טיים אאוט timeout

אוכל הרחוב הטוב ביותר בתל אביב

  • https://static2.timeout.co.il/media/2016/11/sizes/jasmino-am_h_wo_680_382.jpg
החיים שלנו פיתה. ג'סמינו. צילום: אנטולי מיכאלו

שווארמה בינו

לא יכול להיות שלעסק אחד יהיה כזה מונופול גם על השקשוקה הטובה בעיר וגם, כנראה, על השווארמה הטובה בעיר. לא יכול להיות ששווארמה כל כך טובה היא לא סוד שמור שלנו התל-אביבים ולצד תושבי יפו משרתת גם המוני תיירים, חיילים וקבוצות תגלית. אבל ככה זה, אם יש משהו טוב, אי אפשר לשמור אותו רק לעצמך, ושווארמת הכבש של בינו היא הסוד הכי גלוי בעיר הזו, ובצדק.

שווארמה בינו. צילום: אנטולי מיכאלו

שווארמה בינו. צילום: אנטולי מיכאלו

הקוסם

הקוסם הוא אריק רוזנטל, הקסם הוא היכולת לשלב את כל מה שתל-אביבים אוהבים במקום אחד: מחיר זול, מיקום נוח, אוכל רחוב משודרג ותרומה ניכרת לחשבון האינסטגרם של הסועדים, במיוחד ברגע בו הבריק נבקע ופורץ ממנו החלמון. האם המשכתם לקרוא אחרי השורה הזו? כנראה שלא, ובצדק.

הביס האחרון הכי טעים, קבב אצל הקוסם. צילום: אנטולי מיכאלו

הביס האחרון הכי טעים, קבב אצל הקוסם. צילום: אנטולי מיכאלו

המזנון

בואו נעשה עסק: אתם תמשיכו להתווכח אם איל שני גאון או גנב, סבבה? זה בטוח יקצר את התור במזנון וכך כל מי שסגור על דעתו בסוגייה הזו, יוכל לקבל את האוכל שלו שיותר מהר. אבל היי, עד שתחליטו יש פסים של פיתה עם רסק עגבניות וטחינה, שלא תתווכחו על קיבה ריקה.

לא בתמונה, עגבנייה. המזנון

לא בתמונה, עגבנייה. המזנון

מפגש אושר

הפלאפליה/סביחיה על קינג ג׳ורג׳ רק נשמעת כמו קורס שלקחתם בשבוע ההוא באשראם במדבר ליד 30 ערומים מזיעים. בפועל מדובר בפלאפליה חמודה לאללה של שני חברים טובים, בנצי ארבל ועמרי קרביץ. הפלאפל מעורבב בקערה עם הסלטים והרוטב, טרם דחיסתו לפיתה. אם אתם מאלה שאוהבים לראות בניית פיתה מהמסד עד הטפחות תיאלצו להישאר עם עובד, כל היתר מוזמנים לפה.

חברים, נמצא האושר. צילום: אנטולי מיכאלו

חברים, נמצא האושר. הוא היה אצל סופרמן כל הזמן הזה. צילום: אנטולי מיכאלו

קפטן קארי

כבר שנים שרושפלד זומם לפתוח מסעדה של אוכל הודי, אבל לא הרבה ניחשו שהמסעדה שלו תהיה בעצם דוכן בשרונה מרקט, שבו מזמינים בעמידה ואוכלים על כיסאות בר, הכי הפוך מגינוני השף שהייתם מצפים ממסעדה כזו. מצד שני, די ברור שאוכל הודי מומלץ לאכול בפורמט כמה שיותר עממי וכמה שפחות יומרני. שיפוד השרימפס, עוף הטנדורי וגבינת הפאניר ברוטב קארי תשכנע אתכם שלפעמים עדיף ככה.

תבשיל בקר ראג'ה מון, קפטן קארי. צילום: איליה מלניקוב

תבשיל בקר ראג'ה מון, קפטן קארי. צילום: איליה מלניקוב

שרי הרינג

הדוכן של שרי אנסקי בשוק הנמל הוא כנראה לא רק משחק מילים על ליקר הדובדבנים הדני, אלא סיבה מספיק טובה לחפש חניה בנמל, עם כל הכאב שכרוך בדבר. אין שילובים יותר מוצלחים מדגים כבושים עם חריף, שמנת, צנונית כבושה ובצל ירוק, כך שלא ברור למה אופנת ההרינג לא מתפשטת בתל אביב כמו מגפה. מצד שני, אף שמדובר בכריך פשוט על הנייר, לא כל אחד יכול להגיע לכזו רמת דיוק.

