אוכל טוב ברחוב: הכריך של רחל לא אמור לעבוד. זה פלא אמיתי
כותבי טיים אאוט בוחרים את מנת אוכל הרחוב האהובה עליהם: ליצירה הזאת קוראים "רחוב בוקאדו" של "רחל בשדרה", ולירון רודיק גילה בה קסם מופלא. עשרות רכיבים שלא אמורים להסתדר אחד עם השני בשום אופן, שוכנים לבטח בבגט שמנמן ומייצרים אלכימיה בסנדוויץ' שאסור לפספס
אני חצי מרוקאי, אבל אני לא נראה ככה, לכן סבלתי כל חיי מאפליה. כשאני שם קובי אפללו או עמיר בניון או זהר ארגוב לדוגמה, אנשים מרימים גבה. גם בשווארמה תמיד שמים לי מעט חריף מתוך הנחה שלא אעמוד בזה. אבל יותר מכל אני מרגיש את זה כשאני מזמין כריכים לסוגיהם בהרכבה אישית. אנשים לא מבינים איך אני מכניס כל כך הרבה דברים לתוך לחמניה, פיתה או אפילו לאפה. אבל אני אוהב הרבה טעמים. ואני לא אוהב כשכל ביס מרגיש דומה לקודמו. והבאסה היא שלא כל מסעדה מבינה את זה, בטח לא כשמדובר באוכל רחוב.
>> העתיד של אוכל הרחוב בתל אביב: בינלאומי, מקצועי, ובעיקר כשר
>> אוכל טוב ברחוב: בורקס AM:PM תמיד יהיה שם בשבילי // יונתן עמירן
מי שכן הבינה את זה זאת רחל בן אלול עם הסנדוויצ'יה שלה, "רחל בשדרה" וזה הכי מורגש בכריך המושלם שלה – "רחוב בוקאדו". מדובר בבגט שמן שמלא במרכיבים מכל טוב: גבינת רוקפור, חמאת כמהין, רוקט, נענע, כרוב, אשכולית אדומה, תפוז, גאודה, מרמלדת חבוש, בצל, קרפצ'ו סלק בשום ודבש, שקד ספרדי, קרם לימון, צימוקי שרי, עגבנייה טרייה, צנונית, בצל סגול, פסטו פיסטוק, פרמז'ן, חריף ו– לוקח נשימה– גרידת לימון.
איכשהו כל המרכיבים האלה מייצרים מנה מושלמת, כשבכל ביס מופיע טעם חדש בחיך ומורח לכם חיוך של עונג והנאה על הפרצוף. זה מטורף איך בביס אחד אפשר להרגיש את העוצמה של הרוקפור, ביס אחר כך את טעם הלימון החמצמץ ומיד לאחר מכן את המתיקות של התפוז והדבש עם המרירות של האשכולית והחריף עם הפסטו ו– באמת ללקק את האצבעות. כי זאת לא מנה שאוכלים אותה ונשארים נקיים אחר כך וזה גם חלק מהכיף (תכינו מפיות).
זה כריך ענק שמתפוצץ בתוך הפה ובדרך פלא קסומה ומופלאה הוא מרגיש מאוזן להפליא, קסם של ממש, כי כל בר דעת קולינרי יסביר שזה לא אמור לעבוד. גבינת רוקפור יכולה להיות בעלת טעמים נורא עזים וכשיחד איתה מכניסים לעסק חמאת כמהין זה בכלל נשמע כאילו הולך להיות דו קרב בתוך הפה, ואיכשהו הכל עובד ביחד. אני אוהב גבינות חזקות ואני אוהב כמהין, אבל הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי מזמין מנה שמכילה אותם. אז חשבתי.
חשבתי שלפעמים פשוט לא אלה הטעמים שאני רוצה, לפעמים כי אלה רכיבים שמשתמשים בהם הרבה יותר מדי, אבל כאן רחל בן אלול יצרה קסם אמיתי בתוך כריך. אולי זה האופן שבו המרכיבים מסודרים, אולי זאת הבנה נעלה של טעמים ויכולת יוצאת דופן לעשות סדר בתוך הכאוס שהוא "רחוב בוקאדו", אבל דבר אחד ברור מכל: זה סנדוויץ' שאסור לפספס. לאחרונה, אגב, הוא חסר בסניף התל אביבי. שימי לב, רחל…