הסרט הישראלי הכי מדובר עכשיו הוא בעצם קצת מאכזב

"קצפת ודובדבנים" של גור בנטביץ', העוסק בתסכוליו של במאי בליל הבכורה של סרטו האחרון, הוא אמנם מיוחד בנוף הקולנוע הישראלי, אך נמתח סביב סצנה קולעת אחת

מתוך "קצפת ודובדבנים" (צילום: גיא רז)
מתוך "קצפת ודובדבנים" (צילום: גיא רז)
15 בספטמבר 2019

גור בנטביץ' יצר ב־2013 את הקומדיה השנונה "לרדת מהעץ", שהייתה מסונכרנת עם המחאה החברתית שסחפה את הארץ. הסרט גרף שלל ביקורות טובות, אבל הקהל לא הגיע והוא נעלם מהמסכים בלי להשאיר חותם (אין לו אפילו ערך בוויקיפדיה). זה קרה יותר מעשר שנים אחרי ש"הכוכב הכחול" ו"משהו טוטאלי" של בנטביץ' הפכו לסרטי פולחן, והמכה הייתה קשה. הכשלון הצורב הזה הוא ככל הנראה נקודת המוצא של "קצפת ודובדבנים", סרטו החדש והאישי מאוד, שעוסק בתסכוליו של במאי בלילה שאחרי עליית סרטו למסכים.

>> איך זה לשחק את עצמך בסרט הכי אישי של במאי קאלט נחשב?

הסצנה הזכורה ביותר ב"קצפת ודובדבנים" היא מעין סרט קצר בפני עצמו, שבו בנטביץ', המגלם גרסה של עצמו בשם צורי שוסטק, נתקל בשני תולי מודעות שמכסים את הפוסטר של הסרט שלו עם מודעה חדשה, ושוטח בפניהם את קשייו ותסכוליו של קולנוען ישראלי. השורה התחתונה – במאי עושה סרט בשביל המפגש עם הקהל. זאת סצנה מצחיקה באבסורדיות שלה ונוגעת ללב בכנות שלה. אלא שלא כל הסצנות בסרט קולעות כמותה, ונדמה שחלקן, כמו המפגש המקרי עם שחקנית (יובל שרף), נמצאות שם כדי למתוח אותו לסרט באורך מלא.

מערכת היחסים בין נהג המונית (דובר קוסאשווילי) לבין הבמאי (בנטביץ') היא המרכיב הכי מפותח ושובה לב בסרט

"קצפת ודובדבנים", המועמד ל־11 פרסי אופיר, הוא מעין סרט וידוי של במאי, המצטרף למסורת קולנועית עשירה של יצירות רפלקסיביות, מ"81/2" של פליני ועד "כאב ותהילה" של אלמודובר. מעצם הנושא, החיטוט העצמי הזה הוא נרקיסיסטי מאוד ולכן דורש העמקה. אף שיש כאן הומור עצמי (כולל לא מעט בדיחות על שם הסרט עצמו) וכמה סצנות יפות – בהן העימות עם המפיק (צחי גראד) על סט של קופרודוקציה מתוקצבת היטב – הסרט נותר על פני השטח, ונראה שהוא ידבר בעיקר אל הברנז'ה התל אביבית. על חוסר ההעמקה מחפה הצילום המרהיב של גיא רז, ששוטף את הסרט באורות צבעוניים מרצדים ומעניק לו טקסטורה ויזואלית עשירה. אלה מעניקים לו גוון חלומי ומדמים את תודעתו הלא בהירה של הגיבור שחווה התקף לב.

אחרי שנחרד ממיעוט הצופים בסרטו, שוסטק מעביר את הלילה במונית שנוסעת ברחבי העיר, והמסגרת הסיפורית הזאת מזכירה את "נהג מונית" ואת "שגעון של לילה" של סקורסזה. בתפקיד הנהג מפתיע הבמאי דובר קוסאשווילי, שמגיש הופעה סימפטית ביותר. הנהג מיכו נתקע עם הבמאי נטול המעות ומסיע אותו ממקום למקום בשל ההבטחה שמהפגישה הבאה הוא ייצא עם כסף. זה מסע בין דמויות בחייו, וגם קריצה למרדף הנואש של במאי אחר תקציב. במהלך הלילה מיכו מתחיל לפתח אמפתיה לנוסע המעצבן, ומערכת היחסים בין השניים היא המרכיב הכי מפותח ושובה לב בסרט. במאים נוספים משובצים בתפקידים קטנים – מרקו כרמל כתולה מודעות, דניאל וקסמן כאבי הבמאי וגם מאיה קניג, זוגתו של הבמאי ועורכת סרטיו (ובמאית בזכות עצמה) בתפקיד זוגתו של הבמאי ועורכת סרטו. הליהוק הזה קורץ כמובן לנושא הסרט.

במאית נוספת, הדס בן ארויה, מגלמת "קולנוענית מבטיחה" שמעריצה את "אביר הפרינג'" הכבר לא צעיר ומציעה לעזור לו לקדם את סרטו במדיה הדיגיטלית. דמותה המעודכנת מביאה לסרט את הפער הבין דורי ומעצימה את תחושת הניתוק של שוסטק שהזדקן בלי להתבגר – כפי שרומז הקפוצ'ון הצהוב ששאל מבן העשרה של זוגתו. חבל שבנטביץ' השתמש בה כדי לקנטר בגסות את תנועת #metoo. בילי הטיוברית מזמינה את שוסטק לדירתה, מפלרטטת איתו באינטנסיביות, וכשהוא מניח ידו על ברכה היא מאשימה אותו בתקיפה מינית על לא עוול בכפו. בהמשך הסרט היא לכאורה מכפרת על כך, אך דווקא ההסבר המוצע מייצר טריוויאליזציה של הנושא הכאוב.

בכלל, המפגשים עם הנשים פחות מעניינים מהמפגשים עם הגברים, ובכללם הסצנות ההזויות במטוס, המדמות את מסעו של הבמאי לגן העדן של הקולנוענים. גם בהזיות הארוטיות של הבמאי ב"81/2" צצה דיילת, אבל כאן לדיילת המדומיינת (אסתר רדא) יש המון זמן מסך – יותר מדי בשביל מה שהוא לא יותר מדימוי ארוטי. וכך, אף שהזרימה הסהרורית של "קצפת ודובדבנים" מהנה לאורך הדרך, היא אינה מצטברת לחוויה משמעותית.

ציון: 3.5/5
סרט על: מסעו של במאי בליל הבכורה של סרטו האחרון
ללכת? כן. סרט מיוחד בנוף הקולנוע הישראלי

בימוי: גור בנטביץ'. עם בנטביץ, דובר קוסאשווילי, הדס בן ארויה, אלון אבוטבול, מאיה קניג, צחי גראד, אסתר רדא, יובל שרף, טינקרבל. ישראל 2019, 92 דק'