לטיול יצא

"דלת לעולם שמעבר": אביתר בנאי וחברים חוזרים לאלבום ששינה הכל

צילום: שחר רצנברג, עירא דיין
צילום: שחר רצנברג, עירא דיין

מה לא היה לו? להיטים ברדיו, אלבום פלטינה, הערכה אמנותית. אבל כמו תמיד, זה לא הספיק. כך הוא מצא את עצמו נוסע להודו, רוקד למוזיקה אלקטרונית במצפה רמון ומחפש תשובות. 20 שנה אחרי חוזרים אביתר בנאי והאנשים שהיו איתו שם ל"שיר טיול" - האלבום שרמז על השינוי הגדול שעומד להתחולל בחייו

30 בדצמבר 2019

בשנת 1997 אביתר בנאי הוא כוכב על. אחרי שכתב מעט מוזיקה להצגות והופיע במקומות קטנים, פתאום, בגיל 24 בדירה קטנה ושכורה בקינג ג'ורג', מצא את עצמו בנאי בצמרת המוזיקה הישראלית. עם להיטים כמו "מתי נתנשק" ו"שמתי לי פודרה", 50 אלף עותקים שעפים מאלבום הבכורה שלו וסיבוב הופעות מצליח, הבנאי הטרי חווה הצלחה מטאורית. מה עוד צריך בן אדם בחיים?

"אני לא זוכר הרבה תקליטים בארץ שהתגובה כלפיהם הייתה כל כך מתלהבת", נזכר יואב קוטנר. "פשוט התנפלו עליו בהתלהבות מטורפת, בהשמעות ובמכירות. הציפייה לאלבום השני הייתה מאוד גדולה".

"סיבוב ההופעות היה מוצלח מאוד", מספר פיטר רוט, שהיה חלק מהלהקה שהופיעה עם בנאי בסיבוב של אלבום הבכורה. "זה התפוצץ והיה נורא כיף, אבל היה אפשר להרגיש שיש בו שינוי, שהוא במודע רוצה לשנות כיוון, לשנות פאזה". אכן, דווקא בשיא ההצלחה ועל רקע הציפייה הזאת והרצון לשנות פאזה – בנאי עוזב הכל וטס לטייל בהודו, בהרי ההימלאיה.

הכי רחוק מקינג ג'ורג'. מצפה רמון (צילום: Shutterstock)
הכי רחוק מקינג ג'ורג'. מצפה רמון (צילום: Shutterstock)

כשהוא חוזר לארץ הוא נוחת הכי רחוק שאפשר מקינג ג'ורג'. אמנם לדירה שכורה, אבל במצפה רמון המדברית. שם – הרחק מההצלחה והציפיות של תל אביב, בדירה שהוסבה לאולפן – בנאי מתחיל לעמול על דבר שונה לחלוטין בעזרת חברו מילדות צח דרורי, עם שירים שאת חלקם כתב בהודו. התוצאה – אלבום בשם "שיר טיול" – היא הדבר האחרון שציפו לו המאזינים והמבקרים. עד היום, 20 שנה בדיוק לצאתו, יש הנשבעים שזה אחד האלבומים פורצי הדרך במוזיקה הישראלית, אחרים עדיין מתכחשים לו ותוהים מה הקשר בין הדבר הזה לאביתר של השירים החמים והפסנתר.

"עבדנו עם אטרי ושני סמפלרים והרוב זה סימפולים של סאונדים שהפכו להיות מקלדות. עשינו את זה בצורה מאוד תמימה, אהבנו מאוד את מה שאחנו עושים, ולאביתר היה הרבה אומץ כדי לתת לזה לבמה"

