גל גדות הצחיקה, רנה זלווגר הביכה: כל מה שקרה באוסקר הלילה

ההפקה החשיכה את האורות על צוות "פרזיטים", בילי אייליש הייתה קצת meh והמצלמה ניסתה ללא הצלחה לתפוס את סקורסזה מאוכזב. כך נראה האוסקר הלילה

מימין: גל גדות, סיגורני וויבר וברי לארסון באוסקר (צילום: קווין ווינטר/גטי אימג'ס)
מימין: גל גדות, סיגורני וויבר וברי לארסון באוסקר (צילום: קווין ווינטר/גטי אימג'ס)
10 בפברואר 2020

כשמועד טקס האוסקר הלך והתקרב היו כמה מומחים שהעזו להמר ש"פרזיטים" יפתיע ויזכה ביותר מהפרס האחד שהובטח לו בקטגוריה הבינלאומית. אבל נדמה שאף אחד לא חזה ניצחון כל כך גורף לסרט שיצא מהטקס עם כל הקופה. ארבע פעמים עלה בונג ג'ון הו לבמה לקבל את פרסי התסריט, הסרט הבינלאומי, הבימוי, ובסוף גם הסרט הטוב ביותר, ובמהלך הערב "פרזיטים", הסרט הדרום קוריאני הראשון שבכלל זכה אי פעם למועמדות, רשם לעצמו עוד ועוד שיאים חסרי תקדים. כפי שהבהירה הקריינית שליוותה את הערב, "פרזיטים" היה לסרט הראשון שאינו דובר אנגלית שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר (שלא לדבר על זכייה כפולה, גם בפרס הסרט הבינלאומי).

בונג, שנעזר במתורגמנית צמודה, נשא את נאומי התודה שלו בקוריאנית, ולמרות זאת הצליח להקסים את הקהל בדבריו החינניים. הם קמו לכבודו כשעלה לקבל את פרס הבימוי, וקמו שוב כשהזכיר בנאומו את סקורסזה שאת סרטיו למד בבית הספר, והודה לטרנטינו שכלל את יצירותיו ברשימות הסרטים האהובים עליו עוד לפני שהקהל האמריקאי גילה אותו. ואם בשנים האחרונות כל זכייה של סרט זר בפרס כלשהו לוותה באיזו אמירה על כך שהזכייה היא הצהרה נגד טראמפ והמדיניות שונאת הזרים שלו, הפעם שמו של הנשיא הלא מודח לא עלה לאורך הערב כולו, והייתה תחושה שאנשים פשוט אהבו את "פרזיטים", בלי פוליטיקה. במהלך הערב המצלמה הלכה שוב ושוב לסקורסזה, שסרטו "האירי" יצא מהטקס בידיים ריקות, ונראה היה שאפילו הוא שמח להפסיד לבונג. כי אם כבר להפסיד, אז לתקדים היסטורי.

כשג'יין פונדה הכריזה ש"פרזיטים" זכה גם בפרס הסרט הטוב ביותר, בונג ויתר על זכות הנאום והעביר אותה למפיקה השותפה שלו, קוואק סין אה, שאמרה: "לא דמיינו שזה יקרה… אני מרגישה שקרה כאן רגע היסטורי שבא זמנו". ואז קרה עוד משהו יוצא דופן – מפיקי הטקס עמעמו את האורות על הבמה המרכזית ועל כל הקוריאנים שעמדו שם, והחזירו את המצלמה לפונדה שהייתה אמורה לומר מילות סיום לערב. בתגובה הנוכחים באולם צעקו "Up! Up! Up!" וסימנו בידיהם להדליק את האורות ולתת לקוריאנים להמשיך לחגוג. ואם טום הנקס ושרליז ת'רון אומרים, אז המפיקים נשמעים. האורות והמצלמה חזרו לקוריאנים, והמפיקה השותפה מיקי לי השתפכה בחן על השיער המשוגע של הבמאי שלה, והודתה לקהל הקוריאני "שאומר לנו בדיוק מה הוא חושב" וכך דואג שלא נהפוך ל"שאננים ונמשיך להרחיב את הגבולות".

הדקות האלה העניקו סיום נהדר לערב ארוך ומשמים, שבו כמעט ולא נרשמו רגעים זכורים נוספים. רוב הנאומים היו סתמיים (פרט לזה של חואקין פניקס שדיבר על סבלן של פרות והקריא שיר קצר שכתב אחיו המנוח ריבר בגיל 17), והבדיחות היו תפלות. זו השנה השנייה שהטקס מתנהל ללא מנחה, ושוב הורגש חסרונה של הנחיה טובה. עם זאת, דברי הפתיחה חסרי השיניים של כריס רוק וסטיב מרטין – שהנחו את הטקס בעבר – לא עשו חשק לעוד. מבין מגישי הפרסים רק וויל פרל וג'וליה לואיס דרייפוס הצליחו להעלות חיוך כצמד שחקנים כל כך מרוכזים בעצמם שאין להם מושג מה באמת עושה צלם, ועם זאת הם יודעים לכעוס על העורך שחתך אותם מכל מיני סרטים שהם לא השתתפו בהם.

הבדיחה הכי עדכנית וקולעת הושמה בפיה של גל גדות, שעלתה לבמה עם עוד שתי גיבורות על – ברי לארסון וסיגורני וויבר. אחרי שוויבר הכריזה על הקמת מועדון קרב שהזוכה בו תקבל "אספקה לכל החיים של דיאודורנט, סושי וטקילה", גדות הוסיפה שהמפסידה תיאלץ להשיב לשאלות עיתונאים על "איך זה להיות אישה בהוליווד".

אוליביה קולמן שוב התגלתה כמתלבשת הכי גרועה, ועם זאת הנואמת הכי חיננית, כשסיפרה שזכייתה בשנה שעברה הייתה הערב הכי מרגש בחיי בעלה. ואמינם הפתיע את הנוכחים, או לפחות את הצעירים שבהם, כשבחר לשיר דווקא את "Lose Yourself", השיר זוכה האוסקר שלו מ"8 מייל". שאר הביצועים לשאר השירים היו נשכחים בהחלט, כולל הביצוע של בילי אייליש ל"אתמול" של הביטלס, שליווה את הקרנת תמונותיהם של אנשי הקולנוע שהלכו לעולמם בשנה שחלפה מאז הטקס האחרון.

מבחינת הזכיות – בכל הקטגוריות שבהן "פרזיטים" לא היה מועמד זכו כל המועמדים הצפויים. פרט לרנה זלווגר שזכתה על "ג'ודי" ונשאה נאום מביך למדי, היה נחמד לראות את בראד פיט, לורה דרן וחואקין פיניקס זוכים באוסקרים הראשונים שלהם על תפקידים מצוינים בסרטים בולטים. הזכייה התקדימית של הילדור גונדוטיר על הפסקול שהלחינה ל"ג'וקר" (הקהל קם על רגליו גם בשבילה) הייתה משמחת במיוחד, וגם הזכייה הקצת פחות צפויה של טאיקה וואטיטי על התסריט המעובד של "ג'וג'ו ראביט". כשהטקס עצמו יישכח, נישאר עם רשימת זוכים משובחת, שככל הנראה תעמוד במבחן הזמן. ולא פחות חשוב, "1917", משחק המחשב על מלחמת העולם הראשונה שזכה כמעט בכל הפרסים של כל האיגודים האחרים והגיע לערב הזה כמנצח הכמעט בטוח, הוחזר למקום היאה לו כסרט אפקטים עם צילום מרהיב. וגם זו לטובה.