להקה מקומית: 10 היינות הישראליים שהכי אהבנו השנה
האלגנטי, הפרוע, המפתיע והרציני: עשרה יינות מקומיים ששתינו במהלך השנה החולפת והותירו בנו עניין וזיכרון
כמו כל פולני טוב הרשו לי קודם כל לפתוח בהתנצלות. אי אפשר באמת להרכיב רשימת המלצות לחג מבלי לחטוא ליינות רבים שיישארו בחוץ בגלל מחסור במקום. יתרה מכך, בעוד כותבים רבים רואים בכך כמעט משימת שליחות ועבור היקבים מדובר ברגע הגדול של השנה – אני מוצא את הרשימות הללו משעממות. הרי יינות טובים לא חסרים לנו כאן, ודאי בטווח המחיר הנמוך (עד 50 ש"ח). כל היקבים הגדולים עושים עבודה טובה, בעיקר יינות שדומים מאוד זה לזה. אין לי עניין להתווכח מה עדיף על מה. כאמור, הכל טוב. יינות מעניינים, עם אישיות, עם אמירה – אין לנו מספיק בנמצא. לכן אקדיש הפעם את המדור לעשרה יינות מקומיים ששתיתי במהלך השנה החולפת והותירו בי עניין וזיכרון, משהו שהוא מעבר לעוד "סתם" יין טעים.
כל המתכונים הכי שווים לראש השנה
1. הרציני: ספרה, וויט סיגנצ'ר 2016
יין הדגל של ספרה אינו מחויב להרכב זני, אלא משתנה בכל בציר בהתאם למה שדורון רב הון מוצא הכי מתאים. בשנה שעברה היה היין על טהרת השרדונה, והנה השנה דווקא סמיון מרכיב את רוב הבלנד, לצד מעט שרדונה. יש כאן הרבה נפח על החך ומורכבות וכן פירותיות טובה על הספקטרום הטרופי ובצדה מינרליות נעימה. עשרה חודשי יישון בעץ תרמו לנפח אך מבלי לגרוע מהרעננות. שורה תחתונה: יין רציני, שיכול ללוות את המנות העיקריות ומתחמק באלגנטיות ממלכודת הכבדות (140 ש"ח).
2. המפתיע: ויתקין, גרנאש לבן 2016
אולי הלבן המקומי הטוב ביותר שלגמתי השנה, ודאי המפתיע ביותר. כמויות הייצור קטנות ולא פשוט לשים יד על היין, אבל הוא לחלוטין שווה את המאמץ. פירותיות הדרית ועשבוניות מרעננת שולטים באף ובפה, שימוש מושכל בחביות גדולות תורם לנפח. סיומת ארוכה ומענגת ויין שמשתנה בכוס; אל תגישו אותו קר מדי ותנו לו את הזמן להיפתח ולנשום. יין שכל כולו מופת של איזון והרמוניה (130 ש"ח).
3. הפאנקי: פלדשטיין, דבוקי 2015
בבציר השני של אבי פלדשטיין נדמה שהוא למד איך להתנהל עם הדבוקי, זן מקומי "אותנטי", ישראלי/פלסטיני שגודל בעיקר לצרכי מאכל, ולשמחתי בשנים האחרונות אנחנו מתחילים לפגוש אותו ביינות. זהו יין פאנקי מעט, עם פרי דבשי וסיומת ארוכה והרבה רעננות ושמחת חיים (135 ש"ח).
4. הכייפי: רקנאטי, מראווי 2016
גם המראווי הוא זן מקומי אותנטי עתיק, ונדמה שאחרי כמה בצירים למדו ברקנאטי איך הכי נכון להתנהל איתו, והתוצאה מבציר 2016 – המוצלח ביותר עד כה – היא יין רענן, חד, שאולי אינו מציג המון מורכבות אבל עושה הרבה כיף על הלשון. יין חצוף ומשובב נפש שיתפקד מצוין בתור אפרטיף וליווי לסלטים לפתיחת הארוחה (99 ש"ח).
