התקווה הכחולה הגדולה: בתי הקולנוע מתפללים ש"אווטאר 2" יציל אותם

בסוף השבוע שעבר, עם צאת הביקורות על "אווטאר: דרכם של המים", חשש אחד התפוגג: הציפיה בת 13 השנים לסרט חדש של ג'יימס קמרון לא הייתה לשווא, מדובר בסרט מוצלח (סביר, טוב מאוד, מצוין – תלוי את מי שואלים, אבל כמעט ולא נמצאו לו שונאים מובהקים). אבל ברגע ששמנו את הרגשות הסינמטיים שלנו בצד, אפשר לעבור רגע לבחון גם סוגיות אחרות סביב הסרט – והן יותר מרחיקות לכת משהייתם חושבים.

בשביל להיחשב לסרט רווחי עבור האולפנים שלו (20th Century, כיום בבעלות דיסני), פשוט הצלחה זה לא מספיק. לא רק בגלל שהוא מגיע לקופות בצילו של אחיו הגדול, שהוא עדיין הסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים (2.9 מיליארד דולר), ושגם שתי הפקות ענק כמו "הנוקמים: סוף משחק" ו"הנוקמים: מלחמת האינסוף" לא הצליחו להשתוות אליו (אגב, לקמרון יש עוד סרט קטן בחמישיה הפותחת – "טיטאניק". הוא גם הסרט היחיד ב-50 המקומות הראשונים שאינו חלק מיקום קולנועי, פרנצ'ייז, סיקוול, ריבוט או גרסה מצולמת לסרט אנימציה מוכר. עם כל הרצון שיש לפעמים לרדת על "טיטאניק", זה הישג מדהים). עם תקציב הפקה בלבד שמוערך בין 350 ל-400 מיליון דולר – כלומר, לפני הוצאות תפעוליות, הוצאות שיווק, וכו' – לפי ההערכות, הוא יוכל להחזיר את ההוצאות שלו רק אם הוא ירוויח למעלה מ-2 מיליארד דולר – מה שכבר אמור להספיק בשביל למקם אותו במקום השישי ברשימת הסרטים הרווחיים ביותר אי פעם. לא פלא שקמרון עצמו כבר קרא לסרט הזה "הרעיון העסקי הכי גרוע אי פעם", תוך כדי שהוא מקדם אותו, כמובן.

אז מה הסיכויים שלו להפוך לאחד מחמשת הסרטים הרווחיים ביותר אי פעם, שלא לומר – הרווחי ביותר, שזה בבירור המקום בו הוא שואף להיות? התשובה מורכבת, ובשביל לענות עליה, צריך ללכת להיסטוריה הקופתית המפתיעה של "אווטאר" הראשון. למשל, שבסוף השבוע הראשון שלו, "אווטאר" הביא הביתה, בארצות הברית בלבד, 77 מיליון דולר נחמדים מאוד – אבל באותה שנה, רק חודש מוקדם יותר, "דמדומים – ירח חדש" (אה כן, זוכרים את הסדרה הזאת?) הרוויח 142 מיליון דולר, בעיקר מנערות נלהבות מאוד. בקיצור, הסוד של קמרון בקופות הוא לא לבוא עם מותג ענק ומבוסס עם המון מעריצים שכולם נדחסים לקולנוע לראות שוב ושוב – אלא לעשות בלוקבאסטרים עם בעירה איטית, שהדימוי שלהם אשכרה משתפר משבוע לשבוע ואנשים רוצים לבוא לראות לא רק בגלל שזה "הסרט הגדול של העונה" אלא גם בגלל שאנשים באמת אומרים שזה סרט טוב. חלקם אפילו חוזרים לראות אותו שוב. אם "אווטאר 2" היה יוצא פחות או יותר במועד המיועד שלו (קמרון תכנן במקור לצלם במקביל שלושה סרטים, שיצאו ב-2016, 2017 ו-2018), דרכו הייתה יכולה להיות סלולה. אבל שלל גורמים – התחרות ההולכת וגוברת לעצם ההליכה לקולנוע מצד הצפייה הביתית, שינויים בהרגלי צפייה וצריכה פוסט-קורונה ואפילו החרם על השוק הרוסי (שם "אווטאר" הראשון היה להיט ענק) כולם עלולים להשפיע על תפקודו הכלכלי לרעה.

בהקשר הזה, נראה שסוף השבוע הראשון של "אווטאר: דרכם של המים" מבשר לו רק טובות. הוא כבר סופ"ש הפתיחה הקופתי הטוב ביותר של קמרון – עם 134 מיליון דולר בארצות הברית בלבד. אבל מה שמדהים, מופרע – וגם עצוב – הוא שיש מצב שגם זה לא יספיק. זה עדיין פחות מהרווחים שהאולפנים ציפו להם (בין 150 מיליון ל-175 מיליון), וכתוצאה מכך, נרשמו נפילות לא רק במניות של דיסני אלא גם במניות של רשתות בתי הקולנוע השונות בארצות הברית. בתקופה בה בתי הקולנוע מתמודדים בו זמנית עם איום כפול – גם עדיין בהתאוששות ממושכת מתקופת הקורונה וגם בקרב מול רשתות הסטרימינג, שהולך ונעשה יותר ויותר קשה – סרט כמו "אווטאר 2", מהסוג שמדביקים לו את התואר "אבל חייבים לראות את זה בקולנוע", הוא לא סתם בגדר אוויר לנשימה, הוא בגדר דפיברילטור.

לג'יימס קמרון עצמו אין מה לדאוג: את "אווטאר 3" הוא כבר צילם במקביל לסרט הנוכחי והוא צפוי לצאת בדיוק בעוד שנתיים. התוכניות שלו לצלם גם סרט רביעי וחמישי בסדרה הן מעניינות, אבל הן בדיוק זה – תוכניות. גם דיסני, יש להניח, יהיו בסדר, וגם אם "אווטאר 2" ו"אווטאר 3" יוכיחו את עצמן כהרפתקאות שלא היו בדיוק כדאיות כלכלית, עדיין יש להן משמעות עסקית ותדמיתית. בתי הקולנוע, לעומת זאת – זקוקים להם (ולכם) יותר מתמיד. הם היחידים בכל המשוואה הזאת שאין להם אפיקי רווח מלבד להושיב אנשים במושבים שלהם ולהקרין משהו על המסך.