40 זה ה-30 החדש

אולם קטן ואינטימי. ברהמס באוויר, שתי נשים צעירות ושרפרף. כך מתחיל "מרתון 40" של רונית זיו, כוריאוגרפית ורקדנית שכבר שנים יוצרת מחול עצמאי בשפה מזוהה ונבדלת ש"קודם כל יוצאת מהגוף", כפי שהיא שמצהירה בעצמה. זיו בכלל התחילה בתיאטרון, אחר כך פנתה למחול והצטיינה ומשלב מוקדם ידעה שטקסט ומשחק ייכנסו בדרך כזאת או אחרת לריקוד שלה.

"אני מאמינה גדולה בדיאלוג. אמנות זה דיאלוג כי הוא פותח אותך למקומות אחרים, מאפשר לעוד קולות לצאת". וכך, בערב המוקדש לעבודותיה שיועלה בשישי בתמונע, היא מארחת גם אמנים אחרים ובמקביל ממשיכה לראות גם בקהל מקור לדיאלוג. "זה לא גוף מלוכד שיושב לו שם בחושך אלא אנשים שיושבים קרוב. אני מיישירה אליהם מבט ולא פעם גם פונה אליהם במילים. זה חשוב לי ומשפיע על ההופעה שלי", היא מסבירה בתנועות ידיים גדולות שכמו עוזרות לה לחדד את ניסוחיה.

ומה בערב? שעה של מחול אקספרסיבי מאוד, מהודק ומוקפד עד אחרון הפרטים. הוא ייפתח ב"רוז לא מחכה" בביצוע נופר פוני ושירה בן אוריאל, דואט ותיק ומשובח שנשא את זיו לסצנת המחול בתנופה רבה וחושף מסע של שתי נשים על הציר שבין תלות ועצמאות. אחר כך, במעבר חד, יעלו לרחבה בבגדי ים סגולים סופי קרנץ וגפן ליברמן: הן על החוף, משחקות במטקות במחול צורני ונקי שהולך ומתעצם, נטען באנרגיות שהולכות לכיוונים אחרים.

צפו בקטע מתוך המופע:

ושוב מהפך קטן. עשר דקות מתוך "May Contain Nuts", טריו של גילי נבות בביצוע אורין יוחנן, גיא שומרוני ומיכל סייפן שמציג קונטרה לעבודות של זיו בהיותו "מעשה רקמה עדין, כזה שמצליח לתאר בתנועה משב רוח. משהו מרומז ושונה מהישירות שלי". ושוב היא מנצלת את ההזדמנות וחוזרת לצורך שלה לשמוע עוד קולות ולהקשיב לעוד דעה. "לא טוב לי להישאר בווקום שלי. אני רוצה להציע לקהל מטרייה רחבה ומגוונת יותר". זיו יודעת דבר או שניים על הקושי להגיע לקהל ועל המאבק הסיזיפי להביא אותו בכל פעם מחדש להופעה. גם אחרי 15 שנות יצירה השזורות שבחים ופרסים עובדת זיו מפרויקט לפרויקט ונאלצת להסתפק בתמיכה תקציבית קטנטנה.

את ניסיונה היא מעבירה לרקדנים ויוצרים כמנהלת אמנותית שותפה של "הרמת מסך", הפסטיבל החשוב ביותר כאן ליצירה העצמאית שיערך במהלך נובמבר. זו השנה רביעית שלה בתפקיד ויש לה הרבה דברים טובים להגיד על אמני המחול הישראלים ובעיקר על כך שהם מוכנים להעיז ולהמשיך לרקוד. וגם היא – ב"מרתון 40" היא תרקוד סולו את "צרפתית למתחילים" בשמלה אדומה קוקטית ורבת שיק. קשה שלא להבחין בעיסוק רב השנים של זיו בנשים ונשיות ובריבוי הפנים שלהן. היא הולכת איתן רחוק עד לרגעי השבר ותמיד איכשהו זורקת לסצנה הומור מריר מתוק, רבע חיוך.

ומה הלאה? "לגמור לכתוב את התואר השני שלי שעניינו 'הליכות במחול' ולהתמסר לעבודה חדשה שהתחילה בהתבוננות על אופני ההליכה שלנו ומתחילה להתגבש כעבודה שיקראו לה כנראה 'הליכות גברים'".