אלון אבוטבול ז"ל: פרידה מכוכב הקולנוע האמיתי הראשון בישראל

אלון אבוטבול, שמת לפתע היום בגיל 60, היה מבחינתי הכוכב האמיתי הראשון של הקולנוע הישראלי. קדמו לו יהודה ברקן וזאב רווח, אבל הם נשארו בקולנוע העממי, בעוד הוא הביא את הכישרון, את החן, את הסקס-אפיל ואת הכריזמה המתפרצת שלו לכל סוגי הסרטים שנעשו כאן. הוא התבלט בשנות השמונים, שבהן הקולנוע הישראלי חווה שפל מבחינת הקשר שלו עם קהל הצופים, והשתלב היטב גם בפריחה של הקולנוע הישראלי בשנות האלפיים.
>> אלון אבוטבול לא גר כאן כבר הרבה שנים. אבל זאת העיר שלו

עוד בנעוריו, אחרי שהשלים את לימודיו במגמת תיאטרון ומשחק בתיכון לאמנויות תלמה ילין שבגבעתיים, ניסו לבנות אותו ככוכב נוער. הוא לוהק לתפקידים ראשיים בסרטי הנעורים "הפנימיה" (1983), "מלכת הכיתה" ו"כל אהבותי" (שניהם מ-1986). אבל הם לא זכו להצלחה – הנוער הישראלי העדיף סרטי נעורים הוליוודיים. היו אלה דווקא שני תפקידי משנה קטנים למדי שגילם בשני סרטים שונים מאוד זה מזה, שהותירו רושם עז וסימנו את הייחוד שלו, כמי שאינו מפחד לשלב גבריות ישראלית מאצ'ואיסטית עם רוך שאפשר לקרוא לו נשי.

ב"בר 51" הנפלא של עמוס גוטמן מ-1986, אבוטבול גילם בחן אוחצ'ה טוב לב עם שיער כתום, והביא קצת שמחת חיים לטרגדיה הקמפית האפלה הזו. ואילו ב"שתי אצבעות מצידון" של אלי כהן ויחידת ההסרטה של דובר צה"ל, הוא עיצב את דמותו של החייל הפשוט ג'ורג'י, שלוקח את הדברים בקלות. הגיבור הרשמי של הסרט היה הקצין גדי, בגילומו של רוני פינקוביץ', אבל היו אלה פניו של אבוטבול שעיטרו את הפוסטר של הסרט, שהביא לבתי הקולנוע 920,000 צופים.

הוא גם זכה לשאת את המונולוג העיקרי של הסרט שמהדהד עד היום: "הנוצרים שונאים את הדרוזים ואת השיעים ואת הסונים ואת הפלסטינים… כולם מה זה שונאים אותנו הישראלים. הם היו רוצים לפוצץ לנו את הצורה אם הם היו יכולים. אבל הם לא, בגלל צה"ל…אז הם הולכים על האחרונים. ומי הולך אחרון? ג'ורג'י". זכורה גם הסצנה הסמלית לקראת סוף הסרט שבה הנגמ"ש שוקע בבוץ הלבנוני, וג'ורג'י הופך את האירוע לבדיחה. כשחקן צעיר ועדיין לא מאוד מנוסה, הוא התאמץ קצת יותר מדי, אך הופעתו הכובשת זיקתה אותו בפרס "מנורת הכסף" (שקדם לפרס אופיר של ימינו) בקטגוריית שחקן המשנה.

שתי הדמויות הלכאורה מנוגדות האלה התאחדו ב-1989 באחד מתפקידיו האייקוניים ביותר ב"אחד משלנו" של האחים ברבש, שבוחן את שאלת הנאמנות בצה"ל. חלקו הראשון של הסרט מספר על שלושה חברים טובים, יותם (אבוטבול) אמיר (דן תורן) ורפא (שרון אלכסנדר), שבמהלך הטירונות בצנחנים עוברים מסלול הכשרה מפרך תחת פיקודו של "המלאך הלבן" שמטרטר אותם קשות.

יותם, הלא הוא אבוטבול, בטוח לחלוטין בגבריות שלו, ולכן אינו חושש להביע את החברות האמיצה בשלל רמיזות הומו-ארוטיות. למשל, כשהוא בא לבקר את רפא בבית חולים, הוא נכנס למיטתו ומנשק אותו נשיקה ארוכה ולוהטת על שפתיו. ואז הוא פונה אליו בלשון נקבה. הכל בצחוק, אבל לא לגמרי. אחר כך כשהעניינים מסתבכים ויותם מתקשה להאמין שרפא יבגוד בו – על פי תפיסתו – ויחשוף את טיוח הרצח של עציר פלסטיני, הוא אומר לחברתו תמר (דליה שימקו): "את לא מבינה מה יש בינינו". היא באמת לא מבינה, וכשהוא מנסה להגיד לה שהוא אוהב אותה, ולא ממש מצליח, היא אומרת "מה אתה בכלל יודע על אהבה". חילופי המבטים בינו לבין רפא בסוף הסרט, מבהירים שאהבתו נתונה לחברו.

