אחת הבסיסטיות המוכשרות בישראל מוציאה אלבום חדש (אבל לא תשמעו אותו ברדיו)

אור אדרי (צילום: פז אדרי)
אור אדרי (צילום: פז אדרי)

אור אדרי לא חושבת שההתעלמות של גלגלצ קשורה להיותה אישה, לא מתנצלת שחזרה לבמה זמן קצר אחרי הלידה ועדיין בטראומה מהאירוע המשטרתי ההוא בשדרות. ריאיון

17 בפברואר 2020

"אני זוכרת שהמכשפות ניגנו בפסטיבל ערד, והיה שידור של התכנית 'תוסס' בבריכת שחייה בעיר. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותן, הן שרו את 'קסם על ים כנרת', ולא הבנתי מה אני שומעת. הייתי ילדה, בכיתה ג' או ד', ולא הבנתי מה זה הקול של ענבל (פרלמוטר, נ"פ) זכרונה לברכה. הסתכלתי על יפעת ושאלתי את אבא שלי: 'מה היא מחזיקה ביד? למה יש לזה רק קצת מיתרים?'", מספרת הבסיסטית אור אדרי. בחודש הבא היא תשתתף בפסטיבל הנשים "רדיו חזק אוהבת", שיפעת נץ, בסיסטית המכשפות האגדית, היא אחת המפיקות שלו. עוד לפני כן, ביום רביעי הקרוב (19.2), אדרי תשיק סינגל חדש מתוך האלבום השני שלה, "20 צעדים".

לא מפתיע שנץ מהווה השראה עבור אדרי, שיחד איתה יוצרת התחלה של שושלת בסיסטיות ברוקנ'רול הישראלי. אדרי היא אחד הכוחות הבולטים באינדי בעשור האחרון, כמוזיקאית עצמאית וכסשניסטית. היא מנגנת בין היתר עם יובל דיין, יובל מנדלסון והמסע לפולין, רם אוריון, אביב מארק, נועם בנאי, אסף אדמורסקי ועוד. אדרי התחילה את דרכה בתחילת העשור הקודם בהרכבים מונטי פיורי, טרי פויזן ו-The Genders, ומוכרת בעיקר בזכות היותה חצי מהצמד ריו (REO) עם זואי פולנסקי. אחרי שהאלבום "מכונת הזמן של הלב" יצא ב-2015, הן נבחרו לחמם את טיים אימפלה בהופעתם בראשון לציון, על ידי קווין פארקר בכבודו ובעצמו. אלבום הסולו הראשון שלה, "כידוד", היה אחד האלבומים הבולטים ב-2017 בזכות הסאונד המהורהר שפירש מחדש את הלואו-פיי הישראלי. כיום אדרי היא גם מפיקה, לעצמה ולאחרים, ולצד ההופעות שמתקיימות כמעט בכל ערב היא אמא לשני קטנטנים, אדם ואיתן.

אור אדרי (צילום: פז אדרי)
אור אדרי (צילום: פז אדרי)

"זה שלא מנגנים אותי בגלגלצ לא קשור להיותי אישה. אני לא מתפשרת על הסטייל שלי, שמה לעשות, יש לו קהל קטן. זה לא משהו שחיילים יזמזמו במגדל שמירה"

אנחנו נפגשות לפני הופעת סולו של אדרי, שמחממת את הילה רוח. כאמור, בקרוב היא תעלה שוב על במת הבארבי במופע "רדיו חזק אוהבת" שכולל את קובארי, שני פלג, שילה פרבר, הזאבות ועוד. הופתעתי לראות אותה בין המופיעות בערב הזה, שהליינאפ שלו נשי בלבד, כי בשיחות בינינו בעבר היא תמיד ציינה שהיא לא רוצה להיות מוגדרת על ידי זה שהיא אישה. "בצדק הופתעת. לי ולך היו על זה הרבה דיונים כשדיברנו על הדרת נשים מהפלייליסט. אני חושבת שאנחנו צריכות ליצור יותר. זה שלא מנגנים אותי בגלגלצ לא קשור להיותי אישה. אני לא מתפשרת על הסטייל שלי, שמה לעשות, יש לו קהל קטן. זה לא משהו שחיילים יזמזמו במגדל שמירה".

