לשוחח עם כיסא: סיור מקוצר בתערוכת "באוהאוס #הכל_עיצוב"

הבאוהאוס – יודעים כל מי שרצו להשכיר, לקנות או למכור דירה בתל אביב – הוא מושג מפתח בשוק הנדל"ן המקומי: הוא מתמצת את קלישאת העיצוב המודרני וממשיך להיות טרנדי, אף שבית הספר שנשא את שמו פעל בגרמניה בסך הכל במשך 14 שנה, ב־1919־1933, תחילה בוויימר ולאחר מכן בדסאו. אף על פי שהבאוהאוס מוכר אצלנו בעיקר כסגנון אדריכלי שחביב על מתווכי הדירות או כשם של חנות מזכרות, הוא אחד מהמוסדות התרבותיים המשפיעים ביותר במאה ה־20 , ובמהלך חייו הקצרים גיבש עקרונות אוניברסליים לעיצוב המחברים בין אמנות, מלאכה ותעשייה.

"הבאוהאוס הוא רעיון של חיבור כל האמנויות, כמו הרנסנס, ומטבעם של רעיונות טובים הוא שהם נשארים", מסבירה אוצרת העיצוב והאדריכלות של מוזיאון תל אביב, מאירה יגיד חיימוביץ', את העובדה שהבאוהאוס רלוונטי גם היום, כמעט 100 שנה לאחר היווסדו. הסיבה השנייה היא "מנגנון יחסי הציבור המטורף של הבאוהאוס. הזמן והחשיבה שהוקדשו לשיווק
ולהבניית הדימוי של הבאוהאוס באמצעי המדיה בכל רחבי העולם היו יוצאי דופן, מה שמעלה את השאלה מה בין פילוסופיה, אידיאולוגיה וטכנולוגיה, לבין מנגנון משומן שיצר אייקונים ותיווך אותם בצורה אינטנסיבית ומתוחכמת".

"באוהאוס #הכל_עיצוב", תערוכה שנפתחה לאחרונה במוזיאון (והוצגה קודם לכן במוזיאון
העיצוב של ויטרה בגרמניה), מנסה לעשות צדק עם המושג (והמוסד) על ידי הצבת מנעד רחב של מוצגים בהקשר תרבותי, היסטורי וחברתי. מדובר באוסף מרשים של יותר מ־400 פריטים, חלקם לא הוצגו מעולם, מתחומי העיצוב, האדריכלות, האמנות, הקולנוע והצילום, שיצרו שמות כמו וסילי קנדינסקי, פאול קליי, הנס מאייר, לודוויג מיס ון־דר־רוהה ורבים אחרים, לצד יוצרים עכשוויים שעבודתם הושפעה מהבאוהאוס. כמה חבל שכל 400 הפריטים האלו
נדחסו לשני חדרים במוזיאון, שנראים כמו ביתו של אספן כפייתי עם טעם משובח במיוחד.

"אין באוהאוס אחד וזו לא תערוכה של אייקונים, שאתה מבקר בה ועובר מאייקון לאייקון", מגיבה יגיד חיימוביץ' להבעת החשש כי עודף הפריטים והדידקטיות עלולים להקשות על קהל המבקרים להבין מה הוא רואה. "הבאוהאוס הוא מרקם רב שכבתי של קולות סותרים: יש בו מצד אחד הרבה רוח שטות ואירוניה, ומצד שני הוא תעשייתי, טכנולוגי ופונקציונלי. הוא הרבה מעבר לסכום חלקיו, והמילה עצמה היא כמעט רק איזה לוגו, טריגר למחשבה בין מלאכה לטכנולוגיה, בין אמנות לתעשייה. היא כביכול הכל: גם וגם, גם וגם".

