לקחנו את עצמנו לסיבוב אמנות רחוב בנווה שאנן. תנו לנו עוד מזה

בתור תושבת פלורנטין כבר 15 שנה, אני חייבת להודות שאני כמעט ולא מגיעה לנווה שאנן. כן לתחנה המרכזית, כי לפחות עד שיעבירו אותה זו אחת הדרכים היחידות שלי לצאת מהעיר, כן לרכבת ההגנה כי כנ"ל. אבל בתוך השכונה – מלבד אירועי אמנות מרוכזים כאלה ואחרים שהתקיימו בשנים האחרונות – לא יוצא לי להסתובב. איזה מזל שאני נשלחת למשימות עיתונאיות חשובות, כי אחרת יש כנראה הרבה דברים שהייתי מפספסת.

נווה שאנן היא עדיין לא השכונה שהיינו רוצים שהיא תהיה. כמה מהפינות שלה עדיין מריחות מריח שתן עז, אחרות מריח שתן קצת פחות עז, ויש עוד הרבה מה לעשות כדי להפוך את השכונה הזאת לאחת שבאמת כיף להסתובב בה. אבל לפחות מבחינת הניראות של השכונה – נעשית לא מעט מחשבה בתקופה האחרונה – ואפשר לראות את זה כמעט בכל מקום. אני מדברת כמובן על אמנות הרחוב, שבאה לידי ביטוי בציורי קיר גדולים, יפים ומרשימים שפוזרו בשכונה בשנה-שנתיים האחרונות. וכשאני אומרת פוזרו אני מתכוונת נוצרו במיוחד, רובם במסגרת קול קורא שהוציא המטה למשנה מנכ״ל העירייה והמחלקה לאמנויות בעיריית ת"א-יפו, חלקם בשיתוף מפעל הפיס.

(הערה: התחלתי מכיוון התחנה המרכזית, אבל שמעו – נווה שאנן היא שכונה קטנה שאפשר לשוטט לאורכה ולרוחבה כמה פעמים ועוד לא תעבור שעה (ו-3,000 צעדים בקושי). אז זה לא מאוד משנה מאיפה תתחילו, פשוט לכו בעקבות הציורים)

בשני צידיה של התחנה שבע"ה ואינשאללה נזכה לראות אותה מתפנה משם בקרוב נוספו לאחרונה שני ציורים מרשימים: מהצד של רחוב סלמה עבודה יפהפיה בשם "היהודי הנודד" של מלוינה פולק שצוירה סביב קיר מעוקל משני צדדיו. כבר נותן קצת אוויר לנשימה בסביבה המעט-חנוקה הזאת.
דרך סלמה 157

ציור קיר של מלוינה פולק, בכניסה לתחנה המרכזית. צילום: רעות ברנע

ציור קיר של מלוינה פולק, בכניסה לתחנה המרכזית. צילום: רעות ברנע

בצידה השני של התחנה, מכיוון רחוב לוינסקי, הושק לאחרונה ציור קיר ענק בן חמישה חלקים של האמניות תמר יוגב וגיא מגידס (סטודיו KipKop) שבמרכזם דמויות נשיות מגוונות במצבים שונים. ובאמת שזה הופך את החוויה של התחנה לטיפה יותר כיפית.
לוינסקי 108

עבודה של תמר יוגב וגיא מגידס, סטודיו KipKop (צילום: סתיו יוגב)

עבודה של תמר יוגב וגיא מגידס, סטודיו KipKop. צילום: רעות ברנע

עוד עבודה גדולה ומרשימה (מאוד) היא זו של האמן TANT מקבוצת האמנים (החיפאית בכלל, אבל האינטרנשיונלית עכשיו) Broken Fingaz בפינת הרחובות הגדוד העברי ובני ברק. מצד אחד ילדה רכובה על סוס, מצד שני ציפור ענקית – המון צבעים חזקים שמכסים את המבנה משני צידיו (לדעתי מדובר במבנה של גן ילדים, וואלה לא הייתי מתנגדת להכנס לאחד כזה מדי בוקר).
הגדוד העברי 43 פינת בני ברק 6

TANT מברוקן פינגאז בשיתוף מפעל הפיס, נווה שאנן. צילום: רעות ברנע

עכשיו *זאת* אמנות רחוב (צילום: מיכאל שבדרון, באדיבות המחלקה לאמנויות, עיריית ת"א-יפו)

צמד האמנים ALWAYS / NEVER (נועה אלון ואנדרי סנדלר) יצרו במסגרת הפרויקט שתי עבודות  – אני יכולה לספר על אחת מהן כי את השנייה כנראה פספסתי אבל אם אתם נחושים בדעתכם – אתם לא תפספסו. זו שנמצאת ברחוב איגר היא בוודאות כזו שהייתי שמחה שתעטר את אחד הקירות בבית שלי (אפילו מבפנים) והשנייה בטח יפה לא פחות.
איגר 3 ויסוד המעלה 2

