ישראל נגד עופרה חזה: 10 הרגעים הכי מוזרים שלנו באירוויזיון

בתוך האווירה החמוצה-מתוקה שאנחנו חיים בתוכה, כבר אפשר לשמוע אותו דופק בדלת: תחרות האירוויזיון מגיעה הערב לשיאה עם הגמר הגדול, ואיתה כל המוצרים הנלווים: הפיד הסוער בטוויטר, ההופעות המוגזמות והראוותניות, השירים הטובים (וכאלה שממש לא), וגם איך לא – האנטישמים. כבר 68 שנה, מתוכם השתתפנו ב-51 שנות אירוויזיון מלאות צבע, מוזיקה וכמובן, עוד אנטישמים. חצי הגמר הכיח שלפחות הקהל ברחבי אירופה איתנו, ובכמה מהמדינות מהן דלפו נתונים עולה כי עדן גולן מובילה את הצבעת הקהל בפער עצום. לא נחזיק אצבעות? בטח נחזיק.

>> במובנים מסוימים עדן גולן כבר ניצחה באירוויזיון // ביקורת חצי הגמר
>> אירופה אנחנו באים: ההוריקן של עדן גולן לא יעשה לנו פדיחות

בדבר אחד היא כבר יכולה להיות בטוחה, ולא משנה מה יקרה ומה תעשה: שום דבר לא יכול להשתוות לרגעי הקרינג' הגדולים שישראל כבר ייצרה לנו באירוויזיון. ב-51 השנים של ישראל באירוויזיון – שותפות שערבבו בתוכה קונפליקט אחד ענק, אבל גם לא מעט רגעי שיא – הגיעו באופן טבעי גם לא מעט סיפורים ייחודיים. כאלה שיכולים לקרות רק בישראל. כאלה שתמיד מזכירים שאנחנו אמנם תקועים במזרח התיכון, אבל ממש רוצים לתקוע יתד בעומק המערב, לפעמים אפילו קצת יותר מדי רוצים.

הנרקיסים של ירדן

פעם, הרבה לפני שמערכות הגנה ירדניות עזרו ליירט טילים, המדינה של המלך חוסיין היתה מדינת אויב. ובשנת 1978, שידרו בירדן את תחרות האירוויזיון (כפי ששודרה בלא מעט מקומות בעולם), אבל כשהירדנים זיהו שישראל עומדת לנצח עם השיר "אבניבי", בחרו בשידור לקיים "תקלה טכנית", ועברו לשדר תמונות של נרקיסים במקום לראות את יזהר כהן והדיסקו שלו מביאים את האירוויזיון, בפעם הראשונה, לישראל. מאוחר יותר, אפילו סירבו בטלוויזיה הירדנית לספר שישראל ניצחה, וטענו בעקשנות שמי שזכתה היתה בלגיה, שסיימה במקום השני. אגב, אחרי הסכם השלום ב-1993, הטלוויזיה בירדן שידרה את האירוויזיון של 98' – ואת הזכייה של דנה אינטרנשיונל – אבל את התחרות שישראל אירחה ב-1999 היא החליטה להימנע מלשדר. שלום שלום, אל תבואו בחלום.

ישראל מפסידה בגלל… ישראל

השנה היא 1983, והאירוויזיון נערך במינכן, גרמניה. ישראל שלחה באותה שנה לתחרות את אחד השירים המוצלחים שלה אי פעם, "חי" – שביצעה עפרה חזה ז"ל. את הסיפור על השמלות הצהובות, שסימלו את הטלאי הצהוב – אתם בוודאי מכירים. מה שפחות זוכרים מהאירוויזיון הזה, הוא שישראל היתה רחוקה מרחק נגיעה מזכייה שלישית אי פעם בתחרות. רק שש נקודות הפרידו בין ישראל למי שניצחה בסופו של דבר, לוקסמבורג והזמרת קורין הרמס – 136 שלנו, 142 שלה. ומי שהכריעה את הכף, בסופו של דבר, היתה עמדת השיפוט הישראלית – זו שבאופן טבעי, לא יכולה היתה להצביע לישראל, אבל נתנה 10 נקודות דווקא ללוקסמבורג. איוולת במיטבה, שהותירה את חזה ז"ל רק במקום השני.