"האנשים שציפו ללהיטים התאכזבו וכתבו כל מיני דברים כמו 'מה קרה לאביתר בנאי?'", אומר קוטנר, ולא בכדי, "שיר טיול" הוא יצירה מורכבת, מחפשת, תוהה, מהורהרת ואלקטרונית בחלקים רבים שלה. "זה אלבום פורץ דרך מבחינה מוזיקלית שלא הצליח בזמן אמת", מתאר קוטנר. "מבחינת המוזיקה הישראלית באותה תקופה הקטע של המוזיקה האלקטרונית לא היה במיינסטרים, זה היה חדשני מאוד". גם רוט, שמנגן גיטרה חשמלית ובס בשיר "דיו", חושב כך: "זו הייתה בחירה מאוד אלטרנטיבית, זה לא ברור מאליו שאמן שעשה אלבום מצליח עושה אלבום אלטרנטיבי". שגיא צורף – שאחראי על העיבוד וההפקה המוזיקלית ב"עדר של שברים", השיר האחרון שהוקלט באלבום – מעיד ששהשפעות שלו באותה תקופה "היו הרבה אפקס טווין". לדבריו "עבדנו עם אטרי ושני סמפלרים והרוב זה סימפולים של סאונדים שהפכו להיות מקלדות. 99 אחוז סימפולים יש שיר בזה. עשינו את זה בצורה מאוד תמימה, אהבנו מאוד את מה שאחנו עושים, ולאביתר היה הרבה אומץ כדי לתת לזה לבמה".

המוזיקאי עמיר לב, שניגן גיטרה חשמלית ב"אמביציה", מספק הצצה לתהליך היצירה שחווה שם: "אני זוכר את הלילה שהקלטנו בנמל תל אביב. הגעתי לשם, ותשמע – מה שאני זוכר זה שבאיזשהו שלב לא ידעתי מה אני עושה – התמסטלנו וניגנו, ובשלב מסוים חיברו לי אוברדרייב לגיטרה ונתנו לי קשת. מצאתי את עצמי מנגן בקשת של כינור על הגיטרה, וחיכיתי לשמוע את זה למחרת". לב טוען שהוא אוהב את השיר כי הוא לא מבין אותו. "הכל מיוחד, אבל שם היה ערב מקסים ליד הים. התמסטלנו והיה כיף. מה שהיה כיף זה שאתה באמת נכנס והמוזיקה מביאה אותך לעשות דברים שאתה לא יודע שתעשה, עפנו עליה בצורה הכי טבעית והכי חד פעמית".

רייבים ומדורות

"כשהיצירה שלך נפכת לנחלת הכלל, התחושה היא אמביוולנטית. יש אמנים שחיים עם זה בשלום", אומר חיים שמש, שהפיק את "שיר טיול" וגם את אלבומו הראשון של בנאי, "ויש אמנים שזה מעביר בהם תחושה של היפרדות מהאני שלהם. האלבום הזה לטעמי נוצר על מנת להחזיר את האני של אביתר לעצמו".

"מסחרית האלבום נכשל כישלון חרוץ", הוא מספר. "גם להופעות לא נהר קהל, הרמנו הפקה אחרי זה. אתה מגיש לקהל משהו מסוים, וזו דרכו של עולם. זה אלבום שאביתר היה חייב לעצמו לאחר הצלחת עצומה שהוא לא בהכרח היה מוכן לה. זה מה שהאלבום הזה מסמל – זה אלבום של אביתר, פחות של הקהל".

צורף מעלה נקודת ציון חשובה בטיול שעבר בנאי בין האלבום הראשון לאלבום שני: "חוויתי את הצורה שבה האמן הכי משוחרר. הוא כבר מצליח ואומר את מה שיש לו לומר ולא מפחד. הוא מתמקד באיך הוא מרפא את עצמו ועוזר לך לרפא את עצמך גם".

להחזיר את האני. בנאי בשנות ה-90 (צילום: רונן ללנה)
להחזיר את האני. בנאי בשנות ה-90 (צילום: רונן ללנה)

"זה היה ניסיון לחבר פסיכדליה וטיולים כאלה ואחרים – מנפשיים לפיזיים בעולם; טיולים של חיפוש, ניסיון להגיע לתשובה או לתשובות, לעולמות ומראות ודברים שנפתחו ולא היה מי שישיב"

מי שעבר עם בנאי את תהליך השינוי שהוביל ל"שיר טיול" ולמסע בתוך היהדות הוא האמן עירא דיין. הוא ובנאי הכירו עוד לפני צאת האלבום בראשון בבר קטן במצפה רמון בשם אלפאזל, באחת ההופעות הראשונות שלו.
"נפגשנו באותן שנים במצפה רמון. אני חייתי שם, וחווינו שם את כל המהלך של שנות ה־90 – מהאופוריה של תחילת העשור עד השבר באמצע עם רצח רבין וההתפכחות עם הפיגועים הקשים והניסיון למצוא היגיון בכל הטירוף הזה. זה היה ניסיון לחבר פסיכדליה וטיולים כאלה ואחרים – מנפשיים לפיזיים בעולם; טיולים של חיפוש, ניסיון להגיע לתשובה או לתשובות, לעולמות ומראות ודברים שנפתחו ולא היה מי שישיב", מסביר דיין המאמין.

