אל-בד: האם בגדים וירטואליים הם הדבר הגדול הבא באופנה?

רק בתיאוריה. The Fabricant. צילום: יח"צ
רק בתיאוריה. The Fabricant. צילום: יח"צ

יתרונותיה האקולוגיים אמנם ברורים, אך מה יהיו השלכות של עולם בו תעשיית האופנה לא יוצאת מגבולות הרשתות החברתיות?

27 ביוני 2019

אחת המגמות הבולטות בשנת 2019, שככל הנראה תמשיך ותתפוס תאוצה בשנים הבאות, היא סוף עידן הבעלות. אתר האופנה והכלכלה Business of fashion תיאר את התקופה ככזאת שבה חפצים מאבדים לאט לאט ממשמעותם, ובהתאם אנחנו לא ששים להיות בעליהם. אחרי חנויות השכרת הבגדים הממותגים ותחום היד השנייה המשגשג, מגיע תורו של ענף חדש ומסקרן המבקש לקרוא תיגר על עולם האופנה כמו שאנחנו מכירים אותו – אופנה וירטואלית.

בגד וירטואלי, כיאה לשמו, מעוצב, מיוצר ונלבש בעולם הוירטואלי בלבד. איך זה עובד? הלקוחות בוחרים פריט לרכישה, שולחים למותג תמונה ומקבלים חזרה תמונה שלהם לבושים. כמה זה עולה? עשרות עד אלפי דולרים, תלוי בחברה. בעולם שבו המציאות הדיגיטלית היא זו שנישאות אליה העיניים, השאלה המפורסמת מקבלת תוקף חדש: אם עץ נפל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? אם לבשנו בגד מרהיב שלא נצרב בזיכרון הדיגיטלי וגרר לייקים, האם באמת לבשנו אותו?

שתי החלוצות בתחום הביגוד הווירטואלי הן החברה הסקנדינבית Carlings והחברה ההולנדית The Fabricant. הראשונה השיקה בנובמבר האחרון קולקציה וירטואלית בת 19 דגמים שמחירם נע בין 10 ל־30 אירו, והשניה מכרה לאחרונה את שמלת הקוטור הראשונה שלה ב־9,500 דולר.

משונה ככל שתהיה, קשה להתעלם מיתרונות התופעה בכל הקשור בקיימות. הנזקים האקולוגיים האדירים שגורמת תעשיית האופנה לכדור הארץ, החל בגזל שטחי אדמה ענקיים ושימוש מסיבי בהדברות, צביעת בדים בחומרים מסוכנים ועד תנאי העסקה לא ראויים – כל אלו הופכים לא רלוונטיים. חומרי גלם, עלויות, מפעלים, שינועים – כולם לא מתקיימים בעולם הבגדים הוירטואליים. אצל הלקוח נעלמת סוגיית המידות, למעצב ניתן חופש עיצובי מוחלט.

פיקסלים יוקרתיים. The Fabricant. צילום: יח"צ
פיקסלים יוקרתיים. The Fabricant. צילום: יח"צ
הבגדים הוירטואליים של Carlings. צילום: אתר המותג
הבגדים הוירטואליים של Carlings. צילום: אתר המותג

עם זאת עולות נוכח המגמה שאלות לא פשוטות. מה יעלה בגורלן של רשתות האופנה והמעצבים? מה יהיו ההשפעות הכלכליות והחברתיות של אופנה דיגיטלית? מה יעשו מעצבים שאין להם את היכולת או המשאבים לפתוח בקולקציות וירטואליות משלהם? הדיון מציף מין אפקט "מראה שחורה" שבו נוצר טשטוש מציאות – אין מידות, אין עונות, אין פריט שהוא אמיתי.

לא מחייבת, לא אמיתית

לדעתו של חוקר האופנה לירוי שופן מדובר בהרבה מעבר לטרנד. "העובדה שאנשים יכולים להתלבש בבגדים וירטואליים היא חלק ממגמה שקשורה לכך שבעלות על בגדים הולכת ונעשית הרבה פחות חשובה. פעם היה חשוב שבגד מסויים יהיה שלי, והיום חשוב לי שיראו אותו עליי באינסטגרם. נוצרת מערכת יחסים אחרת עם בגדים, והיא מחייבת הרבה פחות. זה בהכרח יביא לכך שמעצבים יצטרכו להמציא בגדים הרבה יותר אקסצנטריים, בין שאמיתיים ובין שווירטואליים. הכל יכול להיות מופרע ולא פרקטי, הרי אנחנו לא צריכים להתחייב אליו לזמן ארוך".

"פעם היה חשוב שבגד מסויים יהיה שלי, והיום חשוב לי שיראו אותו עליי באינסטגרם". The Fabricant. צילום: יח"צ
"פעם היה חשוב שבגד מסויים יהיה שלי, והיום חשוב לי שיראו אותו עליי באינסטגרם". The Fabricant. צילום: יח"צ

כתבת האופנה והאינסטגרמרית אביב וינברגר חיה את השימוש המהיר בבגדים, ולדעתה בקרוב כל מותג גדול יאמץ את המגמה. "בתור מי שמצטלמת במיוחד לאינסטגרם עם אאוטפיטים, אני משאילה או מוציאה על בגדים הרבה מאוד כסף. לרוב אין לי מה לעשות עם הבגדים המוגזמים אחר כך, אז הרעיון בו אני יכולה להלביש את עצמי וירטואלית הוא מדהים", היא מסבירה. "מותגים צריכים לאמץ שירות כזה, מבחינה אקולוגית וגם מבחינת המשאבים שהם משקיעים בבגד. הריגוש של לקנות בגד עובר אחרי 20 דקות, ואז הוא סתם שוכב לי בארון. יש בגדים אוונגרדיים שאין להם חיים מחוץ לתמונה ואין להם שימוש ביום יום, הלוואי והם היו וירטואליים".

View this post on Instagram

Sugar Mama ???????????? Photo by @0rgal

A post shared by Aviv Weinberger (@avivwe) on

אולי אין כלל מקום להשוואה בין בגדים וירטואליים לבגדים אמיתיים, ומדובר בשני קווים מקבילים העונים על צרכים שונים. בסופו של דבר להתכסות בבגדים אמיתיים נצטרך תמיד. "בסופו של דבר אנחנו רוצים להרגיש בגד עם הגוף", טוען בלוגר האופנה והסטייליסט אביחי דעי. "לא מדובר בנגזרת של תרבות הצריכה האינטרנטית משום שגם אחרי קניות אונליין אנחנו נראה את הבגד עלינו. יש סיפוק פסיכולוגי שלא עובר בתמונה".

"יש בגדים אוונגרדיים שאין להם חיים מחוץ לתמונה ואין להם שימוש ביום יום, הלוואי והם היו וירטואליים". The Fabricant. צילום: יח"צ
"יש בגדים אוונגרדיים שאין להם חיים מחוץ לתמונה ואין להם שימוש ביום יום, הלוואי והם היו וירטואליים". The Fabricant. צילום: יח"צ

לנוכח יתרונותיהם של הבגדים הווירטואליים קשה שלא לתהות אם רכישת בגד דמיוני שוות ערך לאכילת קורנפלקס תוך כדי צפייה ב"משחקי השף". המנה המהבילה והצבעונית נראית נהדר בטלוויזיה, אך היא נטולת ריח, טעם וערכים תזונתיים. בסופו של דבר אין מדובר בדבר האמיתי, ותמיד נישאר רעבים.