ההופעות של אדרי ברחבי הארץ מספקות לא מעט סיפורים, ובהם בולט בעיקר סיפור האלימות המשטרתית בהופעה של "המסע לפולין", ההרכב של יובל מנדלסון, שהתקיימה בפאב בשדרות בנובמבר בשנה שעברה. עבור רבים, המעצר של מנדלסון ושותפו ללהקה אסף תלמודי מייצג נקודת שיא ברדיפת בליינים ואנשי מוזיקה. השוטרים ניסו להכריח את חברי הלהקה להזדהות באמצע ההופעה, השתמשו בכוח לא מידתי בעת המעצר ובאקדח טייזר כלפי המתופף נדב לוזיה. "ישר חשבתי שאם יחשמלו אותי זה ייבש לי את החלב. אם השוטר מתקרב אלי עם האקדח הזה, אין לי חלב", אומרת אדרי על התקרית. "לא בדקתי את זה מדעית, אבל אני מכירה את הגוף שלי. קלטתי שתלמודי אוכל מכות, אז הבנתי שיהיה לילה ארוך, וחשבתי על היונק. אבל להגיד שלא נקרענו אחר כך מצחוק כל הלילה?".

בראיונות לכלי התקשורת עקב התקרית אדרי הדגישה את האלימות המשטרתית כלפיהם. "אני על הבמה כבר 21 שנה. בחיים לא עלה שוטר על במה, בחיים", היא אומרת. "למה שאני אעלה על הבמה עם תעודת זהות? ההופעה בשדרות פתחה לי את הטריגר של חרדת שוטרים. אני לא קוראת לשוטרים כשאני צריכה אותם. בתור תושבת דרום תל אביב לשעבר הייתי צריכה אותם ולא קראתי להם". באלבום האחרון שלה הופיע שיר בשם "אל תקראו לשוטרים", ובעברה היו לה התקלויות לא נעימות עם המשטרה, שכללו חיפוש סמים בדירה שלה ושל בן הזוג לשעבר שלה עקב אקסית נקמנית. אבל לצד המתח שהסיטואציה גרמה לה, אדרי לא מפסיקה לצחוק על התקרית. "הבמה הזו הייתה מחוברת כולה לכבל מאריך אחד. היינו עם כלים חשמליים, יכלו פשוט למשוך את הפאקינג כבל הזה ולסגור עניין". היא אומרת, ומספרת שלאורך כל התקרית, היא לא הפסיקה לרגע לנגן.

"כמה חודשים אחרי שנכנס בי בביקורת, אביב מארק ואני נפגשנו במקרה. הוא הביא לי בירה ואמר שהוא לא יודע למה אני כועסת אבל נראה לו שנהיה חברים"

"הנשימה שלך חורים, חורים
כמו מסננת חבוטה
אני שמעתי סיפורים על מה גרם לך
להיות עכשיו די מקולקל [..]

אתה קושר מטפחת לראשך
לא רואה את התמונה
הלהקה כבר מחכה לך על הבמה
אתה טוען שזו ההופעה האחרונה"
(מתוך "יום בגרזן")

ברגע נוגע ללב באותה הופעת סולו בבארבי, הקדישה אדרי את השיר "יום בגרזן" (במלרע) מתוך האלבום החדש שלה לאביב מארק, שבעת ההופעה נלחם על חייו בטיפול נמרץ. מארק, מוזיקאי ואיש סאונד ותיק ומוערך, איש הרכב הקאלט סאבווי סאקרס, סובל ממחלת ריאות כרונית בשם COPD. את השיר, בלדת דרים פופ עם קלידים מרחפים, כתבה אדרי בהשראת הופעה בפסטיבל גרזן, שהתקיים בערבה בנובמבר 2017. "זאת הייתה אחת ההופעות האחרונות לפני שהמצב הבריאותי של אביב התחיל להתדרדר באופן חריף. ירדנו למדבר במיניבוס, הייתי בחודש שישי להריון. כולם היו הפוכים לגמרי על פטריות הזיה חוץ ממני, ניגנו בלב המדבר את המוזיקה הכי סטונרית בזמן שהתינוק בועט בתוך הבטן. אביב היה נראה לי כמו יצור מהאגדות. הוא תמיד דמות קולנועית אבל בסיטואציה הזאת הוא פשוט זרח לי מול העיניים".

