הום סוויט הום

הבית בעולש התגלה כמקום פשוט, נעים ונטול יומרות

18 בינואר 2015

פשטות ונועם הן שתי מילים שצצות בראש כשנכנסים לבית הקפה הבית בעולש. הפשטות באה לידי ביטוי בתפריט הלא יומרני ובשירות המנומס והטוב, שירות לא מתאמץ ולא יומרני. הנועם נמצא בכל פינה בה מתבוננים, בין אם יושבים במרפסת הסגורה שצופה לירוק אינסופי של שדות חיטה ובין אם מתמקמים בתוך המבנה הענק שבו פועל הבית בעולש, שהוא הכלאה נחמדה בין חנות לעתיקות לבין קפה חלבי כשר עם תפריט שלא היה מבייש מוסד המגדיר את עצמו מסעדה. אם בחוץ האווירה מדברת בשפה כפרית הודות לחיבור המושלם למיקום ולנוף, אז בפנים יש תחושה של בית עתיק שמעוצב בטעם משובח ובו אווירת חמימות נעימה, אפילו שעל התקרה יש בערך עשרים נברשות מכל הזמנים ופריטים שפוגשים בדרך כלל בבית של ותיקי השבט.

מסעדה כשרה ושווה, הבית בעולש
מסעדה כשרה ושווה, הבית בעולש

לא משנה אם תבחרו לשבת ליד פסנתר עתיק, ליד מכתביה מהמאה הקודמת או תתרווחו על אחת מספות לואי ה-14, אסור לכם לוותר על טעימה ממנת הדגל שהיא מנת ניוקי סלק (59 ש"ח). השם של היצירה הקולינארית הזו מנבא מנה שכנראה נולדה מתוך שאיפה להתאים לאופנה, אבל זה לא כך: הניוקי סלק של הבית בעולש היא אחת המנות המוצלחות ביותר בכלל והמנה האיטלקית הכי טובה שאכלתי אי פעם. מדובר על ניוקי קלאסי מהאיכות המעולה שממולא בגבינות, עטוף בסלק ושוחה ברוטב שמנת סילאן ושקדים שיוצרים שילוב מושלם של מתיקות סמיכה.

הבית בעולש נפתח לפני פחות משנה ביוזמתה של מאיה, בתם של זוג הורים העוסקים בעיצוב ובניה של רהיטים שרצו לספק ללקוחותיהם קצת מעבר לריהוט. את העתיקות שנמכרות כאן הם מייבאים מרחבי העולם ביבוא אישי בזמן שבתם מפקדת בענווה ונועם על המתרחש בבית הקפה. לא מתיימרים כאן למכור טריות יום יומית, איכויות נדירות של פרודוקטים מקומיים עונתיים או סיפורי הליכה לשוק על מנת לקבל השראה אבל כל המנות מוגשות בכמות נדיבה שלא פוגעת באיכותן ובכלי הגשה שיוצרים תחושה של נוחות וציפייה למימוש הפנטזיה הישראלית לאכול הרבה ולשלם מעט.  התפריט הוא תפריט קלאסי של מסעדה כשרה שמגישה גם דגים מעבר לפסטות פיצות קישים סנדוויצים סלטים וארוחות בוקר אבל ברוב המנות שהגיעו אחרי הניוקי היה טוויסט מיוחד שלא תפגשו בהרבה מקומות הבוחרים להתמסר לכשרות מטעמי התאמה למיקום ולקהל.

נעים ולא יומרני, הבית בעולש
נעים ולא יומרני, הבית בעולש

מנת ברוסקטה (34 ש"ח) למשל הגיעה בצורת שלוש פרוסות לחם קריספיות, גדולות, ומעל כל פרוסה נח הר של פטה עזים שהסתירה ממרח עגבניות מיובשות. לתוך פורטובלו מטוגן בתוך ציפוי פריך (42 ש"ח) גם כן הוסיפו פה גבינת פטה שמצד אחד תרמה את המרקם של הגבינה ומצד שני לא טישטשה את טעמה של  הפטרייה. רביולי חצילים וגבינת עזים (56 ש"ח) היה עשוי מדפי פסטה דקה שבושלה מאוד מדויק והמלית הייתה רכה ולא דומיננטית מדי כך שאפשר היה להתענג גם על הטעם של הפסטה וגם מטעמו המתקתק של הרוטב. טעמנו גם הר של סלט פטריות חם (48 ש"ח) עם פורטובלו ושמפיניון ומיני ירקות מוקפצים בויניגרט הדרים – זו מנה שיכולה להיות מאוד מנחמת עבור מי שמגיע לכאן ומטעמי הדיאטה לא יכול לבחור באחת ממנות הפסטה. פסטה אפויה (52 ש"ח), שלדעת המלצר היא מנת הדגל האמיתית של  המקום ולא ניוקי סלק, הייתה מבטיחה למראה אבל התגלתה כמופרזת מדיי מבחינת כמות הרוטב רוזה הפרמז'ן והמוצרלה שבה שהפכו אותה למקרוני & צ'יז – השניצל עם הפתיתים של הילדים האמריקאיים. מנת פילה סלמון (82 ש"ח) הגיעה עם הר אנטיפסטי שהיה נדיב מאוד אבל חיבל בעדינות של המנה ולא כל כך תאם לבישול המושלם של הדג עצמו. קינחנו בפבלובה  קסיס (39 ש"ח) מצוינת.

המים מוגשים כאן בקנקן יפה מיד כשמתיישבים, ובתפריט יש מבחר משקאות "הקציף". על פי התפריט "קציף" היא מילה עברית לשייק ויש כאן שבעה קציפים בעלי שמות שעושים חשק לחופשה אקזוטית: פיג'י טנריף, סיישל, באונטי, נוגט מומנט, פרש ובריזה (22־26  ש"ח). טעמנו שני שייקים בטעם של פרי ובמרקם של סורבה, שהיו רכים בזכות בסיס של יוגורט, והשילוב הזה יוצר את המשקה המושלם שרק בשבילו שווה לחזור לכאן שוב.

המקום הזה הוא פרי עמלם של משפחה שבה האב הוא בעל חזון ואוהב מושבע של טיולים ואוכל ושתי בנותיו –  מאיה המנהלת ודניאל הקונדיטורית והנציגות המשפחתית במטבח של הבית בעולש – אינם מדברים כאן סיסמאות יחצניות ולא מנסים להמציא את הגלגל.

לבית הקפה הבית בעולש