רקמה, הומור ונשים מנומשות: הכירו את האמניות הבאות של ישראל

31 אמניות צעירות יציגו השנה בחממת האמנים של צבע טרי. הנה כמה מהאמניות שכדאי לשים לב אליהן

מבטיחות, מבטיחות, שבא לבכות. עבודות האמניות המבטיחות. עיבוד תמונה: רוי גיא
מבטיחות, מבטיחות, שבא לבכות. עבודות האמניות המבטיחות. עיבוד תמונה: רוי גיא
23 במרץ 2017

כמו בתערוכות אחרות שנפתחו השנה בשדה האמנות המקומי – כמו "בעקבותיה" במוזיאון הרצליה, שעוסקת ביוצרות נשכחות ובנשים אנונימיות שנמחקו מדפי ההיסטוריה; או התערוכה המקיפה לקבוצת הציירות "הברביזון החדש" במוזיאון עין חרוד – ביריד צבע טרי התשיעי, שייפתח בשבוע הבא במוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב, יש ייצוג יפה לנשים. מתוך 53 המשתתפים בנבחרת חממת האמנים, ספינת הדגל של היריד, יציגו השנה 31 אמניות. חלק מהאמניות הן בוגרות טריות של בתי ספר לאמנות שזו דריסת הרגל הראשונה שלהן בתחום ואחרות כבר הספיקו לצבור ניסיון מרשים בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.

אפרת חכימי

ילידת 1982, בוגרת טרייה ומצטיינת של המדרשה שהספיקה כבר להציג בגלריה רוזנפלד הנחשבת לפני חצי שנה. עבודותיה של חכימי מצטרפות לגל הציור הפראי והמתיילד ששוטף את ציירי ארצנו. מיצבי הציור שלה מורכבים מצורות פשוטות, בעיקר דימויים של חלקי גוף נשיים המצוירים בסגנון פופי, בצבעים עזים ובטכניקות שונות של מגזרות נייר וקולאז'. אל הנייר מתווספים לעתים אלמנטים פיסוליים תומכים כמו חוטים, מדפים נסתרים או קופסאות עץ.

שיניים, אפרת חכימי
שיניים, אפרת חכימי

סתיו טל

ילידת 1992, בוגרת טרייה ומבטיחה שהוציא המחזור האחרון של המדרשה. עבודותיה של טל שואבות השראה משורה ארוכה של אמניות (וגם אמנים) שעוסקות במסורות של מלאכות יד שימושיות והופכות אותן לחלק מהפרקטיקות האמנותיות העכשוויות שלהן. טל מציגה ביריד עבודות רקמה עמלניות וריאליסטיות שבמרכזן סצנות ואפיזודות יומיומיות ברוח צילומי הסלפי המהירים והאגביים.

רקמה מיניאטורית, סתיו טל
רקמה מיניאטורית, סתיו טל

קרן זלץ

ילידת 1981, בוגרת המדרשה. חברה בגלריה השיתופית אינדי המוקדשת לצילום. כמו צלמים רבים בני זמנה, גם זלץ עושה בעבודותיה שימוש בפרקטיקות של קטלוג וארכיונאות. חומרי הגלם שלה הם בדרך כלל צילומים ישנים, חומרי ארכיב ודימויים שאותם היא דגה מהרשת וכך היא יוצרת שפה חדשה שמטשטשת בין המציאות לבדיון. ביריד תציג זלץ עבודות מתוך מספר סדרות צילום, בין היתר עבודה שמתכתבת עם סרט הראינוע הראשון מ־1895 – "היציאה ממפעלי לומייר"  של האחים לומייר.

ללא כותרת, ניר ארכיוני
ללא כותרת, ניר ארכיוני

נעמה רוט

נעמה רוט, ילידת 1989, היא בוגרת שנקר טרייה יחסית שהספיקה כבר להציג בכמה תערוכות בגלריות מרכזיות, בין היתר בפיינברג פרוג'קטס, בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב וב־Сircle1 בברלין. רוט עוסקת בפיסול בסגנון גיאומטרי שמטשטש את הגבול בין ציור למיצב. את עבודת היד המדויקת והעמלנית ואת השימוש בצבעי הציור המסורתיים מחליפה רוט בחומרי עבודה זולים מעולמות הבנייה והשיפוץ.

בריכה ללא דמויות, נעמה רוט
בריכה ללא דמויות, נעמה רוט

יוליה גולדברג

ילידת 1991 שסיימה רק השנה את לימודיה במחלקה לצילום בבצלאל. גולדברג מציגה עבודות אינטימיות של משפחתה הרוסית והן נעות בין צילום מבוים גדוש ותיאטרלי ובין צילום ספונטני וישיר.