התחלת הקשר של מארק ואדרי, שמנגנת כיום בהרכב אביב מארק והנצח, הייתה לא קלה. "בתיכון הייתי מעריצה של סאבווי סאקרס, דיקלמתי את כל השירים שלהם. אחרי ההופעה הראשונה שלי עם אסף אמדורסקי התפרסמו המון ביקורות. אביב בא לשם כמבקר מטעם אתר שכבר לא קיים. הוא די שיבח את רוב הלהקה, אבל בי הוא משום מה החליט להיכנס, אמר שאני לא מתאימה. נעלבתי עד עמקי נשמתי, ברמה של להעיף את הדיסקים של סאבווי לזבל. וזה מוצר נדיר!". אחרי כמה חודשים הם נפגשו שוב במקרה. "הוא ניגש להחמיא לי על הנגינה. הוא אפילו לא זכר אותי! שלחתי אותו לעזאזל. מופתע מהתגובה שלי, הביא לי בירה ואמר שהוא לא יודע למה אני כועסת אבל נראה לו שנהיה חברים. ובאמת מאותו יום הפכנו לחברים הכי טובים, והוא גייס אותי להיות הבסיסטית שלו בשבע השנים האחרונות. יש לי חומרים משבע השנים האלה לעוד עשרה שירים".

"חזרתי לעניינים די מהר אחרי הלידות. מתביישת להגיד כמה מהר, כי זה כאילו לא יפה. אבל הייתי חייבת את זה. הרגע אחרי הלידה שאת עולה על הבמה ומחזיקה עוד פעם את הבס, זה וואו. זה להיזכר בעצמי"

"פתאום על המסך אני רואה שני לבבות חיים בגוף שלי
רק אני יכולה לשמוע אותם
בקרוב תוכל לשמוע גם"
(מתוך "על המסך")

בקרוב יוצא האלבום החדש והשני של אדרי, "20 צעדים". הסינגל הראשון מתוכו, "על המסך", הוא שיר אהבה יפהפה לתינוק שעוד לא נולד. "זה שיר על ההריון הראשון. מה שלא ידעתי כשהתחלתי לצלם את הקליפ שלו, זה שכבר יש את הלב השני בדרך. בקליפ, בפריים, כשאני רזה עדיין, אני כבר נושאת את בני השני".

"חזרתי לעניינים די מהר אחרי הלידות", אומרת אדרי, "מתביישת להגיד כמה מהר, כי זה כאילו לא יפה. אבל הייתי חייבת את זה, המעבר בין לא-אמא לכן-אמא כבד ברמות, במיוחד אם את בתאדם שנהנית מהחיים שלה ופתאום צריכה למצוא את האיזון. הרגע אחרי הלידה שאת עולה על הבמה ומחזיקה עוד פעם את הבס, זה וואו. זה להיזכר בעצמי". ביום העצמאות האחרון, הערב העמוס ביותר בשנה עבורה, היא ניגנה עם יובל דיין בכמה ערים שונות אחת אחרי השנייה, בהיותה בחודש השמיני. "זה ספורט אתגרי", היא צוחקת.

האלבום "20 צעדים" כולל שיר יפהפה בשם "מוזה", על הפאב המיתולוגי בערד שנשרף, ולחן חדש של אדרי ל"עבים כבדים", טקסט של יעקב שטיינברג משנת 1902, עם התיפוף המזוהה של שחר אבן צור וסולו גיטרה סוחף של רם אוריון. השיר הלהיטי ביותר באלבום הוא "לא מחכה בגשם", שיר דיסקו עם אסף אמדורסקי, שמובטח להיות הסינגל הבא.

אז תגידי, יהיה איחוד של ריו?
"אנחנו חושבות על זה. אני לא יכולה להגיד כן בשמה של זואי. זה בזבוז אם לא, כי יש לנו שירים חדשים אדירים! צריך למצוא את הרגע לזה, שתינו לא מפסיקות לזוז כל הזמן".

← אור אדרי משיקה סינגל חדש: כולי עלמא, רביעי (19.2) 21:00, כניסה חופשית

← "רדיו חזק אוהבת", בארבי, ראשון (8.3) 20:00, 65 ש"ח. כל ההכנסות ייתרמו לעמותת "תנופה לחיים"