שרי הרינג. צילום: יולי גורודינסקי

שרי הרינג. צילום: יולי גורודינסקי

ג׳וזף אנד סאנס

דוכן בעיצוב ואווירה בריטים, על כיכר רבין, עם אייל מהחבית נשמע כמו שעטנז מוזר? אולי רק כי לא צוין כי מדובר בדוכן פיש אנד צ׳יפס, כלומר אוכל פריך, כלומר דגים מטוגנים בבלילה ותפוחי אדמה מוזהבים, כלומר בדיוק מה שהעיר הזו צריכה כבר די הרבה זמן בתחום המאנצ׳ ורק עכשיו תפס. עכשיו כשדיוויד בואי מת ויש לנו פיש אנד צ׳יפס ראויים משלנו, כבר ממש לא ברור מה עוד אנחנו צריכים מהממלכה.

ג'וזף ובניו. צילום: רז אברהם

ג'וזף ובניו. צילום: רז אברהם

דה באן

האסיאתית הוותיקה, לפחות בסטנדרטים של מסעדה אסיאתית מודרנית בעיר, היא ההוכחה שטרנד הוא אולי דבר חולף, אבל עם מספיק התמדה, איכות ופיצוח נכון של הקהל והתפריט, אפשר לשרוד גם כשהגל יעבור. כבר לא רואים הרבה לחמניות באן בסגנון מומופוקו בעיר, אבל המסעדונת הפופולרית בכניסה לשוק הכרמל ממשיכה בשלה.

דה באן. צילום: יח"צ

דה באן אנד דה אונלי. צילום: יח"צ

שמואל קבבים

כמה טוב אתה צריך להכין קבב כדי ששם המשפחה הלא רשמי שלך יהיה ״קבבים״? כנראה שדי הרבה. הדוכן של שמואל בשוק הכרמל, שהתחיל כבסטה והתרחב, אבל ממש לא יותר מדי, מתמקד כמעט בלעדית במנה אחת ועושה אותה על הצד הטוב ביותר. כמה חבל שאין מספיק דוכנים עם אותה רוח ואיזה מזל שיש דוכן אחד שעושה את זה מדהים, עם קבב, ירק, חריף, לימון וטחינה.

הפיתה-קבב של שמואל. צילום: אנטולי מיכאלו

הפיתה-קבב של שמואל. צילום: אנטולי מיכאלו

ברוקלין פיצה

מצד אחד, הם בחרו בטראמפ. מצד שני, איך הם יודעים לעשות פיצות יא אללה. יריב הדרו, האיש מאחורי הפיצה בבוגרשוב פתח את ברוקלין פיצה לפני חצי שנה וכבר זכה ללא מעט קהל שנשבע שאצלו נמכרת הפיצה הכי טובה בעיר. הפיצה עצמה בסגנון ניו-יורקי: קריספית, דקה, ענקית ומלווה בשייקים ובאווירת דיינר כללית.

פיצה ברוקלין, ניורק סטייל. צילום: אלון ראובני

פיצה ברוקלין, ניורק סטייל. צילום: אלון ראובני

ויטרינה

מזללת ההמבורגרים והנקניקיות מאבן גבירול הפכה (ובצדק) לכל כך פופולרית עד שההמתנה התור הפכה לכמעט לא כדאית. למרבה המזל, הסניף החדש ברחוב לילינבלום פתח עוד אופציה, מרווחת יותר, ליהנות מההמבורגר המושחת, מהנקניקיה המפורסמת ומהצ׳יפס הכי מפורסם בעיר, זה שמערב תפוחי אדמה ובטטות יחד עם גרידת לימון, זה שבעידן הצ׳יפסריות מחו״ל אף אחד לא מצליח לחקות.

המבורגריית ויטרינה . צילום: אינסטגרם ויטרינה)

המבורגריית ויטרינה . צילום: אינסטגרם ויטרינה

סוסו אנד סאנס

הדוכן החדש של עומר מילר שצמוד למתחם הדא דא ודא מבטיח להגיש לקהל התל-אביבי את מה שהוא אוהב אבל מתבייש לפעמים להודות: המבורגר, תוספות מושקעות כמו מח עצם או לובסטר ומראה ששולח את היד ישר לטלפון. בנוסף, במקום נמכר גם קריספי צ׳יקן עצום בגודלו ובעתיד גם המבורגרים צמחוניים שאשכרה מבוססים על ירקות.