דטנר וקושניר מרגיזים את שר החינוך

ארבע שנים אחר כך, אנחנו באירוויזיון 1987 – שנערך בבריסל, בלגיה. באותה שנה, למרות שהתחרו באמנים מגובשים כמו אריק סיני, אתי אנקרי, חיים משה, צביקה פיק או מיקי קם – מי שנבחרו לייצג את ישראל היו דווקא שני קומיקאים, נתן דטנר ואבי קושניר, שכונו "צמד הבטלנים" ועלו עם "שיר הבטלנים" – אותה מחווה קצת מוזרה ל"אחים בלוז", עם החליפות והמשקפיים השחורים. השיר הדי אידיוטי, שניצח כמה שירים נפלאים בקדם, עורר לא מעט ביקורת – כולל מצידו של שר החינוך והתרבות דאז, יצחק נבון. נבון, נשיא לשעבר, איים להתפטר אם השיר אכן יישלח לאירוויזיון. בסופו של דבר, דטנר וקושניר נשלחו לתחרות בבריסל, סיימו במקום השמיני – ונבון נשאר בתפקידו.

גילי נתנאל מאבד את הקול

עוברים שנתיים אחר כך, אל 1989 – והתחרות שנערכה בלוזאן, שווייץ. מי שנבחרו לייצג את ישראל היו גילי נתנאל, ילד בן 12, וזמרת מבוגרת יותר בשם גלית בורג ז"ל (שהלכה לעולמה לפני מספר שנים בנסיבות טראגיות). נתנאל היה כישרון, אבל דווקא בתחרות הגורלית הוא זייף – או שמא בדיוק התחלף לו הקול – מה שעורר לא מעט מבוכה בקהל הישראלי, בביצוע שכיאה לחוקי האירוויזיון היה חי לגמרי. מדובר בפאדיחה שרדפה את נתנאל לא מעט שנים, הצמד זכה ל-50 נקודות בלבד וסיים במקום ה-12 מתוך 22 מדינות.

דקל נגד עצמון: ניפגש בבית המשפט

קדם אירוויזיון 1992 היתה חגיגה לא קטנה לחובבי תרבות ישראלית נידחת (כמו עבדכם הנאמן). קטעי הקישור בלתי נשכחים, וגם השירים שהתחרו היו איכותיים במיוחד, מ"זודיאק" המיתולוגי של ירון חדד ועד "האור" של הזמר אורי פיינמן. אבל בלב התחרות עמדה יריבות בין שתי זמרות – דפנה דקל, שנשלחה עם השיר "זה רק ספורט"; וענת עצמון, ששרה את "התקווה". את המילים לשני השירים, אגב, כתב אהוד מנור. בקדם דקל היתה זו שניצחה, אבל עצמון לא התכוונה לוותר, ואף הגישה תביעה לבית המשפט בטענה שהזכייה של דקל אינה חוקית. לטענת עצמון, השיר חרג ב-17 שניות מהכלל האירוויזיוני הידוע שקובע כי שיר לא יכול לארוך יותר משלוש דקות. בית המשפט לא מצא לנכון להתערב, דקל נשלחה, וסיימה במקום השישי המכובד. עצמון, מצידה, הודתה לימים בסדרה "אירופה לשלוש דקות" כי זה היה אידיוטי.

שלום, ולא להתראות, עולם!

שנות התהילה של האירוויזיון גוועו מעט במהלך הניינטיז. את הקדם של 1996, בניגוד ל-1992, אף אחד לא זוכר – והיו לכך לא מעט סיבות טובות. מי שזכתה באותו קדם היתה זמרת ושמה גלית בל, שניצחה עם שיר פופ מתקתק ואופטימי בשם "שלום עולם". לכאורה, רגע השיא שלה בקריירה – אבל על הבמה של אירוויזיון 1996, שנערך באוסלו, היא לא עלתה מעולם. הסיבה? בל לא עברה ועדת סינון מוקדמת, לפני התחרות ששודרה בטלוויזיה; במהלך עבודת הוועדה, כל 29 השירים המקוריים שנשלחו לתחרות נבדקים ע"י צוות שיפוט, ושבע המדינות שזוכות לניקוד הנמוך ביותר – לא מגיעות לתחרות עצמה. "שלום עולם" היה אחד השירים שלא עברו, ובל ויתרה על החלום – ובהמשך גם על הקריירה המוזיקלית.