5. המשמח: עמק יזרעאל, פט־נט דבוקי 2016
פט־נט הוא קיצור של פטילנט נטורל, כלומר מבעבע טבעי, סגנון שהולך וצובר תאוצה בעולם, בעיקר בקרב סומליירים ושתיינים היפסטרים. לא מדובר כאן ב"יין" כפי שאנחנו מכירים או חושבים יין, וזה כמובן סוד קסמו. מאחורי תווית צעירה וסקסית ועם פקק של בירה מסתתר היין המשמח של הקיץ. בעבוע עדין, ריחות תפוח ירוק (האף קצת פאנקי ומזכיר אפילו סיידר תפוחים), צבע עכור ומרקם שמרי שממלא את הפה. לצנן היטב, אפשר אפילו למזוג על קרח, ולשתות לחיי הבעיטה במוסכמות (89 ש"ח).
6. האותנטי: סוסון ים, Pure Ku, קונואז 2014
להגיד שיינותיו של זאב דוניה, הלוא הוא סוסון הים, מעולם לא נמנו עם הזרם המרכזי זה אנדר סטייטמנט. אבל לייצר יין על טהרת הקונואז – זן שבדרך כלל נמצא בכמויות קטנות לצד זנים רבים בממסכים של יינות עמק הרון (בייחוד בשאטונף דו פאפ), ועוד בהתערבות מינמלית שהופכת את היין ל"טבעי" כמעט – זו כבר כמעט סטייה מהמיינסטרים, וכמה טוב שכך. זהו יין טהור עם לכלוך נעים באף שדווקא מוסיף חן, פירותיות עדינה, יין שזועק אותנטיות ונשמה (105 ש"ח).
7. האלגנטי: להט אדום 2014
אני אוהב את השילוב הזה בין קברנה סוביניון וסירה, לא ממסך שפוגשים בעולם (לפחות לא באזורים הקלאסיים של אירופה) אבל בהחלט שילוב שתופס מקום מרכזי ביינות רבים וחשובים בתעשייה המקומית. כשזה עשוי טוב, כמו בידיים של איתי להט, מקבלים את הגוף הקברנאי השרירי והמוצק עטוף בתיבול הבשרני של הסירה שמוסיפה גם את הקריצה הים תיכונית. מהאלגנטיים שביינות המקומיים (120 ש"ח).
8. הרענן: שאטו גולן, גשם אדום 2015
אחד הבצירים היותר מרנינים ורעננים בסדרת גשם. רוב של גרנאש מציג פרי טרי, רעננות ומורכבות צנועה, כזו שנמצאת שם, אם מקדישים לכך תשומת לב או פשוט חולפת לידך אם הראש הוא לשתות יין טעים בלי לעשות מזה עניין. בשרים צלויים בכלל – וטלה במיוחד – עולים בדמיוני כמלווים נהדרים ליין הזה (220 ש"ח).
9. הפרוע: עבייה, סירה 2014 AS IS
יוסי יודפת, האיש מאחורי עבייה, בחר לכנות את היין AS IS – רמז להתערבותו המינימלית בתהליך היצירה. ואכן, מדובר ביין פרוע למדי עם ריחות בשרניים, מתובל, פירותי ועסיסי. קסם ים תיכוני מלא חספוס (140 ש"ח).
10. המינרלי: כרם שבו, גרשון 2013
נכון, מדובר ביין כמעט וירטואלי, כזה שאי אפשר כמעט להשיג, אבל בכל זאת הוא מסתובב בכמה מסעדות בעיר. סוביניון בלאן המגיע מתת חלקה ספציפית שמפגינה איכויות יוצאות דופן. זהו לא סוביניון בלאן כמו שהיינו מצפים מהזן, אלא הטרואר הספציפי של הכרם. יין מינרלי ביותר, עשיר ורענן, וכזה שעתידו עוד לפניו. ארבע שנים מהבציר ועדיין מדובר בעולל שזקוק לעוד שנות יישון בבקבוק, דבר נדיר בנוף הלבן המקומי. (140 ש"ח).