הוא גם מי שעיצב את עטיפת האלבום המשונה, קולאז' המורכב מדמויותיהם ההפוכות של א"ד גורדון – "הצדיק החילוני" והוגה הדעות של תנועת העבודה, והרב אברהם יצחק הכהן קוק – מאבות הציונות הדתית – קצוו הרוחניות הישראלית בעיני בנאי אז.

"זה אלבום שהפגיש אותי עם הצער של הכישלון", מספר היום בנאי, בפרספקטיבה של שני עשורים. "זה שאנשים לא מבינים מה לעזאזל אתה רוצה. הכאב להישאר לבד עם השירים שלך".

היו הרבה מדורות אז במצפה רמון וטראנסים וחתרנות, כל אלה קיבלו מבע משלהם באלבום ובחייו. "זה היה באוויר ב'בראשית', עם האזכור של רצח רבין והעננה שריחפה מעל. המהפכה שהייתה מלווה ביצירה דיגיטלית והיינו עושים מסיבות ויוצרים אירועים, יציאה של האמנות החוצה", נזכר דיין. "היו רייבים וטכנו במדבר, ועשייה שהייתה אמנם חתרנית במובן של סמים ומוזיקה, אבל לא הרבה אנשים תקשרו, לא במובן הרחב. ואבי (אביתר – ע"ס) היה מאוד בעניין, הייתה תחושה שמכאן תבוא הישועה, שיש לתרבות וליצירה עדיין מה להציע".

"אני מרגיש כל מיני דברים לאלבום הזה", אומר בנאי. "אני אוהב אותו כי הוא דלת, דלת לעולם שמעבר, הוא פתח יציאה מהמטריקס. הוא כיסא מפלט משינקין בואכה קינג ג'ורג'. הוא זרק אותי מהמשחק. הוא היה בית ספר לחירות. האומץ לא לעשות את 'הדבר הנכון'".

הדלת שבנאי מדבר עליה היא גם פתח לתקופה המסוכסכת וחסרת הוודאות של סוף שנות ה־90 בישראל. הישראליות אז נמצאת כולה בחיפוש ובשבר גדול עם התפוגגות התקוות לשלום ורגע לפני האינתיפאדה השנייה והמילניום החדש. רוחניות וניו אייג' מצד אחד, בלגן פוליטי מצד שני. השיר שאולי מייצג את השבר הזה יותר מכל הוא השיר הפותח, "בראשית", שמצייר את החיפוש של בנאי שבהמשך יהפוך לתשובה: "בראשית ברא האדם את האמונה/אלוהים אחר לכל מדינה", שר בנאי, "בשקט, באור ירח/אנחנו דור שרוצח". השיר כולו נע על הרצף שבין השבר האמוני רוחני לשבר פוליטי: "המאמין הלאומי, טרוריסט לאומני"; "לא מאמין שיבוא שלום כל עוד/יש אלוהים כל ערב בטלוויזיה"; "הימים עובדים לי/ואני מרגיש שזה עוזר לי/ ברוח, לשכוח הכל/להקים משפחה אחרת"; "הרוצח החייכן למד תורה בבר אילן"; "צריך לרקוד, אין שאלה/ צריך לרקוד, אין תשובה".

בימים אלה יוצא אלבום מחווה בשם "שיר טיול 2.0" עם ארסנל מכובד של מוזיקאים שמעניקים חיים מחודשים לשירים מהאלבום ההוא, שתחנות הרדיו מעדיפות לרוב להתעלם ממנו. אולי דנון – שמבצע את הגרסה החדשה והמשובחת ל"בראשית" ונולד בשנה שיצא האלבום המקורי – חושב שהשירים האלה הם מעל הזמן. "אני חושב שגם אם מבחינה כרונולוגית השירים לא לגמרי מתיישבים עם מי ששר אותם, יש בהם משהו שהוא באמת על זמני. יש משהו באבדון שהוא מתאר ובחוסר ההתמצאות בעולם סביבו שממש מדבר אליי. הרגשתי שמשהו בזעם מתחת לפני השטח יכול לקבל ביטוי דחוס יותר, אלקטרוני יותר", הוא מספר על הגרסה שלו.

