חן טל ניצחה בנוקאאוט את בר רפאלי, אסתי גינזבורג ומורן אטיאס

חן טל היא תופעת רשת חדשה ושחוקה בו זמנית: מצד אחד היא הגיחה משום מקום (פתח תקווה) לפני מספר חודשים והפכה למכונה משומנת היטב שגורפת אינספור עוקבים, לייקים, שיתופים ועל הדרך גם ערימות של השמצות, ומצד שני היא ממש לא העלמה הראשונה שמצליחה לעשות באזז (וכמה ג'ובות) מעצם משקלה הסגולי בעולם. קדמו לה קים קרדשיאן, ליהיא גרינר ועוד נשים שהואשמו בכך שהן "עושות קריירה מכלום", אך במקרה של חן טל – הכלום הוא לגמרי לא כלום, אלא הכל.

קצת רקע למי שבילה את החודשים האחרונים באיגלו נטול אינטרנט: חן טל היא בחורה בת 25 שהגנים ציידו אותה בנתונים פיזיים מרשימים במיוחד שאותם היא נוהגת לדחוס לאריזות קטנות ולשתפם בעמוד הפייסבוק שלה ובחשבון האינסטגרם. ללא ספק, מדובר בהערצה לא מבוטלת לתמונות של ספונג'ה בבגד גוף, שיחת טלפון בתחתון ברזילאי ושרבוב השפתיים בעוד יום בים עם היפות שליייי.

חן טל ממש לא מטומטמת. היא משחקת במשחק שכולנו, נרצה או לא, משתתפות בו. רק שבניגוד לרובנו היא לוקחת את זה צעד קדימה, וחוגגת את עצמה מבלי להתנצל מעל דפי הרשת. הבחורה שניהלה את הסניף של ההורים לציוד חיות מחמד הבינה שהחיות שמתהלכות, גולשות ומאוננות סביבה בחופשיות משחררות יותר לייקים, והחליטה לתפוס אותן בביצים.

(צילום: מתוך הפייסבוק של חן טל)

אך כידוע, איפה שיש דבש יש גם לא מעט צרעות, ולצד התגובות הנלהבות לחן טל ניתן למצוא הערות מחמיאות פחות על כל גזירותיו היצירתיות של השורש ש.ר.מ.ו.ט.ה. בני ישראל, כידוע, ניחנו במוסר כפול: הם חרמנים אבל גם קדושים, נושקים אבל גם סוטרים, אוהבי נשים (ובחיאת, מה איכפת לך לצרף עוד בחורה?) אבל גם מצרים את תנועתן, ועושים הכל כדי להכניס את המיניות שלהן לתבנית קטנה, לוחצת ומגבילה.

ואת זה הבינה טל, שהעלתה בסוף השבוע לפייסבוק קולאז' שבו מוצגות בר רפאלי, מורן אטיאס, אסתי גינזבורג ונועה תשבי בתמונות שהיו גורמות גם לטרי ריצ'רדסון להסמיק, כשמבמרכזן תמונה שלה עצמה – שבהתאם לתמה המרכזית, כוללת מעט מאוד בד. מעל כל החגיגה הציבה טל את השאלה – שחור על גבי עכוז לבן – "הן עושות את זה – אז למה אני שרמוטה?".

שתי נקודות לגברת עם הפטמות הזקורות. הנה, זה נאמר: המלכה העירומה צועקת שהמלכות עירומות. שבשביל להיות מלכה אמיתית, אחת שמקבלת אישור לקיומה, את צריכה להתפשט. על כרזה באיילון, על רחבת המועדון, באינסטגרם עם השפתון. אם פעם הכניסו אותנו למטבח וסיפרו לנו שבכוחו של פאי תפוחים להכניס אור לבית, היום מרשים לנו לפשוט את הסינר ולהישאר עם החוטיני, כי עם כל הכבוד לכבוד, אבא'לה חזר הביתה רעב.

וזה מה שקורה באינסטגרם של חן טל:

אבל לא נעים להתעמת עם המציאות הכואבת, שבה מיניות הנשית נשלטת על ידי תפיסה גברית. שבה בכוחו של גבר לאשר אישה, להגיד לה "הנה, את בסדר. שדייך עומדים דיים ובטנך מוכנסת כראוי. את ראויה לאהבה", אך ברגע אחד גם להשפיל אותה, לשבור את רוחה, לקצוץ את כנפיה ולהגיד "עד כאן, שרמוטה, לחגיגה הזו כבר לא הכשרנו אותך". במקום זאת עדיף לצקצק, ועל הדרך לשנוא את זו ששמה לנו מראה בפרצוף, ועוד קורצת לנו עם אייליינר וחולצת בטן.

כשמסתכלים על הקולאז' של חן טל אי אפשר להתחמק מהמחשבה הכואבת שכולנו, נשים צעירות יותר וצעירות פחות, דוגמניות מהשורה או פקידות אפרוריות שמנשנשות פריכיות מול המחשב, כאלה שעושות ספונג'ה עם הטרנינג ההוא שחטף פעם שפריץ של אקונומיקה או כאלה שעולות על ביריות, רוכנות מעבר לדלי ושולחות ליזיז סלפי רטוב – כולנו קורבנות לתפיסת מיניות שגויה בתכלית, כזו שנוצרה על ידי ולמען גברים. אלה שמכתירים אותנו למלכות רשת (או גרבוני רשת) ואז, כשאנחנו מאפשרות לעצמנו לקבל ריבונות על המיניות שלנו (בשביל הכסף, הפרסום או הפאן) קוראים לנו שרמוטות.

אז אם חן טל שרמוטה, אולי כולנו שרמוטות, אחו-שרמוטות. כאלה שיודעות שאתם, אלה שיושבים ומפנטזים על אישה נטולת עכבות מיניות, מאוננים על המקלדת ואחר כך מקליקים עם האצבעות (מקווה שניגבתם) מילות שטנה הרסניות, קורבנות גדולים של שיטה שאתם עצמכם יצרתם.