מי נתן לך פתחון פה?

לצד ההתלהמות הצפויה והמוכרת שהתעוררה סביב מלחמת עזה־ישראל החדשה, שגוררת המונים להתבטאויות גזעניות, מפחידות ומלאות שנאה ואלימות שחלקה גולשת גם לרחובות, התחילו לנבוט גם ניצנים של מיזוגניה. ריהאנה, אורלי ויינרמן, סלינה גומז, גילה אלמגור ואורנה בנאי – חמש נשים שעסקו או שעוסקות בתחומי הבידור, ולחמשתן יש דעות שלא מתיישבות עם הקונצנוס בעת הנוכחית. זהו כל חטאן.

מילא שטוקבקים גלויי שם ותמונת פרופיל שלחו אותן להתאסלם, לעבור לגור בעזה, להזדיין עם ערבים (או להיאנס על ידם) וסתם למות. גם הידיעות הלכאורה חדשותיות שדיווחו על התבטאויותיהן הבלתי אלימות (אך השנויות במחלוקת, בצדק או שלא, בקרב חלקים בציבור הישראלי), נגועות בשנאת נשים סמויה וגלויה: "הבלונדינית", "דוחפת את האף", "הפעם היא הגזימה", "הזמרת המטורללת", "לא מספיק לה להצטלם בלי חולצה". ואלה רק דוגמאות אקראיות שלוקטו ממעבר זריז על ארבעה אייטמים בשניים מאתרי החדשות הפופולריים בישראל – חלקן לא פוגעניות, אך יש בהן כדי להנמיך את מושאות הסיקור ולרדד את השיח סביבן לצבע השיער, פרובוקציות לא רלוונטיות מהעבר וכמובן, סטטוס זוגי. מי שהייתה במערכת יחסים כלשהי (או "ניהלה רומן", כאילו הייתה סנמכ"לית של זוגיות) היא ודאי שרלילה, מי שנמצאת ברווקות מתמשכת כנראה סובלת מתסכול וממרמור.

את שדות הטקסט הריקים של הטוקבקים ממלאים אנשים שסבורים שקולם לא נשמע, אז הם שואגים אותו, בעוד שבמערכות של כלי התקשורת נמצאים כתבים, עורכי מדורים ועורכים ראשיים שחלקם נותנים יד – במודע, בהעלמת עין ויש להניח שלעתים בחוסר תשומת לב – לכיפוף התודעה על פי הצורך הלאומי והטראפיקי. מי שיירד מטה בשובל הטוקבקים ימצא גם את המהדרין שמקנחים בלא מעט הערות שמתייחסות ל"שימוש בסמים קשים" (לרוב, אגב, מדובר בסמים קלים. אבל זה ממש לא העניין), כי נשים מפורסמות עם אמירה פוליטית היו תחת השפעה נרקוטית כלשהי כשהן התנגדו לכיבוש, קראו לשחרור פלסטין או הביעו צער על מותם של חפים מפשע, אבל חפים מפשע מהצד הלא נכון שלא הגבול. הרי לא ייתכן שמעולמן הצר תצמח תודעה אנושית, חברתית ופוליטית כה מקוממת.

זה זמן לא נוח להיות מזוהה בו עם השמאל, לא בתקשורת, בטח לא בהפגנות, לפעמים אפילו לא בארוחות משפחתיות. בהתלהטות היצרים, השיח הקיצוני הימני מביא לתגובת נגד אולטרה־שמאלנית שבדיונים בתקופה רגועה יותר הייתה מתונה בהרבה, כשהתבטאויות היו נאמרות מתוך תחושת צדק ולא בניסיון להעניק קונטרה לצד השני, כסוג של עין תחת עין לווכחני אינטרנט. אבל יותר מכך, זה זמן גרוע להיות אישה שמזוהה עם השמאל – בין שאת אקטיביסטית, פוליטיקאית, אושיית בידור או סתם מישהי שרוצה להביע את דעתה – כי כשגבר יאמר את מה שתגידי, הוא עוכר ישראל. אבל את? משהו לא בסדר איתך. בטח לא קיבלת מספיק או קיבלת יותר מדי, ובכל מקרה – שמישהו כבר ייתן בך עד שתלמדי לסתום. הבנת גברת?