ואכן, כפי שמכריז החלק השני של שמה של התערוכה, "הכל עיצוב", ככל שמתעמקים בה יותר, אפשר להבחין בפרדוקסים בין הרטוריקה לדבר עצמו; בין הדיבור השגור על הבאוהאוס לבין תוצריו; בין מה שאנו מכירים – האייקונים המפורסמים או העיר "הלבנה" והבורגנית – לבין הקונספציה האידיאולוגית של הבאוהאוס; בין רעיון הבאוהאוס לבין התפתחויות נוכחיות בעיצוב כמו המהפכה הדיגיטלית. אבל אולי דווקא כל הסתירות האלו הן ההסבר לרלוונטיות של הבאוהאוס גם בעידן הפוסט מודרני: כל אחד יכול למצוא בו משהו שימצא חן בעיניו, מבלי שהעובדות יקלקלו לו את המציאות.

כיסא B3

מרסל ברוייר, 1925

הכיסא שעיצב מרסל ברוייר לפני כמעט 100 שנים נחשב כיום לאחד הכיסאות האיקוניים של הבאוהאוס ועדיין משמש דוגמה לעיצוב מודרני במיטבו. את ההשראה לשימוש בצינורות פלדה (בציפוי ניקל, בכיפוף קר ובתוספת של בד מתוח) שאב האדריכל ומעצב הרהיטים האמריקאי־ הונגרי מזוג אופניים שרכש לעצמו (וגם ממעצב הרהיטים ההולנדי חריט ריטפלד). החדשנות האמיתית בעיצובו של ברוייר נעוצה בהחלטה לגרוע מהעיצוב הבסיסי ממילא של כורסת המועדון הקלאסית ולהמיר את הבסיס שלה במסגרת קלה של צינורות פלדה מולחמים.

Blockchain

סטודיו 2015, Space Caviar

מה היה קורה לו האדריכל ולטר גרופיוס, מייסד הבאוהאוס, היה מוצא את עצמו במאה ה־ 21 בתוך משחק המחשב מיינקראפט, שמאפשר לבנות עולמות אדריכליים? סטודיו Space Caviar, שהוקם על ידי ג'וזף גרימה ותמר שפריר, מציג בתערוכה עבודת וידיאו שמתבססת על המשחק, על מטרת העל של חזונו האדריכלי של גרופיוס: פיתוח מבנים אידיאולוגיים־ אסתטיים לחברה מתקדמת, הקמת בניין שנתפס כ"יצירת אמנות כוללת".

מאפרה

מריאנה ברנדט, 1924

מריאנה ברנדט הייתה האישה היחידה שהתעקשה והצליחה לא להישאר בסדנאות האריגה, המקום שבו היו הנשים בבאוהאוס, אלא נלחמה כדי להיות חלק מסדנת המתכת. ברנדט הייתה ציירת טרם הגיעה לוויימר ב־1923, והמוצרים שיצרה ושנמכרו היו מאלה שהכניסו כסף לבית הספר, בהם המאפרה עם המִפתח הצדי ועם מחזיק הסיגריות, העשויה פליז ומתכת בציפוי ניקל.

ארץ: מסכת ענק למחזה "אדם"

לותר שרייר, 1921

אחרי שייסד תיאטרון אקספרסיבי־ניסיוני ב־1919, הוזמן לותר שרייר להוביל את סדנת התיאטרון בבאוהאוס. שרייר, שעסק רבות במיסטיקה נוצרית וברעיונות הקשורים לאמנות עממית, עיצב מסכת ענק נשית המורכבת מצורות גיאומטריות בסיסיות ונשענת על מעין צלב תוך שהיא נושאת ברחמה עובר. המסכה מבטאת קונפליקטים בין אמנות ודת, בין אמנות אוונגרדית לבין מחשבה מיסטית דתית ובין תפיסות עיצוב מודרניות לתימות מסורתיות.

