ללא גבולות: הרקדנים הטוטאליים שחולקים הכל – מלבד תרבות מוצא

הרקדנים איתי אקסלרוד הישראלי וצ'יאקי הוריטה היפנית חולקים מקום עבודה, וגם זוגיות שחוצה גבולות גיאוגרפיים. עכשיו הם גם חולקים מופע חדש שיצרו

משולש מתוך ערב דומיין של אנסמבל בת שבע (צילום: אלמוג מזרחי)
משולש מתוך ערב דומיין של אנסמבל בת שבע (צילום: אלמוג מזרחי)
13 ביולי 2016

"הסולו שלי בעבודה קשור מאוד בישראליות שלי. אני מחפש וגם מסתיר אותה באמצעות קופסה שמכסה את הראש והפנים שלי", מסגיר איתי אקסלרוד, רקדן אנסמבל בת שבע, ומחדד: "זה בעצם קשור בישראליות ובלא־ישראליות שלי". את הבדיקה הזאת הוא עשה בשנה האחרונה בסטודיו בצד צ'יאקי הוריטה, גם היא רקדנית באנסמבל, לקראת מופע שבו יציגו לצד עמיתיהם עבודות שיצרו בנושא Domain (שהתרגום המדויק של המילה נמצא איפשהו במשולש המילים מרחב, תחום ורָשות) שעוסקות, כפי שניסחו זאת בלהקה, בדיאלוג עם המרחב הציבורי ובחקירת גבולות המרחב שבו הם חיים, בניסיון "לממש את מה שהם מדמיינים כאפשרי".

ההגדרה הכללית הזאת, שמטבעה מציעה קו מנחה ליוצרים הצעירים, באה לביטוי מוחשי ב"משולש" – עבודתם החדשה של אקסלרוד והוריטה ושותפתם ליצירה ולביצוע, הרקדנית השבדית דניאל דה וריס. "היצירה שלנו היא סוג של פרשנות לפרויקט בינלאומי שנוגע ומשתף שלוש יבשות, שלוש מדינות ושלוש תרבויות – ישראל, יפן ושבדיה – בניסיון לייצר פלטפורמה שמבוססת על שיתוף אמנותי וחברתי", מסביר אקסלרוד. קשה לחשוב על תרבויות שונות יותר זו מזו מישראל ויפן. הוריטה: "וככל שהן שונות, כך אני מרגישה כאן טוב. אני אוהבת את מזג האוויר, במיוחד את החום – הגעתי לכאן אחרי שנים בשבדיה – וגם את הפתיחות של הישראלים. אני מרגישה וחושבת שהשוני התרבותי מאתגר את היצירה ומכריח אותך לחשוב על ההבדלים, על הגבולות שאנחנו מנסים לבדוק. לזה צריך להוסיף שאנחנו גם שונים מאוד מבחינה אישית. אני ביישנית וסגורה יותר. זה איפוק, או אולי חוסר ביטחון של זרה, כך שקל לי יותר להתבטא ולתקשר כאשר אני מלבישה את הרעיונות שלי על רקדנים ותנועה".

ואיך זה מתבטא במחול שלכם?

"אני חושבת שבדואטים ובטריו אפשר לראות את ההבדל בדרך שבה מתייחסים בתרבויות השונות אל האחר. בתרבות שלנו למשל יש אולי יותר מקום, התחשבות בזולת, וזה משליך על היחסים עם הפרטנרים שלך על הבמה".

הוריטה, בת 27, ילידת הירושימה, הגיעה לאנסמבל לפני שנה וחצי. לפני כן רקדה בהולנד בלהקת ה־NDT המוערכת והגיעה לארץ אחרי עוד שלוש שנים בשבדיה. את אוהד נהרין היא פגשה עוד בהולנד, ראתה עבודות שלו וקיוותה שיום אחד אולי תרקוד כאן. הצליח לה. אקסלרוד, בן 20, בוגר מגמת המחול של בליך ברמת גן, רוקד באנסמבל כחלק משירותו הצבאי כאמן מצטיין וימשיך לרקוד באנסמבל גם בשנה הבאה, שתהיה עבורו הרביעית בשורות בת שבע. הוא יודע שזהו פרק זמן לא שכיח בלהקת העתודה, אבל מסרב להיות מתוסכל מכך שטרם קיבל הצעה להעפיל ללהקה הבוגרת. "יש שמועות שבעונה הבאה מתוכננות לנו
עבודות שתמיד חלמתי לעשות – אולי 'וירוס' ו'ממותות'. בשבילן שווה להישאר באנסמבל".

הוריטה מנוסה בהרבה. היא עבדה שש שנים עם כוריאוגרפים שונים בעולם, ולעומת אקסלרוד ש"משולש" הוא ניסיון ראשון שלו בכוריאוגרפיה, היא צברה ניסיון גם ביצירה. כשהיא נשאלת אם היתרונות הללו הקנו לה משקל רב יותר בעבודה המשותפת היא אומרת: "יכול להיות שבניואנסים הקטנים של הטון והצליל. לפעמים אני מרגישה מה נכון לגוף". את הזוגיות הרומנטית הם מנהלים כבר שנה וחצי, ואחרי ההופעות בישראל הם מתכננים לנסוע ליפן, להופעות, וגם להיכרות ראשונה עם משפחת הוריטה. "אם כבר מדברים על הבדלי תרבויות, העניין הזה אצלנו והמפגש עם ההורים הוא קצת שונה מאיך שהדברים קורים פה", היא אומרת בחיוך דק ולא מפרטת מעבר לזה.

העבודה שלכם נחתמת בדואט של שניכם, שיש בו אווירה אחרת.

אקסלרוד: "אחרי שחזרנו משבדיה מהחזרות עם דה וריס הרגשנו טוב עם מה שיש לנו ויצרנו לעצמנו דואט קליל יותר. משהו תוסס כזה, שיש בו שמחה והומור, שנוגע בשפה הפרטית שלנו. אחרי שהעלינו אותו באנסמבל הבנו שכולם הבינו אותה".

"Domain : רקדני בת שבע יוצרים"
מרכז סוזן דלל, יחיאלי 5 תל אביב
חמישי (14.7), 21:30 ,19:00
שישי (15.7), 14:00 , 16:30
שבת (16.7), 21:30 ,19:00
55־60 ש"ח