מביט בה מאחור

עכשיו זה כבר ברור - ישבנים גדולים הם העתיד של כולנו

אוהבים את זה, אי אפשר לשקר. צילום מסך, Youtube
אוהבים את זה, אי אפשר לשקר. צילום מסך, Youtube
27 באוגוסט 2014

לרוב הבחורות שאני מכיר יש תחת קטן. זה לא בהכרח אומר שהן רוצות תחת קטן. יש כאלה שאולי היו מעוניינות בבגאז׳ קצת יותר מסיבי. מה שנקרא – יותר טקס בישבן. אך הן מושתקות. התרבות מכתיבה את גודל העכוז. המבט הגברי מכונן את המידה הנכונה שלו. מסכנות הנשים, הן מוקפות בגברים שמשליטים אידיאולוגיה טוטליטרית על הטוכעס: אלה שמכורים לדימוי הפורנוגרפי של האישה הדקה והשופעת – יש להם כמיהה פנטזיונרית למה שהם תופסים כ"ישבן המושלם"; כזה שארוז בבגד ים ברזילאי, חלק ונטול פגמים כמו שני שזיפים שהונדסו במעבדה של מדענים חרמנים. התשוקה האירוטית של הגברים האלה נבראה בצלם "פלייבוי" ו־YouPorn. כל דבר אחר מוציא אותם מדעתם. ישנם גם הפדופילים המוכחשים – הם מבקשים להעלים כל זכר למיניות בוגרת, להפוך את כל הנשים לנערות לא מפותחות בעלות ישבן קטן שתקועות לנצח בגיל ההתבגרות. גברים חלשים נאחזים בנערות כי הם לא יכולים להתמודד עם נשים. הם מפחדים להתבגר בעצמם ומשליכים את החרדות שלהם על המין הנשי. ואחרונים חביבים, ההומואים, שבשביל חלקם, בוודאי בשביל אלה העוסקים באופנה, האישה האולטימטיבית היא דמויות קולב. אפשר לתלות עליה את כל הציפיות והאכזבות. היא הדבר הכי דומה לגבר, בדמות אישה. אין בה שימוש מיני, ועל כן היא הופכת לאִמּוּם בחלון ראווה. הישבן הקטן שלה – לראותו בלבד. הוא קינוח בארוחה שהם לא מעוניינים לאכול.

ויש גם סוג נוסף של גברים – כאלה שאוהבים תחת גדול. כמה שיותר גדול. כמו כדור מעופף. כמו אגם ויקטוריה. כמו הירח. לאן נעלמו כל הגברים שאוהבים תחת גדול? הם חיים במחתרת. מדובר במיעוט שבמיעוט. זו השתקה כפולה – מושתק הדימוי של האישה בעלת הישבן הגדול, מושתק גם מי שמשתוקק לפענח את הדימוי הזה. יש משהו מאיים בנשים עם ישבן גדול. הן נמצאות מחוץ לטווח ההגדרות המקובלות שקיבלנו על עצמנו בתור גס״ע (גברים סטרייטים אשכנזים). אנחנו שבויים במיסקונספציה ישבנית. זו לא תופעה של וגינה דנטטה (פחד קמאי מהופעתו של פות עם שיניים), אבל עם האובססיה המנג׳סת של סטרייטים למין אנאלי – לא מן הנמנע לחשוב שהרבה גברים חוששים להיבלע בתוך הישבן הנשי, כמו עליסה שנפלה למחילת הארנבון ומצאה את עצמה בארץ הפלאות. הישבן מייצג את פעולת הסירוס וההיבלעות אל הלא נודע. בישראל, באופן מסורתי, סומנו נשים עם תחת גדול בלעג כבעלות ״ישבן תוניסאי״. זו לא אמירה מתחום האסתטיקה. זו גזענות נגד ישבנים מזרחיים. התחת התוניסאי הוא חלום הבלהות של חובבי הישבנים הקטנים והצפודים. הם מפחדים ממנו כמו שהם מפחדים ממוזיקה מזרחית. הישבן הקטן, האריסטוקרטי, נעים ההליכות, האירופי, הוא הראוי והמקובל. הישבן התוניסאי הוא הבולמוסי, הרעשני, זה שתובע לעצמו מקום במרחב. אשכנזים לא אוהבים שתופסים להם יותר מדי מקום. זה לא תרבותי. ישבן תוניסאי לא קורא עמוס עוז.

אומר זאת כך: כל מיני אנשים חולמים כל מיני חלומות. בסיוטים שלי מופיעות נשים אשכנזיות שדופות, שנראות כמו שני מקלות אכילה בג׳פניקה. בעולם הרחב, זה שאנחנו שואפים אליו, זה שהולך וחומק מטווח האחיזה שלנו, ישבן גדול זה הדבר הנכון ביותר, מבחינה אירוטית ותרבותית. אנחנו בישראל, כרגיל, מפגרים הרחק מאחור. האידאות הגופניות הפופולריות עוברות מהפכה. נכון, זה עדיין חיפצון, אבל הישבן הגדול מייצג תופעה הולכת וגוברת של נשים שמסרבות לישר קו עם התכתיבים הנדושים של הגבר הממוצע. פג תוקפו של הסקסיזם המגמד – זה שכולא את האישה בתוך משבצת צרה, בלתי אפשרית ובלתי מציאותית. קים קרדשיאן היא חיל החלוץ של הישבן הגדול בתרבות הפופולרית. עשרות שנים מיותרות של שאיפה כוזבת לרזון מתפוגגות כשאתה רואה אותה מעכסת בשמלת מיני צמודה שמבליטה גזרה מהממת של שעון חול. היא מציעה מודל בדלני כמעט של נשיוּת ונותנת דוגמה חיובית למיליוני נשים בעלות תחת גדול ברחבי העולם. הייתי רוצה שתשב לי על הפנים.

בשבוע שעבר, הוציאה ניקי מינאז׳, אולי האישה עם הישבן הכי מפואר בעולם הפופ – משהו באמת לא ייאמן – את הקליפ של ״Anaconda״, המנון שמצדיע לישבנים הענקיים בכל רחבי העולם. השיר כולל סימפול מתוך ״Baby Got Back", שיר האהבה הקלאסי לתחת הגדול של הראפר סר מיקס־אה־לוט. בשיר מינאז׳ שרה את השורה השערורייתית: ״כלבות רזות – לכו תזדיינו. יש לי תחת גדול ושמן״. זו שורה שקל מדי לפרש כשנאת נשים עצמית. מינאז׳ בסך הכל מכריזה על עידן חדש של שחרור מתכתיבים ישנים. חבר׳ה, זה עידן הטוורקינג. נשים בכל העולם מזיזות את התחת, כל קילוגרם של שומן ומסת שריר קופץ ורוטט לו, מתוך שמחת חיים ועצמאות. הטוורקינג הוא שרפת החזיות של המאה ה־21. זו תנועת שחרור: למטה, למעלה, למטה, למעלה. התחת הוא איבר אוטונומי. הוא לא זקוק לאיש פרט לעצמו. בשנת 3089  המין האנושי כמו שאנחנו מכירים אותו ייכחד. לא יהיו יותר גברים או נשים. על כדור הארץ יחיו רק ישבנים מקפצים. מיליארדים על גבי מיליארדים של ישבנים.

זה החזון שלי.