ציור קיר של ALWAYS NEVER, נווה שאנן. צילום: רעות ברנע

רחוב הגר"א הוא אחד הרחובות השקטים בנווה שאנן. במרכזו נמצא המרכז הקהילתי השכונתי ואם מתאמצים לרגע אפשר לדמיין שהוא שייך לשכונה פסטורלית ונקייה אחרת. גם הוא מתהדר בציורי קיר שווים – הראשון הוא הציור הארוך של KLONE, מאמני הרחוב המוכרים/מצליחים/פופולאריים במחוזותינו שצייר שתי ידיים גדולות אוחזות אחת בשנייה בחוזקה, כי מה בעצם עוד נשאר לנו.
הגר"א 33

עבודה של Klone, הגר"א 33 (צילום: ברק ברינקר)

במרחק בלוק משם נמצאת העבודה הגדולה של רותי דה פריס, גם היא מצוירת על חומת בטון ארוכה וגם היא מציגה, בסגנון אחר לגמרי, שתי דמויות שמנסות להתחבר אחת לשנייה.
הגר"א 27

ציור קיר של רותי דה פריס. צילום: רעות ברנע

בצד השני של הרחוב מהציור של דה פריס גיליתי גסט האוס חמוד ולצידו בית קפה קטן, שבדיוק יצאו ממנו משפחה של תיירים – הורים ושתי ילדות. זה הפך את השכונה הפסטורלית לרגע לקסומה אפילו יותר, ולשבריר שנייה הצלחתי לדמיין שאני חולפת על פני הוסטל מגניב באחת מבירות אירופה. ואז דמיינתי מה עובר על המשפחה כשיחצו את הרחוב ואיזה חוויות יישארו להם מהביקור שלהם בתל אביב? כאלה קצת פחות פסטורליות, אפשר לשער. אבל לא יכולים להאשים אותי שדמיינתי.

גסט האוס ברחוב הגר"א, נווה שאנן. צילום: רעות ברנע

מהגר"א (שיש בו עבודות נוספות, של האמן שמעון וונדה ושל תלמידי ביה"ס הגראז') המשכתי לקצה השני של רחוב בני ברק, שבו מצאתי את האישיות שלי בדמות ציור קיר: חתולי הספינקס המשגעים של האמן I Love Afula (אנחנו לא שופטים) לצד העיגולים האדומים הגדולים הרגישו קצת כאילו חשפו חלק מהנשמה שלי על הקיר. וכן, אני יודעת שחתולי ספינקס הם לא כוס התה של כולם. אבל תראו איזה יפים הם כשהם מצוירים על קיר גדול.
בני ברק 26

ציור קיר של i love afula, נווה שאנן. צילום: רעות ברנע

ציור קיר של i love afula, נווה שאנן. צילום: רעות ברנע

המוקד הבא של עבודות הוא בגינת לוינסקי, שגם היא שודרגה ושופצה בשנים האחרונות. מהדרות אותה עבודות של אדם יקותיאלי (Know Hope) וניב תשבי, והלוואי שיום אחד היא גם תהיה כזו שאפשר לבוא ולבלות בה שבת כיפית עם הילדים.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Niv Tishbi (@nivu_san)

 

תצוגה מקדימה (נפתח בטאב חדש)

View this post on Instagram

 

A post shared by Know Hope (@thisislimbo)

שנייה לפני שפניתי אל תוך מדרחוב נווה שאנן עצמו (שבימים אלה חסום רובו להליכה כי הוא עובר שיפוץ לטובת הפיכתו לקצת יותר נוח) מצאתי את עצמי לרגע בפינת צ'יינה טאון התל אביבית שאמנם מסתכם בפינה אחת (נווה שאנן פינת ראש פינה) של כמה חנויות ואיזו מסעדת פועלים קטנה. אבל היי, אנחנו גם מדינה קטנה.

נווה שאנן פינת רחוב ראש פינה. צילום: רעות ברנע

בשלב הזה כבר נהייתי רעבה, אבל יש כנראה עוד כמה עבודות שלא הגעתי אליהם, כמו שלושת העמודים המצוירים של יעל סלומה שמרגישים לי כמו משהו ששווה לחפש במיוחד, ועוד עבודות של ארז שמח, בינקסי, דורי סו ואחרים. את הרשימה המלאה + הסברים מפורטים אפשר למצוא באתר עיריית תל אביב-יפו, ואם גם אתםן מסיימיםות את הסיבוב רעבים – יש לנו כמה המלצות לאוכל טעים בתוך השכונה (כי על בטן מלאה הייאוש נעשה יותר נוח).

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Yael Sloma (@yaelslom)