמיד אהבתי לדבר על זה, אבל… נראה לי שהדבר הראשון שהדליק אותי היה דווקא התאריכים, ההבנה שאפשר לסדר את תולדות בני האדם בסדר מסוים ולהבין: בהתחלה הם עשו ככה ואחר כך ככה, להבין שיש לאנושות סדר מסוים. אני חושב לפעמים על האופן שבו האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית מסתכלים עלינו מלמעלה, ככה אני בעצמי מנסה להסתכל על כדור הארץ, כמו שהוא באמת".

הטרנד בסטנדאפ עכשיו הוא לדבר על עצמך, נראה שאותך זה פחות מעניין.

"גם במופע הזה יש קטע קטן על הילדות שלי, וגם במופעים בעבר דיברתי על זה שאני טרנסג'נדר ועל זה שרציתי להיות ב־SAS (המקבילה הבריטית של סיירת מטכ"ל – ע"ק). ביוני תראה אור האוטוביוגרפיה שלי ושם אני מבטיח שיהיו הרבה יותר פרטים אישיים, אבל אני מסתובב עם המופע הזה בכל העולם והיה לי חשוב לדבר על דברים שמשותפים לכל העולם. כמו תרנגולות וקורבן אדם".

כאן הוא מתחיל לדבר בזרם התודעה המפורסם שלו על העולם ועל מצבו: "אומרים שהאנושות לא מסוגלת להכחיד את עצמה. שטויות! רק במאה ה־19 המצאנו את הדינמיט, תראה אותנו עכשיו"; "המאבק הוא בין פוליטיקה פשטנית לפוליטיקה מורכבת, ופוליטיקה היא יותר מורכבת משהיא נראית"; "אני איש מרכז קיצוני, הכל עניין של איזון". קשה לעצור אותו, וגם, כמובן, לא נולד האדם שמתחשק לו לעצור את שטף הדיבור של אדי איזרד. רק שאלה אחת מצליחה לגרום לו להתפקס לרגע.

מה לגבי ההכרזה שלך על כך שב־2020 תרוץ לראשות עיריית לונדון?

"אמרתי שאני אהיה ראש העיר או חבר פרלמנט. רציתי לרוץ לעירייה כשראש העיר היה בוריס ג'ונסון (כיום שר החוץ הבריטי, שהיה תומך נלהב של הברקזיט ונחשב לדמות מקבילה לטראמפ – ע"ק). אבל היום יש לנו את סאדיק קאן מהלייבור, שהוא נהדר, ואני לא רוצה להתמודד מולו. אבל כן, אני רוצה להיכנס לתוך המכונה של הפוליטיקה. כן, אני יודע שזה הולך להיות קשוח ולא כיף. אני רגיל לעשות סטנדאפ – סטנדאפ זה כיף. לנהל את המדינה נראה לי יותר קשה".

אז פניך לפרלמנט. גם שם תתאפר?

"עוד בבחירות האחרונות ובברקזיט, כשהסתובבתי באנגליה בשביל לקדם את האידיאולוגיה שלי, התאפרתי. אז התשובה שלי היא בהחלט כן, כבר עשיתי את זה ואמשיך לעשות את זה. אני יצאתי מהארון כטרנסג'נדר, או כבן־בת לפני 22 שנה, ואף שהמצב בעולם עדיין קשה, מבחינה היסטורית אנחנו ברגע שחיכינו לו במשך אלפי שנים. אף שאמריקה למשל הלכה אחורנית בנושא הזה בבחירות האחרונות, זה שהייתי מאופר בזירה הפוליטית היה נון אישיו. אף אחד לא התייחס לזה".

אדי איזרד יופיע בהיכל קבוצת שלמה (מתחם הדרייב-אין), אייזיק רמבה 7 תל אביב, חמישי (30.3) 20:30, 155-305 ש"J