לפגוש את הדברים על נקי

"היום אני מבין כמה זה היה אמיץ, ואת 180 המעלות שעשה אביתר מהפסנתר החוצה. זו מוזיקה שהיא טיימלס בעיניי", אומר צורף. "זה אלבום שהקדים את זמנו. אני לא יודע לומר לך מה היה קורה לו האלבום היה יוצא היום. אני לא משוכנע שהוא היה מצליח יותר, אולי היה מקבל יותר תהודה". גם רוט מעריך את האלבום אחרת ממרחק השנים: "אני רואה בזה צעד חיובי של אמן, שאחרי שהקטף את הפרי עושה עוד צעד אמנותי וממשיך לנבור פנימה, הוא לא נח על זרי הדפנה".

דיין מתייחס לכל התקופה ההיא באור שונה. "זה לא מספק. זאת עשייה שבדיעבד נשמעת רומנטית וראשונית, יש בה המון תמונות יפות, אבל אני חושב שכל אחד ברמה האישית חיפש דברים עמוקים יותר וגם מצא את זה".
בנאי בהחלט מצא. באלבומו השלישי – "עומד על הנייר" שיצא שש שנים אחר כך – הוא כבר מצולם עם כיפה גדולה. הטיול והחיפוש והשירים והודו ומצפה רמון ותל אביב – כל אלה הביאו אותו להתקרב למסורת היהודית ולדת, הרחק מאור הזרקורים.

כואב על הסטלן ההוא. בנאי היום (צילום: ארתור לנדה)
כואב על הסטלן ההוא. בנאי היום (צילום: ארתור לנדה)

"במשך שנים היה לי חיפוש – הייתי קופץ אגרופיי כנגד השמים ושואל מה התכלית", אמר בנאי בריאיון במקור ראשון ב־2009, אחרי צאת אלבומו הרביעי "לילה כיום יאיר". "מאסתי ברעל ובקושי של החיים. היה נראה לי כאילו אני מוסר את גופי ונפשי למען המדע, אבל לא רציתי להיכנע לתפיסה שהחיים טובעים לשום מקום בעיניים עצומות. אז חיפשתי".

"היום אני בוחר בפיקחון, לפגוש את הדברים על נקי. כואב לי על הסטלן הזה במצפה רמון עם הפיפ"א והמדורות והמוזיקה האלקטרונית"

"אבי המציא את עצמו מחדש ועשה דבר יפה מאוד שלא הובן בשעתו אבל זה גם פתח לו פתח למקומות", מסכם דיין. אמנם בנאי נחשף לפלפולים ברומו של עולם עוד במצפה, אבל את הצעד הוא עשה דווקא כשחזר לתל אביב, עת התגלגל לידיו עותק של "מסילת ישרים". אחרי הפליאה הגיעו התפילין, הציצית והכיפה. בהמשך הוא הפך לבעל משפחה. "זה היה אחרי האלבום השלישי", נזכר לב, "הוא בא להתארח בניו יורק, הופענו, ובהופעה הזאת הוא הכיר את אשתו. תאר לך לא הייתי מזמין אותו להופעה".

רמז לכל הדברים האלה אפשר לשמוע ב"שיר טיול", שהרלוונטיות שלו לא התפוגגה עם השנים ועד היום הוא אלבום ש"מחפשים" מוצאים אותו מתישהו. "כמו הרבה דברים שווים ומעניינים, אחר כך הוא הפך להיות מיתולוגי", מציין קוטנר.

"זה אלבום של סוטול", מסכם בנאי, "היום אני בוחר בפיקחון, לפגוש את הדברים על נקי. כואב לי על הסטלן הזה במצפה רמון עם הפיפ"א והמדורות והמוזיקה האלקטרונית". בארון הספרים היהודי עולה לעתים הרעיון שחושך גדול הוא בעצם אור רחוק. בנאי בטוח בכך ש"מעל לכל, זה אלבום שאני חייב לו את חיי – אלבום של יציאה לחירות".