פרולטריון עם כבוד: מסעדות הפועלים המומלצות בתל אביב
אין כמו ארוחה פשוטה וחמה, כזו שהיד המיומנת מורגשת בה בכל ביס. כאלו הן מסעדות הפועלים שבחרנו לכלול ברשימה הזו. תמצאו כאן גם מוסדות מוכרים עם קילומטראז' מובהק וגם מקומות שיש להם פז"מ של אפרוח אבל הם לגמרי שווים את זה. קדימה, התאחדו
למסעדות הפועלים בתל אביב יש משמעות גדולה בשימור אגפים חשובים בקולינריה הישראלית, אבל בואו נודה על האמת: פועלים אמיתיים יושבים עם לחם אחיד, שמנת חמוצה וזיתים, ומסיימים את העניין בחצי שעה. למי שבכל זאת מעדיף מרק קובה מהביל או תבשיל זנב שור, הרשימה הזו עבורכם.
דוד חביב
להבדיל מירושלים, תל אביב היא לא מעצמת קובה. כורדים כמעט לא חיים פה (חוץ מכותב שורות אלו), והירקות וכדורי הסולת הממולאים באים לידי ביטוי בעיקר במטבח העירקי. דוד חביב הוא שחקן מצטיין בז'אנר. מדי יום הוא מגיש בשוק התקווה קולקציה מובהקת של מרקי קובה, קובות מטוגנות וגם תבשילי מורכבים מעוררי געגוע, למשל הפאצ'ה – קיבה ממולאת באורז מבושם בבהרט ובשר.
הסוד שלהם: עונת הבמיה התחילה.
שמעון מלך המרקים
אם יש מקום אחד בעיר שנשתמרה בו תרבות מסעדות הפועלים זהו כרם התימנים. באזור קטן יחסית מרוכזות יותר מעשר מסעדות שמגישות את המרקים התימניים פלוס הלחוח והחילבה הבלתי נמנע. מרתון המרקים כולל כמה מקצים: מרק זנב שור למתחילים, מרק רגל לחצי מקצוענים ומרק ביז למתקדמים. אין תמימות דעים בכרם על הסיר או היד המנצחת, כל אחד נשבע בתימני שלו. רינה וזכריה, האחים עוזרי, אצל שמשון, ארז, צארום – כולם נהדרים. אנחנו בחרנו במותג המיינסטרימי המוכר.
הסוד שלהם: רפיל רפיל רפיל.
הברברי
כן, אנחנו יודעים, זה יותר דוכן מאשר מסעדה. גם שולחנות הם לא הצד החזק של המקום, אבל מעטים המקומות בתל אביב שהפכו למוסד ולארוחת הצהריים הקבועה לקשת רחבה של סועדים. הבשר טרי וכל שיפוד נבחר בקפידה, מהאדום (נתח קצבים) ועד הנקניקייה שסאלים (המייסד) רוקח עבור בנו שמנהל את המקום. בוויטרינה שמור מקום של כבוד לחלקי הפנים, כולל כליות ולב עגל, אבל מה שמדהים לא פחות מהבשר הוא הסגירה המושלמת של הפיתה: בצל לבן צלוי על הגריל, סלט ירקות לא רטוב, טחינה וקמצוץ של מלח דק. מושלם.
הסוד שלהם: פלפל ירוק צלוי על האש.
המקום של ענת (גלבי)
לא מטבח, אנרגיה, בעיקר של בעלת בית. פחות מעניין מאיזה מטבח עדתי רוחשות הצלחות: תימני, צפון אפריקאי, היפסטרי בריאותי, יש הכל, והביצועים, ללא יוצא דופן, מעוררי געגוע. זו אולי הסיבה שהמקום ממגנט סועדים. הם יוותרו על הדיון למי בכרם יש מרק הרגל הטוב בעולם או למי יש הלחוח הענני בגלקסיה, הם פשוט באים ומתייעצים עם ענת מה לאכול היום (כי בניגוד לפועלים אחרות, כאן לא מגישים את אותה המנה 40 שנה), והיא תרכיב צלחת מאוזנת. ואיזון זה הטירוף החדש.
הסוד שלהם: קובה סלק צמחוני.
ויטושה
פעם יפו הייתה שייכת לבולגרים, היום זה עולם הולך נעלם. מזל שגרסת הבורקס נשארה כמו בעבר. כל השנים התאפיינו המסעדות הבולגריות באוכל לא יקר, גדול ממדים ובעיקר משביע. את הקלוריות, כמו בסיפור של הבורקס, מי סופר. ויטושה מייצגת בכבוד את המטבח הזה: מקציצות שזוכות למעיכה ידנית דרך סלט הקיופלו (חצילים על האש עם שמן) ועד למוסקה המושלמת.
הסוד שלהם (לאמיצים): מרק שקמבה.
