תיכון הלבבות השבורים: "אופוריה" היא הרבה יותר מפרובוקציה

הסדרה החדשה של HBO כבר מעוררת שערוריות בארצות הברית, עם סיפורים בוטים על בני נוער שטוחנים סמים ולא מפסיקים לשלוח תמונות עירום. מזל שיש לה גם לב ענקי

זנדאיה בסדרה "אופוריה" של HBO
זנדאיה בסדרה "אופוריה" של HBO
18 ביוני 2019

הנוער של היום הוא תמיד השעיר לעזאזל של הנוער של אתמול. היום זה תורו של דור ה-Z, הילדים שנולדו בתחילת העשור הקודם וגדלו בעולם שיש בו אינטרנט מהיר אבל לא את מגדלי התאומים. מדברים עליהם כאילו הם רובוטים או חייזרים, אבל על איזה דור לא דיברו ככה. מצד אחד יש להם דימוי של אנשי מקצוע מילדות, פרקטיים, רציניים וחרוצים, כאלה שיעשו כסף במקום לאונן על ההגשמה העצמית שלהם כל היום. מצד שני הם מוצגים כחסרי יכולת ריכוז ותקשורת בין-אישית שמצלמים לעצמם את הזין מגיל חמש. את הצ'יזבטים הדוריים האלה תמיד מספרים בטון שהוא קצת מפוחד וקצת מאשים, כאילו שהדובר התעניין בגילם רק בספרות אנגלית ונגינה בכינור. "אופוריה" החדשה מבית HBO היא לא צ'יזבט, ויש לה תשובה ברורה ונחרצת לכל ההיסטריה הזאת, במילותיה של הגיבורה רו: "נחשו מה, אני לא בניתי את המערכת. אני גם לא זו שדפקה אותה".

דור ה-Z בדרכו להרוג את תעשיית הקסדות (זנדאיה והאנטר שייפר ב"אופוריה" של HBO)
דור ה-Z בדרכו להרוג את תעשיית הקסדות (זנדאיה והאנטר שייפר ב"אופוריה" של HBO)

היצירה המשמעותית הראשונה על ילידי שנות האלפיים המוקדמות היא גלגול אמריקאי לסדרה ישראלית ששודרה ב-HOT בשנת 2012, אבל הקשר ביניהן בעיקר תמטי. "אופוריה" 2019 לוקחת דמויות ורעיונות שעלו בסדרה המקורית ודוחפת אותן עוד יותר קרוב לתהום, דווקא על ידי היצמדות למציאות. את אווירת אליס בארץ הנרקוטיקה החליף פרבר אמריקאי שנוגע בסוריאליזם רק לרגעים, למשל כשהדמויות בוכות נצנצים או מטפסות על הקירות. שתי הסדרות מציינות כבר בדקות הראשונות את נפילת מגדלי התאומים כטראומה מכוננת, כשבגרסה האמריקאית היא מקבלת מימדים של טיטאן מיתולוגי שרו נולדת ישר אל תוך זרועותיו. וזה אפילו לא קרוב להיות הטרגדיה האחרונה שתיפול על הילדה הזו, שמתחילה את הסיפור כמשוחררת טרייה ממרכז גמילה.

רו מסתובבת בבית הספר ומתקבלת כמו רוח רפאים או מקרה סעד. אף אחד לא יודע איך להתקרב אליה עד שלשכונה מגיעה ג'ולס, טרנסג'נדרית טובת לב שמתלבשת כמו דמות אנימה. רו מספרת על עצמה ועל ג'ולס וגם על שאר החברים לכיתה כמספרת כל-יודעת. לכל אחד מהם יש סיבות ממש טובות לברוח מהמציאות ודרכים מחורבנות אחרות לעשות את זה. מפתה למנות את כל סוגי הדפיקויות, אבל כשהסדרה משקיעה כל כך הרבה מאמץ בהצגה שלמה ואנושית של כל סיפור חבל לדחוס אותם שוב לרשימת מכולת. כמיקרוקוסמוס של מתבגרים שחיים על הקצה "אופוריה" מזכירה קצת סדרה ישראלית אחרת, "החבר'ה הטובים", גם היא התבססה על דמויות שנראות סטריאוטיפיות אבל הן לא באמת כאלה. אתם הרי כבר מכירים את הנוהל – אנשים הם מורכבים ומי שנראה כמו ספורטאי חתיך ואידיוט מסתיר עוד דברים בלב וכו' וכו'.

זאת לא סדרה לכל אחד והיא מגיעה עם כל אזהרות הטריגר האפשריות, אבל אם כל מה שהיה לה להציע זה סיפורי סקס-סמים-סנסציות של קטינים לא היה טעם לצפות בה. מזל שהיא יודעת שהיא לא סדרה על "דור ה-Z ותחלואיו", היא סדרה על בני נוער. הכי פשוט. הם לא יצורים מוזרים מכוכב אחר והם לא חיים באיזו דיסטופיה חדשה ומפתיעה, הם ילדים מגודלים שעוד לא למדו להגן על הלב שלהם ומונעים על ידי צורך בלתי נשלט לקבל אישור חיצוני. לרוע מזלם, הם נולדו בתקופה שבה אפשר לצלם את הטעויות האלה. אין כאן שום מודל לחיקוי, אבל הרבה מקום להזדהות. הסיפור הפשוט הזה מסופר ברצינות אבל גם בפרופורציה הראויה, וכך הוא ניצל מלהפוך לפורנו של זוועות וסבל.

מנסה לא להתאבד עם היפות שלי!!! (מתוך "אופוריה" של HBO)
מנסה לא להתאבד עם היפות שלי!!! (מתוך "אופוריה" של HBO)

ויז'ואלית, זאת אחת הסדרות היפות ביותר של השנים האחרונות, אגדה מסויטת שצבועה בגווני נאון מהפנטים ומצולמת בתנועות גדולות ומרשימות, כמו מצלמת רפאים שמרחפת בעדינות מעל ומסביב לדמויות. היא גם משוחקת מדהים. השם הכי גדול בקאסט היא זנדאיה, כוכבת דיסני לשעבר שכבר שנים מסומנת כהבטחה וסוף סוף זוכה להגשים אותה. כל רגע שלה על המסך בתור רו נפלא, בין אם היא לוקחת כדור שגורם לה לבכות נצנצים או מלמדת את חברתה על המדע שמאחורי דיק-פיקס. שאר השחקנים אנונימיים יותר או פחות וכולם מצוינים. כדאי במיוחד לשים עין על האנטר שייפר (ג'ולס) וברבי פריירה (קאט), שתי תגליות מהסוג שהוליווד אוהבת להתעלם מהן (אחת טרנסית, השנייה שמנה) אבל באינסטגרם כבר יש להן עשרות ומאות אלפי עוקבים, אז חכו חכו.

"אופוריה", HOT HBO, ימי שני, 5:00 ו-22:00; סלקום TV, פרקים חדשים בימי שני; yes Edge, ימי שלישי, 23:00 ובימי שני ב-yes VOD