מזנון לגו (בעקבות חריט ריטפלד)

סטודיו מינאלה־מאדה, 2010

המזנון שעשוי מ־26 אלף קוביות לגו הוא אחד האובייקטים העכשוויים שמוצגים בתערוכה, המשמשים פרשנות או ביטוי להשפעת הבאוהאוס על יוצרים בני זמננו. לפי מריו מינאלה האיטלקי וקוניקו מאדה היפנית, שנפגשו באיינדהובן וחיים ועובדים ברוטרדם, המזנון הוא פרשנות עכשווית לעבודתו של חריט ריטפלד ההולנדי, מעין מניפסט של "עשה זאת בעצמך" שמאפשר לראות בשימוש בצעצוע הדהוד לחלק מהאג'נדה של הבאוהאוס: תהליך ברוח הסטנדרטיזציה, אבל עם מגע אישי.

דיוקן

אוסקר שלמר, 1921 והלאה

האמן הגרמני אוסקר שלמר החל לפעול ב-1921. יצירותיו אופיינו בהרמוניה א־ סימטרית ובקונטרסטים חריפים בין האופקי לאנכי. בתחילת שנות ה־ 20 הבאוהאוס הושפע מאקספרסיוניזם, והדיוקן שנוצר מזווית של פרופיל עורר אסוציאציות לדיוקנאות של עריצים ושליטים שדמותם נישאת על מטבעות ומדליות. שלמר רקח דמות של אינדיבידואל הרואי שניחן בחזון אוטופי בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה – מה שהפך עם השנים לסמל מובהק של הבאוהאוס.

מנורת שולחן ME1/ME9

וילהלם וגנפלד, 1923

מנורת השולחן שעיצב וילהלם וגנפלד הייתה הפריט הראשון שנוצר בבית הספר והוצב על שולחן העבודה של מייסדו, האדריכל הגרמני ולטר גרופיוס. וגנפלד, שעמד בראש סדנת המתכת והזכוכית של בית הספר, התפרסם בעיקר בזכות עיצוב כלי בית מזכוכית. המנורה ממחישה היטב את הדיון והמחלוקת שהתעוררו בכל הקשור לעתיד הקראפט בבאוהאוס, שכן היא אינה פרקטית בעליל, ועצם היותה מיוצרת בעבודת יד אינו הולך יד ביד עם אובייקטים מתועשים המיוצרים בסדרות גדולות.

אדריאן זאואר

2015

אדריאן זאואר עוסק בשאלת השימור והשחזור של בתי המאיסטרים בבאוהאוס. החדר הנראה בתמונה הוא של יוזף אלברס, ומשקף באופן אותנטי את תפיסת המגורים האסתטית והפונקציונלית של מנהל המחלקה לאדריכלות בבית הספר, הנס מאייר. דימוי החדר הוא חלק מסדרה מוזמנת לתערוכה, המציעה מבט עכשווי לתוך בתי הראווה של מורי הבאוהאוס. העבודות נעשו על פי תצלומי שחור־לבן היסטוריים, מסמכים ותצלומי צבע נדירים.

גלויה

רודולף בשאנט, 1923

בשנת 1923 מורי ותלמידי הבאוהאוס התבקשו להציג את הישגיהם, נוכח הסקפטיות הממושכת שהפגינו הרשויות שתמכו בבית הספר. בתגובה החליטו בבית הספר ליצור גלויות שילוו את תערוכת ההישגים ויקדמו אותה כמעין אמנות זמינה ונגישה. המדיום תפס חלק משמעותי בכל הנוגע להפצה רחבה, מהירה ובינלאומית של הרעיונות שעמדו בבסיס הבאוהאוס. העבודות שהודפסו על הגלויות יצאו לאוויר העולם בטרם הופצו העיצובים האיקוניים המוכרים של רהיטי הפלדה המכופפת ושל מהפכת הסטנדרטיזציה, והגלויה של בשאנט היא אחת מ-20
הגלויות המוצגות בתערוכה.

באוהאוס #הכל_עיצוב, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27 תל אביב, 25־50 ש"ח, עד 7.1.2017