ליקי רוזנברג מספרת על ריצה | #WHYIRUNTELAVIV

תוכן בחסות אדידס

ליקי רוזנברג, 32

בעלים של סטודיו ליקי'ס בנמל תל אביב
רצה שלוש פעמים בשבוע, 10 ק"מ, בטיילת בתל אביב. מתכננת לרוץ שני מקצים במרתון הקרוב עם המתאמנים שלה – 5 ו־10 ק"מ

ליקי רוזנברג. צילום: אוהד רומנו

"הריצה היא הזמן שיש לי עם עצמי. אני רצה בלי מוזיקה ובלי כלום – רק אני, הנוף, הים ומזג האוויר. זה מנקה לי את הראש, כמו פסיכולוג אבל בחינם. אני חושבת מלא, ממציאה מלא וחוזרת הביתה עם רעיונות וסטארטאפים חדשים. אני אוהבת את ההרגשה שיש לי אחרי הריצה – אני מרגישה שאף אחד לא מסוגל עליי, אני הבן אדם הכי רגוע בעולם, הכל טוב ושום דבר לא יכול לעצבן אותי.

[tmwdfpad]בשנת 2013 השתתפתי בריצת החצי מרתון במרתון תל אביב. רצתי לבד ולא ידעתי לחשב את הקצב שלי בצורה נכונה. ממש אתגרתי את עצמי, ולקראת הסוף, כשכבר ראיתי את קו הסיום, התחלתי להרגיש לא טוב. התחלתי לדבר עם עצמי, להגיד שעוד קצת ונגיע. הדיבור הזה הוא מה שגרם לי להגיע לקו הסיום, ועשיתי תוצאה מדהימה שאני לא חושבת שאגיע אליה שוב בחיי. למדתי מזה שצריך להקשיב לגוף שלך ולרוץ בשביל הכיף – לא בשביל שום יעד או תוצאה. לרוץ בקצב שלך, עם הנשימות שלך. שיהיה לך נעים ונוח, והחוויה תיזכר כטובה. מאז אני רצה נטו בשביל הכיף, בלי שעון. לעומת זאת, בשנה שעברה רצתי עם חברות שהן גם מתאמנות שלי. הן מעולם לא רצו במרתון, וריצה כזאת היא חוויה חד פעמית. היה מרגש לראות כמה הן מאושרות ולראות אותן מגיעות לקו הסיום. זו הייתה חוויה אדירה".

לקריאה נוספת:
אביעד קיסוס וטל ברמן מספרים על ריצה
"בין ריחוף לריקוד": שלומי שבן מספר על ריצה
"להתנתק ופשוטל לרוץ": עומר מילר מספר על ריצה
בשביל הפיטר פן שבו: שמעון שירזי מספר על ריצה
"ההתמכרות הכי טובה שיש": דלית רצ'סטר מספרת על ריצה
"המקום בו אלוהים שומע אותי": איתי תורג'מן מספר על ריצה
בשביל ההרגשה שאחרי: מיכל וייסברג מספרת על ריצה