ויקינג
כמה זה היה חסר בנוף המקומי: מסעדה רוסית קטנה ומטריפה שלא מתחפשת לאולם שמחות אבל מגישה את האוכל הכי שמח בעולם: פילמני, דגים מלוחים בשמן, צלוחיות של שמנה חמוצה ובצל אדום, סלט אוליבייה עם בשר משומר, שניצל חזיר עצום סופר עסיסי עם גבעות של פירורי לחם שמעניקים טופוגרפיה מגוונת למרחב. שלום לך אוכל פולני חיוור, ברוכה האבא אימא רוסיה. אז נכון שהתפאורה קצת מוזרה (מסגרות עם אקדחים עתיקים) והמיקום הכי דאון טאון בן יהודה, אבל הווייב בהחלט על זמני, וכשהוודקות נשפכות כאן כמו מים, קשה להישאר אדישים.
הסוד שלהם: בלינצ'ס גבינה הכי טוב בארץ.
חנן מרגילן
בלב שכונת שפירא נמצאת אחת ממסעדות הפועלים הטובות ביותר. מדובר במטבח בוכרי לא מתחנף אבל מעודן מספיק לגרום לחיוך של אושר. רק צרה אחת – יש כאן אוסף בלתי נגמר של מנות נהדרות, לך תבחר: דושפרה – כוסברה, גושגוז'דה (כיסון בצק עם בשר כבש), באחש (אורז עם תועפות עשבי תיבול וחלקי פנים), אושפלאו רב שכבתי, קבב שנצלה על גריל פחמים ומוגש על בצל לבן ועוד שלל מטעמים. אוכל מנחם המלווה בקריאות התפעלות של מטבח ביתי מצטיין.
הסוד שלהם: שיפוד כבד עם חתיכות שומן.
סלימי
פרסיות רבות בלוינסקי וכולן משדרות את אותו פלייליסט: אורז לבן/צהוב/ירוק, קערת עלים (ראשד, טרגון, בזיליקום פרסי), שיפודי פרגית במרינדה אדמדמה, קבאב, גונדי המלך ולפחות תבשיל חמצמץ אחד (חורשט סבזי, למשל). הפרסיות בארץ מתרחקות ממטבח הפאר, הארמוני, ומכוונות לכל כיס, תוך שמירה על כשרות. בז'אנר הזה סלימי היא חניכה מצטיינת: לא זזים מהרפרטואר שנים רבות והביצוע נהדר, בין השאר בזכות הבאלאנס המוקפד של התבלינים, כמויות השומן השפויות (גם במונחים "פועליים") ורוח אנושית שצובעת את האוכל בשמחה ובחיוך, למשל המלצריות המשגעות של המסעדה.
הסוד שלהם: תה בוטנים.
סנדר
די מדהים מה שקורה למסעדות היהודיות בעיר: אין שנה שבה מוסד מיתולוגי לא מודיע על סגירת שעריו. סנדר היא מהשורדות, ובצדק. גם קולקציה ידועה מראש, גם יד טובה במטבח (פלוס לב גדול. חובה חובה חובה) וגם תמחור הגיוני לאללה (כולל אופציות לחצאי מנות), כי מה ליהודים ולכסף גדול? ולכן יהודי טוב נשאר במתחם המוכר: הוא יקבל עגבניות וכרוב מוחמץ (על חשבון הבית) ויזמין קורקבנים רכים, קישקע פריך, קרעפלך (מעט אגרסיביים), רגל קרושה לחובבי הז'אנר ושאר מטלטלין. עם ישרואל חי.
הסוד שלהם: חזרת חצי נוזלית.
סעדיה
במקום הכי מזרחי בתל אביב, בין הבלוקים הגדולים, הבתים המתפוררים ובתי הכנסת, מסתתרת המסעדה של סעדיה. מדי יום הוא מגיש מצעד של מרקים בשריים שמלווים בסחוג חזק, חילבה אוורירית וחצי כיכר לחם לבן אחיד. הפלאים לא נמצאים רק בקערה: סלט ירקות קצוץ נפלא ואורז שעועית שמימי, שמרגיע את הנפש וגורם לחזור שוב ושוב.
הסוד שלהם: ללא ספק אורז שעועית.
עמבה סביח קומפלט
עזבו אתכם מהשם המעפן (המכורים בכלל קוראים לו יום טוב), העיצוב הקובייתי שנראה כמו אלף ואחד מקומות הסעדה באבן גבירול; בעל הבית, אורפאלי במוצאו, הבין מה שאלף אחרים לא יבינו: העם רוצה מסעדת צהריים הוגנת בתמחורה, מוכרת בצלחתה ואדירה בטעמה. כל ביס פה הוא פצצה, לשניצל אין מתחרים, הקציצות שמנות (אם יש בגרסה הדגית – לא לוותר), הקובה קריספי, מרק הקובה חוסך נסיעה לירושלים וכן, גם סביח. לא תמיד יש הכל, המטבח פצפון אבל רמת הביצוע מעלפת. תשאלו את הלקוח המתמיד אתגר קרת.
הסוד שלהם: חמין חיטה בחמישי.