מחפשים צרות: אמני הרחוב מפורטוגל מגיעים לקשקש בתל אביב

הביטוי Wanderlust מגיע ממסורת הרומנטיקה הגרמנית ומשמעו הדחף והחדווה לטייל, המוכרים היטב לישראלים כתיירים ותרמילאים מצטיינים. אבל גם אם לא ניצלתם את חופשת החנוכה כמו שצריך, בשבוע הבא תיפתח במוזיאון בית העיר תערוכה שתנסה להביא את פורטוגל אליכם. "Wanderlust Art" ממשיכה את קו תערוכות הקולקטיבים שהחלו להציג בבית העיר מאז הקיץ האחרון. אחרי הקולקטיב הדרום תל אביבי Prettimess והקבוצה הגרמנית Klub7 מגיעים אלינו Double Trouble, שלושה מחלוצי סצנת האמנות האורבנית בליסבון.

האוצרת הראשית של בית העיר ומנהלת מתחם ביאליק, איילת ביתן שלונסקי, הייתה בטיול עם הילדים בעצמה כשנתקלה בחבורה. "בדרך ל־Airbnb שלנו היה מין פלקט כזה עם שישה או שבעה אמנים. זה היה פרויקט של ציורי קיר של העירייה בשיתוף עם גלריה כלשהי, ואמרתי 'יא אללה, נפל לי מהשמים'".

גם בצד הפורטוגלי האמנים Nomen ,RAM ו־Utopia, הם חברי דאבל טראבל, הרגישו ששיחק להם המזל, ושבוע מהרגע שנוצר הקשר עם בית העיר הם כבר הגיעו לכאן להתרשם מהחלל ולחשוב על רעיונות לתערוכה. השלושה, שמכירים כבר שני עשורים מהעבודה ברחובות המצוירים של ליסבון, החליטו ב־2015 לפתוח סטודיו משותף שממוקם כ־20 דקות מחוץ לעיר, ובו הם מקיימים אירועים ותערוכות מכירה שמייצרים הרבה באזז בסצנה. "הכל התחיל לפני המון שנים, לפני הדינוזאורים", מתבדח ראם, שהכיר את נומן בסדנת גרפיטי שהעביר בליסבון ב־1998. הצלע השלישית, או כפי שהם מגדירים אותו "הבעיה", הוא אוטופיה – אמן ברזילאי שהיגר לפורטוגל וחבר אל הצמד לפני עשור.

נומן (צילום: דין אהרוני רונלד)

לכל אחד מהם סגנון ונושא משלו. אוליביירוס ג'וניור, אוטופיה, מקדיש את האמנות שלו לאהבה ולאלמנטים מהטבע ומשתמש במנעד רחב של חומרים – מעץ דרך מראות ועד לפסיפס; ראם, קיצור של רעמסס, מגדיר את עצמו כחובב היסטוריה, מצייר בסגנון יותר מופשט ומנסה ללכוד אנרגיה ודימויים מהיקום; והדינוזאור הראשי, נומן, החל לרסס בתחנות רכבת וסמטאות העיר כבר ב־1989 ומגדיר עצמו כזיקית של סגנונות – הוא יוצר גם כתובות גרפיטי וגם יצירות פיגורטיביות ונרטיביות יותר.

התערוכה שדאבל טראבל בחרו להציג במוזיאון בית העיר דווקא מסתמנת כלוקאל פטריוטית ומוקדשת לאושיות תרבות והיסטוריה פורטוגליות. חברי הקולקטיב מפנים זרקור לשלושה שמות מדורות וזמנים שונים: אנה מורה, בת גילם של השלושה שפרצה אל הסצנה העולמית כזמרת פאדו (הז'אנר המוזיקלי המסורתי של פורטוגל); זה פדרו, סולן להקת הרוק הגדולה ביותר בפורטוגל Xutos e Pontapes שנפטר לפני כחודש; וחסיד אומות העולם ארישטידש דה סוזה מנדש, שהנפיק 30 אלף אשרות כניסה ליהודים במהלך מלחמת העולם השנייה מתוקף תפקידו כקונסול פורטוגל בצרפת. "חשבנו שהוא יהיה גורם שקושר בין שתי התרבויות (הפורטוגלית והישראלית – ט"ק)", אומר ראם. "בעקבות המעשה שלו הוא נתפס ושאר החיים שלו ושל משפחתו היו קשים ואומללים. זה הפך להיות אירוע חשוב בהיסטוריה. כילדים למדנו על זה בבית הספר".

אוטופיה (צילום: דין אהרוני רונלד)

כל דמות זוכה לטיפול מצד חבר קולקטיב בטכניקה מעורבת שמשלבת אלמנטים מ"כאן" כמו קרשים וכיסאות שצוות האוצרות וההפקה ליקט ברחובות העיר הלבנה לצד המסורת של "שם": האריחים הפורטוגליים שאוטופיה מרבה לשלב בפסיפסים שלו, לדוגמה.

אתם לא מרגישים שלהציג בתוך מוזיאונים ולהקים סטודיו, חלל סגור וקבוע שממנו אתם עובדים, מוציאים את העוקץ והמחאה מהמדיום של האמנות האורבנית?

"אנחנו בשלב הפרווה של המדיום", מסביר נומן, וראם ממשיך: "אנשים מציירים איפה שאומרים להם. הם לא מכירים את התרבות הזו ואין להם הרצון להכיר אותה". ואכן, כל מי שביקר אי פעם בליסבון יעיד שהעיר מצוירת מכף רגל ועד ראש ולא מעט בתמיכת העירייה. לדברי השלושה מדובר בדמוקרטיה מזויפת שמושתתת על סטנדרט כפול: "העירייה אמורה לעודד פיתוח של אמנות אורבנית ובינתיים המשטרה ובית המשפט מקבלים הנחיה מגבוה להגביר את האכיפה", מספר ראם.

ראם (צילום: דין אהרוני רונלד)

נומן משתדל להוריד פרופיל מאז 2014, אז העירייה כיסתה בשחור קיר ענקי שלו שעליו דמותה של אנגלה מרקל מושכת בחוטים של ממשלת פורטוגל כבובנאית מיומנת. "הם אפילו הביאו את העיתונאי והפרשן הפופולרי מיגל סוזה טברש למהדורות החדשות באותו יום כדי שיסביר למה זו לא פגיעה בחופש הביטוי. זה היה בלגן גדול".

אבל נראה שהטראבל מייקרים האלה לא מפחדים. לקראת סוף הריאיון הם מתחייבים לא להסתפק בחותמת בדרכון ומתכננים להשאיר את חותמם ברחובות תל אביב. "יש כאן הרבה מקומות טובים לצייר בהם אבל קודם כל אנחנו צריכים להתרכז במשימה. אחרי שנסיים את ההקמה אפשר להיתפס", צוחק נומן. "לגמרי", מסכים ראם. "שיעצרו אותנו יומיים לפני הפתיחה".

← Wanderlust Art, בית העיר, ביאליק 27 תל אביב, פתיחה: חמישי (11.1) 20:00