לא היה שמייח

שנת 2000 נראית היום, בדיעבד, כמו יקום מקביל: בראש המדינה עומד ראש ממשלה מהשמאל, ההיי-טק מתרומם ויש אפילו שיחות שלום עם הסורים. בהתאם לאותו אקלים, בוחרת רשות השידור לשלוח לאירוויזיון את "שמייח", שיר של להקה צעירה ותל אביבית בשם פינג פונג. השיר המיני לחלוטין ביטא עולם פתוח, קוסמופוליטי ומנותק ממלחמות או מדאגות – כולל פנטזיה על רומן עם בחור חדש מדמשק. הסיפור של "שמייח" היה די עצוב – ברשות השידור מהר מאוד נבהלו מההחלטה שלהם, ניסו להתנתק מהשיר ורבו עם היוצרים על ההחלטה מעוררת המחלוקת להניף דגלי סוריה על הבמה. ואם זה לא מספיק – אז בתחרות, "שמייח" סיים במקום ה-22 מתוך 24 מדינות וקיבל שבע נקודות בלבד. אאוץ'.

טדי, טדי, דובון קטן ושבדי

בשנת 2002, כשהאינתיפאדה כבר השתוללה ברחובות, רשות השידור (עדיין בשיטת הוועדה המסדרת) בחרה לשלוח את הזמרת שרית חדד – כוכבת הזמר המזרחי, הז'אנר ששלט אז במצעדים. חדד נשלחה עם בלדה נוגה בשם "נדליק ביחד נר", שיר עגמומי ועצוב שמזדהה עם האווירה הקשה של ימי האינטיפאדה. אז איפה נכנס הביזאר? או. במהלך ההכנה לתחרות, עיתונאים בשבדיה טענו כי הלחן של השיר "נדליק ביחד נר" (שכתב צביקה פיק) בכלל גנוב משיר ילדים שבדי בשם "פרדריקסון הדובון" (השם "טדי הדובון" הוא טעות של התקשורת הישראלית). צביקה פיק הכחיש את הטענות, והשיר בסופו של דבר התמודד, אבל בישראל כמובן קפצו על ההזדמנות לצחוק על זה – כולל תכנית הסאטירה "רק בישראל", שכתבה על בסיס השיר את הלהיט הבלתי נשכח "טדי, טדי, דובון קטן ושבדי, אני אוהב אותך המון, הו טדי הדובון".

יהודים וערבים מרגיזים את בן ארי

בשנת 2009, דווקא אחרי מבצע צבאי כבד בעזה ("עופרת יצוקה"), ישראל בוחרת לנקוט בצעד מהפכני – ושולחת לאירוויזיון שתי זמרות: אחינועם ניני היהודיה ומירה עווד הערבייה. ביחד, הם שרו את "עינייך (There Must Be Another Way)", וכמובן חוללו סערה בקרב גורמי ימין, כולל חבר הכנסת הכהניסט מיכאל בן ארי, שביקש מרשות השידור לשקול מחדש את שליחתה של עווד לתחרות – בגלל התבטאויות שבהן ביקרה את מדינת ישראל. אבל למרות שבן ארי התעצבן, עווד וניני נשלחו לתחרות בגאון – ועשו את מה שישראל ידעה לעשות היטב באותן שנים: להתבזות. השיר הגיע למקום ה-16 מתוך 25 מדינות, עם 53 נקודות בלבד.

מיכאל בן דוד מביא בוסה

את העובדה שיש זמר שקוראים לו מיכאל בן דוד, כנראה ששכחתם. גם את השיר שלו אתם לא ממש זוכרים, ולא פספסתם הרבה. בן דוד, שזכה ב"אקס פקטור", נשלח לייצג אותנו באירוויזיון 2022 שהתקיים באיטליה. השיר נשכח, וגם לא ממש הצליח – הוא הודח כבר בחצי הגמר. הרגע שבגללו בן דוד זכור, למרות הכל, הוא רגע מביך ומוזר בפני עצמו: במהלך ההצבעה בחצי הגמר השני, התפרץ בן דוד לעמדת המגישים ונישק אותם. אחר כך, הוא הסביר את האירוע בכך שלא היו מוכנים לראיין אותו – מאחר והוא ישראלי. הסבר לא מאוד משכנע, אבל לפחות הקנה לו מעט תשומת לב – דבר שלא הצליח להשיג באמצעות השיר הדי נשכח ששלח לשם.