עומר מילר מספר על ריצה | #WHYIRUNTELAVIV

תוכן בחסות אדידס

עומר מילר, 37

שף
רץ חמש פעמים בשבוע, בין 60 ל־70 ק"מ בסך הכל, בטיילת או בפארק הירקון. מתכנן לרוץ 10 ק"מ במרתון הקרוב

עומר מילר. צילום: אוהד רומנו

"מה שאני הכי אוהב בריצה הוא הניתוק האבסולוטי שהיא מאפשרת לי. אני עובד במקצוע עמוס, והראש שלי גם ככה מלא במחשבות ובלחצים. אני לא רוצה להגיד שהריצה היא כמו פסיכולוג כי זו קצת קלישאה, אבל זה הקונספט בעצם. להתנתק, ופשוט לרוץ. כמו פורסט גאמפ. לא יודע אם הריצה שינתה אותי, אבל אני חושב שהיא הרגיעה אותי. מצאתי איזה מפלט. אני לא אדם אחר, אבל זה משמח אותי.

[tmwdfpad]התחלתי לרוץ לפני ארבע שנים בערך, בזכות מאמן שהחדיר בי את האהבה לריצה, וגם את ההבנה שלא צריך להיות ספורטאי מצטיין שכל כולו שקוע בריצה – אלא שזה יהיה חלק מאורח החיים שלך. כמו שאתה אוכל ומצחצח שיניים – קום ורוץ. תבין שזה חלק מהחיים שלך, וחלק טוב – לא עינוי. בשנתיים האחרונות אני רץ כמעט כל יום עם המאמנת שלי, קים. זאת השעה וחצי שלנו יחד, בדרך כלל בבוקר. אנחנו נפגשים בקולנוע פאר ומשם ממשיכים לפארק הירקון או לים. ההחלטה לאן להמשיך תלויה במצב הרוח – יש ימים שמתאימים לעצים, יש ימים שמתאימים לגלים. יצא לי לרוץ כבר בכל הארץ בערך, ובכל טיול שאני עושה בעולם – בברלין, בלונדון, לא משנה לאן אני מגיע, אני רץ בבוקר. יש משהו מרתק בריצה האורבנית, בתוך העיר. זה מאפשר לך לראות עיר בצורה אחרת".

לקריאה נוספת:
אביעד קיסוס וטל ברמן מספרים על ריצה
"בין ריחוף לריקוד": שלומי שבן מספר על ריצה
"כמו פסיכולוג אבל בחינם": ליקי רונזנברג מדברת על ריצה
בשביל הפיטר פן שבו: שמעון שירזי מספר על ריצה
"ההתמכרות הכי טובה שיש": דלית רצ'סטר מספרת על ריצה
"המקום בו אלוהים שומע אותי": איתי תורג'מן מספר על ריצה
בשביל ההרגשה שאחרי: מיכל וייסברג מספרת על ריצה