ללא שם, יוליה גולדברג
ללא שם, יוליה גולדברג

רומי שי

ילידת 1981, בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל. עבודות הרישום הריאליסטיות וההומוריסטיות שלה מצוירות בדרך כלל בצבעי מים, דיו ועפרונות על גבי אריזות של מוצרים שאותם היא ממחזרת וכך היא מעניקה להם חיים חדשים. ביריד תציג שי מספר סדרות של עבודות, בהן סדרת עבודות של דיוקנאות נשים מנומשות.

רומי שי. שימפנזים
רומי שי. שימפנזים

ליהי שני

עבודות הרדי מייד הפופיות והמסוגננות של ליהי שני, ילידת 1991 ובוגרת טרייה של המדרשה, נשענות על אסתטיקה קאמפית שמשתעשעת בין תרבות גבוהה ותרבות נמוכה ומתייחסת בהומור לנושאים רציניים – קליפות בננה מפוסלות, בובת סופרמן מפונצ'רת שיצא ממנה האוויר וחליפת הצלה משומשת.

ללא שם, ליהי שני
ללא שם, ליהי שני

נירית טקלה

ילידת 1985, עלתה מאתיופיה בגיל 6. טקלה היא בוגרת המסלול לאמנות רב תחומית בשנקר ולאחרונה היא הציגה בזום – תערוכת האמנים הצעירים והמבטיחים של מוזיאון ישראל. בציור נאיבי ובקומפוזיציות גדושות, טקלה קושרת בין הביוגרפיה הפרטית של משפחתה למאבקי העדה האתיופית. ציוריה משלבים בין סגנון הציור החברתי שהפך פופולרי לאחרונה ובין ציורים פואטיים וסימבוליים.

אב ובן, נירית טקלה
אב ובן, נירית טקלה

אמנות אתיופית־ישראלית, איפה היית עד עכשיו?

לקראת סיום לימודי האוצרות שלה במסגרת לימודי החוץ בטכניון חיפשה קרן ברוזה נושא לעבודת הגמר שלה. אחרי שהוזמנה לחתונה של מכר שנישא לאישה ממוצא אתיופית היא גילתה עולם תרבותי וחברתי עשיר והחליטה שזה יהיה פרויקט הגמר שלה. "עד אז ההיכרות שלי עם העלייה האתיופית הייתה דרך התקשורת בלבד. כבר בחתונה יכולתי להבין עד כמה היא חלקית, שטחית וחד ממדית", היא מספרת. היא חברה לשירי ברוזה, אוצרת עצמאית בתחום הצילום שעבדה בין השאר במוזיאון תל אביב, והשתיים החליטו להוציא לפועל פרויקט אוצרותי שיעסוק באמנות אתיופית, מושג לא ממש קיים או מדובר באמנות הישראלית.

התערוכה "שוות" שתוצג ביריד חושפת את עבודותיהן של שלוש אמניות ישראליות ילידות אתיופיה: הציירת נירית טקלה, הצלמת ואמנית הווידיאו אור טסמה וזוודיתו יוסף סרי, שיוצרת בעיקר פיסול במדיה מעורבת ופרפורמנס. שלוש האמניות למדו אמנות עכשווית בבתי ספר גבוהים בארץ, ועבודותיהן מתאפיינות, לדברי האוצרות, בהכלאה בין התרבות המקומית לתרבות המסורתית מבית.

איך מתגברים על פערי התרבות באוצרות של תערוכה כזאת?

ברוזה: "כל הזמן הטרידה אותי השאלה אם בתור צברית יהיה נכון מצדי לאצור תערוכה של אמנים יוצאי אתיופיה. האם העמדה החיצונית תעשה שירות טוב לאמנים? האם המבט שלנו יצמצם את האמנות או ירחיב אותה? בסופו של דבר סירבנו לתת לפחד לגבור על התשוקה. האמנות שגיליתי הייתה כל כך חזקה וסוחפת שהחלטתי להניח לשאלות על שדה הכוח. אנשים יוכלו לשפוט את התערוכה כרצונם, אנחנו רצינו לעשות אותה. כישראלים אנחנו מתגברים על פערי תרבות מדי יום. ההבדלים ביני ובין האמניות שבתערוכה הרבה יותר קטנים ממה שנדמה. ייתכן אפילו שאנחנו בנות לאותה התרבות בדיוק".

ובכל זאת, עלולים להאשים אתכן בהתבוננות מתנשאת על העדה האתיופית.

"בשדה האמנות הישראלי נשמעים זה זמן רב לא מעט קולות השואלים כיצד לא הוצגה עד כה תערוכה של אמניות אתיופיות בארץ. לאחרונה מוצגות בארץ תערוכות של אמנות אפריקאית, אבל יש בתערוכות אלו נציגות מועטה אם בכלל של אמניות אתיופיות. הגיע הזמן להציג תערוכה כזאת. יש אמניות ישראליות אתיופיות רבות הפועלות כיום בארץ ואין סיבה לחכות שאוצרת ישראלית אתיופית תציג תערוכה כזאת".