חוק חיוך חובה: בעל דירה מכריח את דיירי הבניין לחייך

השכנים – אותן דמויות מסתוריות ובעלות חיבה לנעלי עקב, גרירת רהיטים אחרי רדת החשכה וחוסר יכולת פתולוגי לשים שקיות זבל בפח הירוק – הם מכשול עיקרי בחיי העיר המודרניים. כמו ג'וקים בקיץ וקונדילומה אחרי סקס לא מוגן, השכנים הם חלק מעסקת חבילה שמגיעה עם דירה במיקום אטרקטיבי. בבניין שלֵו אחד בשכונת בבלי לא היה דבר חריג בדינמיקת השכנים: כמה זוגות חברים ותיקים, פעוטות טריים והרבה קורקטיות שמכסה חיכוכים ממושכים מתחת לפני השטח. לכאורה אידיליה, אז מדוע שמישהו ינסה לשנות נוסחה כה מדויקת? כי הוא אמריקאי.

בעל אחת הדירות – שלא מתגורר בעצמו בבניין, בשכונה או במדינה – ביקש להשביח את נכסיו באמצעות כפיית דרך השלום והנועם הקרויה Fake it till you make it. בבניין נתלה שלט הדורש מהדיירים להיות אדיבים זה לזה: "על העוברים ושבים בשטחים המשותפים של הבניין לברך איש את רעהו, תוך חיוך ובקול ברור". השלט כולל פירוט מדוקדק של הברכות הנדרשות בהתאם לשעה ביום, והעונשים הצפויים למפר את הכללים, שספק אם בסמכותו של המפרסם לאכוף: איסור על השימוש במעלית למשך יומיים, הרחקה מישיבות ועד הבית או העמדה למשפט בפני ועדת האתיקה של ועד הבית.

השלט הופיע זמן קצת לאחר שוך מבצע צוק איתן, והתזמון אינו מקרי: האזעקות והטילים חיממו את סיר הלחץ הבנייני, ובין הדיירים ניטשו ויכוחים מרים מהרגיל על אודות השימוש במקלט. אמנם כמה דיירים ציינו כי הם בין כה וכה משתדלים לחייך ולברך זה את זה, אך מסתמן שלטעמו הצפון אמריקאי של משביח הנכסים אין די בכך לשיפור המוראל הירוד בבניין.

"הוא תושב חוץ שמשכיר את דירתו במחיר מופקע ומתנגד לכל הצעה לשפץ את הבניין, אבל נעלב מהיחס העוין של הילידים", סיפר אחד הדיירים. השכנים מספרים כי בהיעדרו של המבוגר האחראי, שחזר בינתיים לחו"ל, אין הם מקפידים על הברכות הנדרשות במועדן. טיפ לפעם הבאה: ידוע שפרסים מעודדים התנהגות טובה יותר מענישה. פטרון יקר, עמוד בתחתית המדרגות וחלק סוכריות לדיירים שמתנהגים יפה.