אידיוקרטיה 2016: מייק ג'אדג' מודאג משקיעת אמריקה לביצה של טמטום
מייק ג'אדג', האיש שהמציא את האייקונים הגדולים של דור ה־X, הטינאייג'רים המטומטמים ביוויס ובאטהד, עוסק היום בגיבורים חכמים בהרבה - הסטארטאפיסטים של עמק הסיליקון - ובכל זאת הוא מודאג
מייק ג'אדג' ("ביוויס ובאטהד", "מלך הגבעה", "עמק הסיליקון") מודאג. אנחנו משוחחים בערב יום שנפתח בבשורה על פרישתם של טד קרוז וג'ון קייסיק מהמירוץ לבית הלבן, מה שהותיר את דונלד טראמפ בתור המועמד היחיד של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות. אמנם היה זה קולגה של ג'אדג', מאט גריינינג, שניבא ב"משפחת סימפסון" – עוד בשנת 2000 – את האפשרות של "עידן טראמפ", אבל הקמפיין של טראמפ, ששבר פעם אחר פעם שיאים של זחיחות, טעם רע וטיפשות, שלח עיתונאים אמריקאים פעם אחר פעם לנבואת זעם אחרת מאותה שנה: סרט הקאלט של ג'אדג' "אידיוקרטיה".
"ניסיתי להתרחק מפוליטיקה, אבל זה כבר נהיה מגוחך", ג'אדג' מתלוצץ בנימה ברורה של עצב בקולו. מה שטוב לסאטיריקן, נורא ואיום לאזרח. כעת הוא שוקל, עם כוכבת הסרט, הקומיקאית מאיה רודולף, להוציא את הסרט מהארכיון ולצאת איתו לטור ברחבי ארצות הברית, ובאותה הזדמנות גם לשוחח עם קהל הצופים. "אני זוכר שהסתכלתי מסביב בשנת 2001, חשבתי על '2001: אודיסאה בחלל' והבנתי שקובריק טעה – המגמה של העתיד היא לא בניינים לבנים ונוצצים אלא סניפים של וולמארט והרים של זבל, והיא לא הולכת להשתנות".
אבל הגיבורים שלך ב"עמק הסיליקון" הם סטארטאפיסטים מקליפורניה. יש להם חזון אחר לגמרי לגבי העתיד – לפחות כך הם אומרים.
"מה שמצחיק במיליארדרים האלה הוא שהם לא רוצים להודות שהם שם בשביל הכסף. בעונה השנייה הייתה לנו הופעת אורח של מישהו כזה, והלכתי לאתר של החברה שלו וכתוב שם שהפרויקט שלו הוא 'לעזור לאנושות לשגשג'. חשבתי שנכנסתי בטעות לאיזה אתר של ארגון צדקה, ושאלתי אותו: מה בדיוק אתה עושה? הוא אמר שהוא מפתח תוכנות עבור אנשי עסקים. אבל אם תיכנס לאתר שלו תחשוב שהוא אימא תרזה. הצביעות הזאת מדהימה. אנשי עמק הסיליקון לא שונים מאנשי וול סטריט, אבל הם מעמידים פנים שהם מצילים את העולם. בהוליווד אף אחד לא חושב ככה. מישהו ישאל את ג'יי.ג'יי אברמס: למה אתה עושה את מה שאתה עושה? הוא יגיד: זה כיף ואני אוהב סרטים. אם היו שואלים את הנרי פורד, הוא גם בטח היה אומר שהוא פשוט רוצה לעשות מכוניות מעולות, הוא לא היה מדבר על זה שהוא משנה את העולם. תעשיית ההיי־טק כל כך שחצנית".
עבדת כמהנדס בעמק הסיליקון בשנות ה־80, לפני שפנית לטלוויזיה. מה ראית אז ואיך זה שונה מהיום?
"זה היה דומה מאוד למה שיש עכשיו – תרבות של הישגיות יתר. אני זוכר שסאן מייקרוסיסטמס (חברת ענק בעמק הסיליקון של אותם ימים, שקרסה בעקבות פיצוץ בועת הדוט־קום ב־2000 ונסגרה סופית ב־2009 – ע"ק) פרסמה אז מודעה בעיתון. היה כתוב שם באותיות ענקיות 'דְחוֹף' ובקטן 'את עצמך מעבר לכל מה שדמיינת'. זה היה כמו כת ענקית. אחרי הכל זו סן פרנסיסקו, הכל פה זה שאריות מתרבות ההיפים. זה לא מגניב אם אתה סתם קפיטליסט. הייתה פה מנטליות כזאת שגרסה: אנחנו לא כמו אנשי שוק ההון בשנות ה־50. אנחנו קוּל. חשבתי שזה מעצבן, אז נהייתי מוזיקאי ואחר כך התחלתי לעשות סרטים מצוירים ביתיים, עד שמכרתי אחד מהם לטלוויזיה ("Frog Baseball", סרטון קצר שבו הופיעו לראשונה הדמויות של ביוויס ובאטהד – ע"ק). אני לא שונא סטארטאפיסטים, כן? אבל תרבות תאגידית היא מגוחכת, ולמיליארדרים יש כל כך הרבה כסף שאין שום בעיה ללעוג להם. מותר".
אם אנחנו כבר מדברים על ביוויס ובאטהד: איך MTV הצליחו להכיל תוכנית שירדה על הערוץ בשיא הצלחתו?
"זה היה משוגע, כי כש'ביוויס ובאטהד' התחילה, הטרנד היה גלאם מטאל שאותו שנאתי, אבל ב־MTV היו דברים איומים ודברים מעולים. בהתחלה האולפנים רצו שביוויס ובאטהד יהיו די.ג'ייז, אבל אמרתי להם: אין מצב. אני לא יכול לדמיין אותם עובדים במשהו כזה. הם יכולים לראות קליפים ולדבר זה עם זה. המזל שלי היה שזו הייתה תוכנית הטלוויזיה הראשונה ב־MTV ולכן לא היה להם מנגנון צנזורה לתוכן מתוסרט, ככה שהצלחתי להגניב הרבה דברים פנימה. זה היה מאוד מוזר. הם היו ב־MTV, ירדו על הערוץ וגם היו התוכנית עם הרייטינג הכי גבוה".
"עמק הסיליקון", yes Oh בימי רביעי ב־22:30 וב־yesVOD