המזרחים יכולים להציל את המדינה

יש אנשים שגרים במקום הזה ויש אנשים שגרים בתוך רעיונות שיש להם לגבי המקום הזה. ישראל מחולקת לשני מצבי תודעה: הדבר עצמו והזיה אי רציונלית על הדבר עצמו. זה הפרויקט הציוני. מימוש כפוי של אידיאולוגיה שמתבססת על הפער בין המוחשי והפנטסטי. הבעיה היא שהשנים חולפות וחזיונות השווא אינם מתפוגגים. אם כבר – הם מתחזקים. האלימות הרעיונית עדיין קיימת בראשם של מי שלא השתחררו משאיפותיהם הקולוניאליסטיות. הם מעוניינים לשמר את ההסדרים הישנים, בכלכלה, בתרבות ובפוליטיקה. להמשיך לסחוט את הלימון החמוץ הזה. ככל שהם מרגישים שהשליטה חומקת מהם – כך הם מהדקים את אחיזתם בהגמוניה. שיעשו מה שהם רוצים. זה לא מעניין. זה פאסה. זה משעמם לאללה. דוקטרינת ״וילה בג׳ונגל״ הולכת וקורסת. מחליפה אותה ההבנה שאנחנו ג׳ונגל בתוך ג׳ונגל. סמטוכה לא מערבית בעליל שיש לה חוקים משלה. השיר החדש של מרגול, שנכתב עבור ליין הגייז המזרחי אריסה, הגדיר את זה מצוין: "פה זה לא אירופה, פה זה ישראל – תתחיל להתרגל״. ומי שלא יתרגל? איך אמר יאסר ערפאת – שישתה מהים של עזה. כאן זה כאן, וזה סופי.

לפני כמה שבועות התראיין טל בודנשטיין, הבעלים של רשת בתי הקפה לאביט, לעיתון "גלובס". כשנשאל אם בכוונתו לפתוח סניפים מחוץ לתל אביב, ענה את התשובה המגעילה: ״חולון ובת ים למשל לא בשלות למקום כמו לאביט, כי זה קצת מתוחכם מדי לשם. אבל אזור השרון בנוי ללאביט, זה לגמרי הקהל שלי״. אתם מבינים? אדם שמוכר טוסטים עם גבינה צהובה ומיונז, מתנשא על אזרחים תמימים, במין יומרה מופרכת, שמדמיינת את עצמה כאיזו ישות עליונה שמקרינה מעוצמתה הקולינרית על הפלבאים ופשוטי העם. איזה חוסר מודעות. אבל זה הרי הדימוי הכי מדויק לאליטות הישראליות – טוסט שחושב שהוא קוויאר. אני לא אכנס יותר לבתי הקפה של לאביט, לא רק בגלל שהקפה שלהם בינוני ומתומחר יתר על המידה והטוסטים שלהם לא טעימים, אלא בגלל שהבעלים שלהם הוא פוץ שחצן, מהסוג שחשבתי שיצא כבר מהאופנה. רשת לאביט היא עסק פרטי. היא יכולה להדיר את מי שהיא רוצה. אני מאמין שתושבי חולון ובת ים יתגברו על העלבון. ישראל היא לא בית קפה סנובי. זו עובדה שנדמה שבחרנו לשכוח במהלך השנים. רוב האנשים בישראל רוצים לחיות בתוך חפלה – במובן השיתופי והדמוקרטי של המילה, ולא רק המסיבתי – אבל הם מוצאים את עצמם לא עוברים סלקציה בהופעת רוק אקוסטית משעממת שמתקיימת בווילה פרטית בכפר שמריהו.

הסדרה הדוקומנטרית ״ערסים ופרחות – האליטות החדשות״ שעלתה לשידור השבוע בערוץ 8 מצטרפת לרוח הזמן הזה. למה היא מעוררת כזו מהומה? כי היא מאבחנת – באופן מדויק, הן מבחינה אנושית והן כפובליציסטיקה מצולמת – את הסיפור הכי מסעיר שמתרחש עכשיו בציבוריות הישראלית. המזרחים יוצרים אידאה חדשה של המקום. הם דורשים. לא מבקשים. דורשים. לראות ענק מתעורר אט אט מתרדמתו – זה מחזה מרהיב, מפחיד, מעורר כבוד. כל כך התרגלנו לסטגנציה הישראלית; לכך שחינכו אותנו לפחד מהעבר, ובאותה מידה – לפחד מהעתיד; לתחושה המייאשת שמה שהיה הוא שיהיה ושינוי הוא לא אפשרי כי זה הרבה יותר גדול מאיתנו. קול הרעם המזרחי הוא חשוב לא רק בגלל המזרחיות שלו, אלא כי הוא מהדהד את עצם האפשרות למרד. בתקופה כזאת – שבה הברכיים של ההיררכיות המסורתיות מתחילות לרעוד, ומתישהו הן גם תישברנה לרסיסים – כל אחד שיש לו מצפון ומוסר צריך לראות בעצמו כאילו שהוא מזרחי אותנטי, גם אם הסבתא שלו נולדה בפולניה.

רק עוד מילה למזרחים: אין מה למהר. אתם רוצים את מה שמגיע לכם, אבל בכל הנוגע למצב הישראלי – רגע אחד אתה רוצה פיסה מהעוגה, וברגע הבא – אתה נחנק ממנה. ההורים שלי עלו לארץ מרוסיה, וכמוכם – הישראליות האשכנזית סימנה אותם כזרים נצחיים. הם נותרו רוסים כמו שאתם נותרתם מזרחים, כי מערכי הכוחות של המדינה יודעים את מי לשמר ואת מי לשחרר. אבא שלי לימד אותי להיות דיסידנט. החיבה הסובייטית שלו לסמכות ולכוח אף פעם לא מנעה ממנו מלהתנגד, כמעט באופן אינסטינקטיבי, לכל מה שמקובל כאן. הוא ניתק את עצמו מעטיני התרבות. אין לו תביעות מהמדינה, כי כמו רוב הרוסים הוא יצר לעצמו מדינה בתוך מדינה. מזרחים, אתם רוצים להיות מודפסים על גבי שטרות? אז יתחילו לשאול אתכם שאלות על הפלסטינים. אני לא בטוח שיש לרובכם תשובה טובה לזה. הלאומיות הישראלית היא מוט שעשוי להפוך לנחש. אסור להרגיש איתה יותר מדי נוח. למה אתם מתכוונים כשאתם מדברים על ״שוויון״? להיות באותו מעמד כמו האשכנזים? המיינסטרים הישראלי כבר הוכיח שיש לו כוח מכלה והרסני. אני תוהה אם לא עדיף להישאר בשוליים, כהפרעה תמידית. מה יקרה כשיהיה ראש ממשלה מזרחי ראשון? נשיא בג״ץ מזרחי? כשישירו שירים של אייל גולן בטקס יום הזיכרון בהר הרצל? זה הישג? לא, לא. אנחנו לא רוצים את אותו הדבר, רק במזרחית. אנחנו רוצים משהו שונה לגמרי.

אני גדלתי כאדם צעיר וקוסמופוליטי שהבריחה מהישראליוּת היא צו החיים שלו. התרבות שלי לא מזרחית, היא מערבית במפגיע. אבל אני מרגיש שלמזרחים יש את הפוטנציאל להציל לי את המדינה שאף פעם לא ממש חיבבתי.