סוסו אנד סאנס. צילום: יולי גורודיסנקי

לפתוח פה, סוסו אנד סאנס. צילום: יולי גורודיסנקי

סביח פרישמן

ככל הנראה, אין אף מאכל ביקום שמגדיר יותר טוב את המונח ״שלם שגדול מסך חלקיו״ מאשר סביח. דווקא בגלל זה, קשה למצוא מקומות ששולטים באמנות העדינה של הרכבת סביח ראוי. אז נכון, לסביח פרישמן תצטרכו קצת לחכות בתור וכנראה שחלק מהתור לא יודע עברית ומנווט טוב יותר במרסיי מאשר בתל אביב, אבל איפה במרסיי אפשר למצוא כזה דיוק בפיתה?

לא מפחדים מתור. סביח פרישמן. צילום: אנטולי מיכאלו

לא מפחדים מתור. לא מפחדים מתור. לא מפחדים מתור. סביח פרישמן. צילום: אנטולי מיכאלו

אבו חסן

באמת? אתם באמת צריכים פסקה אחרי הכותרת? באיזו עיר/מדינה/חלק של היקום אתם גרים? בוא נעשה את זה פשוט: חומוס הוא אוכל רחוב, אתם אוהבים חומוס, אבו חסן עושים חומוס, הם עושים אותו יותר טוב מכל אחד אחד (כנראה), לכו תאכלו חומוס באבו חסן. אם תצליחו לא לנהל את הויכוח על מה החומוס הטוב בארץ תוך כדי, כולם יודו לכם.

אקסטרים קלוז אפ לפני הביס, אבו חסן. צילום: יח"צ

אקסטרים קלוז אפ לפני הביס, אבו חסן. צילום: יח"צ

טאקריה

האמת, בכלל לא בטוח שעסקינן באוכל רחוב, לפחות במובן של לקנות-ללכת-לאכול בעמידה. כן בטוח שמדובר באחת המסעדות הפחות מחייבות בעיר. כזו שאתם יכולים לבוא בכפכפים, לאכול בזריזות ובלי גינונים מיותרים, לשלם וללכת. אתם יודעים, ממש כמו ברחוב. ועדיין מדובר באחת המקסיקניות הטובות בעיר, שמגישה טקס-מקס אותנטי וכיפי: עם ערימת נאצ׳וס מוגזמת ועם אוריאוס מטוגנים, כמו שהקרדיולוג המליץ.

מקסיקנית שמבינה עניין. צילום: שי בן אפרים

מקסיקנית שמבינה עניין. צילום: שי בן אפרים

הראמנייה של Men Ten Ten

הוא אמנם הילד החדש בבלוק אבל היי, מדובר בכזה שכדאי להתחבר איתו ומהר. מדובר בראמן האותנטי ביותר בישראל. החוויה היפנית מתחילה באדים הרבים שממלאים את המקום והירידה לפרטים באופן ההגשה הופכת את המנה לחוויה ששווה לחטוף פצצת אטום בשבילה. ראמן החזיר (48 ש"ח) היה כל כך מוצלח עד שמגיע לו לקבל תעודת כשרות.

הראמן האותנטי ביותר. Men Ten Ten. צילום אנטולי מיכאלו

הראמן האותנטי ביותר. Men Ten Ten. צילום אנטולי מיכאלו

ג׳סמינו

הכוך של שאול טבת הוא המיצוי של עשרות בתי עסק, חלקם מוצלחים וחלקם פחות, שתרמו את גופתם כדי ליצור את המושג ״אוכל רחוב ישראלי״: דוכן. פיתה. טחינה. עמבה. חלקי פנים. מנגל. פשוט לאללה, מדוייק מאוד, טעים, ובעיקר נטול פוזה. מה עוד? נקניקיות, שקדים, מוח – כי כל מה שאפשר למצוא בתוך פרה אפשר גם למצוא בתוך פיתה.

ג'סמינו. צילגן עדן בפיתה, ג'סמינו. צילום: אנטולי מיכאלוום: אנטולי מיכאלו

גן עדן בפיתה, ג'סמינו. צילום: אנטולי מיכאלו

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601