ריאיון עם הד מיינר ואסף ריב, זוכי פרס מפעל הפיס לאופנה

בתחילת השבוע הוכרזו שמותיהם של שמונת הזוכים במענק הראשון של מפעל הפיס למעצבי האופנה. הפרס, שכמותו הוענקו עד כה רק ליוצרים מצטיינים מתחומי התרבות, האמנות והספורט, זיכה את כל אחד מהשמונה בסכום של כ־150 אלף ש"ח, בליווי מנטורי של אחד מחברי ועדת השופטים שהורכבה בין היתר מדורין פרנקפורט, ששון קדם ומאיה נגרי, בייעוץ עסקי ובתצוגה בשבוע האופנה הבא של גינדי – חבילה שנשמעת כמו סינופסיס ל"פרויקט מסלול" ישראלי חדש, מינוס הריאליטי הפולשני שנוטה לחנוק את היצירה.

למי שלא עוסק בתחום הדבר אולי נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, אך רבים מהמעצבים שהגישו את מועמדתם למענק, וכך גם בכירי תעשייה נוספים, רואים בו צעד נדרש של הכרה ממסדית בתחום ויישור קו עם יוזמות דומות בבירות האופנה המובילות. בלונדון יש פאשן איסט וניו ג׳ן, בפריז פרס ה־lvmh, בניו יורק פרסי CFDA ו־Style Files – כולם נועדו לתמוך בכישרונות צעירים (במקרה הספציפי של מפעל הפיס – מעצבים שפעילים פחות מחמש שנים בישראל) שהיצירה שלהם יוצאת מגדר הרגיל, נבדלת בקול הייחודי שלה ויכולה לשמש שגרירה בינלאומית ואטרקציה תיירותית.

שמונת הזוכים במענק הראשון הם בדיוק כאלו – מעצבים שעוסקים באופנה ולא רק בהלבשה, שנותנים או יכולים לתת לתל אביב ייחוד משלה שלא רק מחכה טרנדים מרחבי העולם: האחים מוסלין, נדב רוזנברג ל־Northern Star, גל שיינפלד ל־Mews, רחל כהן ל־Common Raven, ניר ורותם גואטה מ־Hannah, אלירן נרגסי, הד מיינר ואסף ריב. שני השמות האחרונים מסקרנים במיוחד כי הם אנונימיים יחסית לאחרים, בגלל היותם מעצבי גברים לא מתפשרים ומפני שהם פונים מישראל החוצה, עם הבנה של השוק הבינלאומי ועם תוכניות מעשיות להשתלבות בו.

הד מיינר הציג לפני שבועות אחדים בשבוע האופנה של פריז את הקולקציה השלישית שלו – אוסף של מחויטים מוקפדים שנבנו בעזרת שימוש בטכניקת דה קונסטרוקציה. למרות גילו הצעיר של המותג ולמרות העובדה שהוא מיוצר בארץ למרות כל קשיי הבדים והתפירה בארץ – הוא כבר הספיק להשתלב ברשימת המותגים של חנויות מובילות בלוס אנג׳לס, ניו יורק והונג קונג ולקבל התחייבויות עקביות במגזינים בינלאומיים נחשבים כגון "ID" ו"Elle".

"אני לא עומד לשנות הרבה באופן הפעולה שלי. זה פשוט נותן לי כמעצב הכרה מערכתית ודחיפה משמעותית להמשיך לבסס את המותג שלי. אני מתחיל קולקציה חדשה בידיעה המרגיעה שאצטרך לעשות פחות פשרות, שאוכל לעבוד על הדברים עם הרבה פחות לחץ".

מיינר מוסיף שימשיך לכוון לקהל בינלאומי בשל ההבנה שהשוק המקומי לבגדים הייחודיים שלו הוא מצומצם ובשל סירובו לעבוד בשיטת הקונסיגנציה הבעייתית, שלדעתו היא עדיין אחד המכשולים המשמעותיים ליוצרים צעירים בארץ.

"יש יותר ויותר גברים שמגיעים לרכוש בסטודיו שלי, מגילים ומתחומים שונים. אני חושב שהמכנה המשותף לכולם הוא שהם גברים פואטיים. אני רוצה להגדיל את השוק כאן, אבל מרגיש תחושת שליחות לייצג את ישראל לעולם. המזרח התיכון הוא היום המקום הכי מעניין ומעורר השראה ליצור בו. יש כאן סקרנות ורעב גדולים הרבה יותר מאשר באירופה. אני מאמין שליוצר כאן יש אחריות לעשות משהו יוצא דופן, שהוא שלנו".

גם המעצב אסף ריב מאמין שתוצרת מקומית, למרות כל המכשולים, יכולה להיכלל במובילי שוק האופנה הבינלאומי. ריב הוא יוצא דופן ברשימת הזוכים כי היה היחיד שהציג בפני ועדת השופטים מותג בשלבי פיתוח שעדיין לא העמיד קולקציית בכורה, אבל למעצב הצעיר יש קבלות בשפע: כבוגר מסלול התואר השני היוקרתי של הקולג' הלונדוני סנטרל סיינט מארטינס, פריטים מקולקציית הגמר הגברית שלו הופיעו במספר רב של מגזינים מובילים כדוגמת "ווג", "interview" ו"GQ". הוא שיתף פעולה עם חברת הסריגים פירנגל אוף סקוטלנד ובשנה שעברה עם בית קום איל פו, בקולקציה שהתבססה על דפוסים שיצר אביו, האמן דוד ריב.

"המותג בהתהוות שואב השראה מתחום הבלט הקלאסי, תחום שמתבסס על נושאים שמעניינים אותי בעשייה שלי: יופי, שפת גוף, הישגיות, רוטינות ושליטה עצמית. אני רוצה לבסס אותו בטווח שבין פרימום אקטיב־וור לאופנה גבוהה, שיהיה שימושי לעוסקים בתחום אבל יתפקד גם כמוצר בעל ערך עיצובי גבוה לאלו שאינם רקדנים", הוא מסביר את האני מאמין שלו. לדבריו המענק יוצר תקווה: "זה ייתן לי גישה לחומרים שאולי הייתי מוותר עליהם מראש, יכולת לא להתפשר על שום גימור ובגדול לייצר משהו שעומד בסטנדרט בינלאומי ולא להיות במלחמת הישרדות מקומית". מבחינתו מדובר באיתות ראשון בדרך לשינוי בגישה הממסדית, שעד כה לא נתנה גיבוי לתעשיית האופנה. "זה מראה שיש הערכה לתחום, שלא הייתה מובנת מעליה עד לפני כמה שנים. עד עכשיו השקיעו רק בתחומי תרבות אחרים, וזוהי הכרה בכך שאופנה היא חלק מהתרבות שלנו. אני מלא הוקרה למפעל הפיס על כך שהרימו את הכפפה ונכנסו לוואקום הזה".