ב-1995 הוא ניסה משהו שונה לגמרי בסרט שאותו גם הפיק. ב"הכוכב הכחול" של גור בנטביץ' אבוטבול גילם חקלאי שמגיע לתחנה המרכזית הישנה של תל אביב במטרה לנסוע לקהיר. כשתרמילו נגנב הוא יוצא למסע סהרורי ברחבי ישראל, או שמא ברחבי תודעתו. הוא עטה על ראשו שיער ארוך ומדובלל, סיגל הליכה קפיצית עם ידיים מתנופפות, ומעבר לכך שמר על הופעה מאופקת ונתן לדיאלוגים המטורללים לדבר. "הכוכב הכחול", שפוענח כהזיית סמים, הפך לסרט פולחן, והוקרן בימי שישי בחצות בסינמטק תל אביב במשך תשע שנים. ההצלחה הייחודית הזאת ודאי תרמה לכך שב-2000 אבוטבול הוכתר כ"שחקן העשור בקולנוע" בפסטיבל הסרטים של חיפה.

ב"האסונות של נינה" של שבי גביזון מ-2003, אבוטבול גילם וריאציה מחוכמת על דמותו המוכרת כגבר מאצ'ואיסטי ורגיש בשם אבינועם (שם שתורם לפרסונה). הוא מזיל דמעות משכנעות בחזרו אחר האלמנה נינה (איילת זורר), ושובה את ליבה ואת ליבנו. אבל בהמשך מתברר שהוא אינו מאהב נדיב, אלא גבר נשוי שרק רוצה להכניס אותה למיטה. התפקיד זיכה אותו בפרס אופיר.

במקביל הוא החל לפתח קריירה בינלאומית. ב-1988 היה לו תפקיד קטן ב"רמבו 3" שצולם בפארק תמנע שבערבה. בהמשך, כמו ישראלים רבים בחו"ל, הוא גילם בעיקר טרוריסטים ערבים, כמו ב"גוף השקרים" של רידלי סקוט מ-2008 ו"המטרה: לונדון" לצד ג'רארד בטלר ב-2016. יש לציין שאת הטרוריסט הפלסטיני הראשון שלו הוא גילם עשרים שנה לפני כן ב"רחובות האתמול", הפקה ישראלית דוברת אנגלית של ג'אד נאמן. אחת הבעיות של הסרט ההוא היתה שאבוטבול היה הרבה יותר סקסי וכריזמטי מהכוכב האנגלי פול מקגאן, שהופיע בתפקיד הראשי כסטודנט באוניברסיטה העברית המגויס על ידי השב"כ. בכל אופן, ב-2012 היה נחמד לראות את אבוטבול בתפקיד שונה, כפיזיקאי גרעין רוסי בשובר הקופות "עלייתו של האביר האפל" של כריסטופר נולן. לצד הופעתו בתפקידים הולכים וגדלים בסדרות טלוויזיה אמריקאיות, הוא המשיך להפגין נוכחות ספורדית בקולנוע הישראלי.

אחת מהופעותיו המעניינות ביותר היתה ב"ההיא שחוזרת הביתה" מ-2014, שבו מיה דרייפוס חקרה את דמותו הקולנועית. היא ליהקה אותו לתפקיד גבר גבר – סרן במילואים שהוא גם מנהל בית ספר, וגם קוראים לו זאב – שנכנס בגיבורה (טלי שרון) מאחור עם מכוניתו האימתנית. אחרי התכסחות קצרה, הזאב הופך לאביר ומסיע את העלמה במצוקה לבית הוריה, שם תשוב להיות ילדה של אימא ואבא. אבוטבול היטיב לגלם את הפנים השונות של הגבריות הפטרנליסטית, המאצ'ואיסטית והמשועשעת של זאב, שמעוררות בגיבורה ובצופות משיכה ורתיעה גם יחד.

בחלוף השנים צמחו לקולנוע הישראלי כוכבים חדשים, כמו ליאור אשכנזי, רועי אסף ואושרי כהן. אני מאמינה שכולם למדו משהו מאלון אבוטבול, שהותיר חותם כה משמעותי על הקולנוע שלנו בעצבו דימוי מורכב ואטרקטיבי של הגבר הישראלי.