המהפכה של טוני גילרוי: הכוח לשנות את היקום של "מלחמת הכוכבים"

לאיש לא היו ציפיות גבוהות מ"אנדור" כשהיא שודרה לראשונה בדיסני+, אי שם ב-2022. עוד סדרת "מלחמת הכוכבים"? ועוד כזאת שמתמקדת בדמות משנית מסרט משני (אם כי "Rogue One" הוא מהסרטים הטובים והמוערכים בסדרה), מה כבר יכול להיות. אבל בידיים של טוני גילרוי, שעד לאותו רגע היה מוכר בעיקר כתסריטאי של הסרט ההוא ושל טרילוגיית ג'ייסון בורן, הפרויקט הקטן הזה הפך למשהו עצום באמת: אפוס של מרד חמוש שהוא לא רק הסיפור המלהיב ביותר של "מלחמת הכוכבים" מא "האימפריה מכה שנית", אלא גם בחינה מדויקת ורלוונטית של מכניקת ההתנגדות ומה זה אומר לעמוד מול פשיזם.

>> מה ראינו בלילה: 8 סדרות ומשחק אחד שהחזיקו אותנו ערות השבוע
>> אף מילה על ביבי: דירוג 20 הנוכלים הגדולים בסדרות הטלוויזיה

העונה השנייה והאחרונה של הסדרה מגיעה מחר לדיסני+, ואם החמצתם את קודמתה זה הזמן לבינג' השלמה מהיר ואיכותי. "אנדור" עוקבת אחר מעלליו של המרגל המורד קסיאן אנדור (בגילומו הנהדר של דייגו לונה) לאורך ארבע שנים, כשהוא מתמודד הן עם עליית האימפריה והן עם מצפונו המיוסר יותר ויותר. ישבנו עם יוצר הסדרה והשואוראנר שלה, טוני גילרוי לדבר על הסדרה שהוא קורא לה "עבודתי הטובה ביותר עד היום", וזה מבן אדם שהיה מועמד לאוסקר על התסריט של "מייקל קלייטון ב-2007, כן? כן.

אז סיימת עם היקום של "מלחמת הכוכבים" עכשיו?
"אני חושב שהרווחתי ביושר את הדרגות שלי. עברו עשר שנים ואני חושב שתרמתי מספיק. בסדרה הזאת אנחנו ממש מנסים למשוך במודע קהל שונה, כזה שלא יצפה בסדרה אם היא חלק מ'מלחמת הכוכבים'. אני רוצה שאנשים ידעו שלא צריך לדעת כלום על היקום של 'סטאר וורס' כדי להיכנס לסדרה ולהתחיל לצפות בה מההתחלה. היא עוצבה כך. לאשתי יש ממש דחייה מ'מלחמת הכוכבים', היא הייתה חשדנית מאוד כלפי התוכנית הזו לאורך כל הדרך, ועכשיו היא מכורה. ועם זאת, תמיד ידעתי שאנחנו מבקשים הרבה מקהילת המעריצים. רציתי שאלה מביניהם שהכי התנגדו לסדרה ולא אהבו את מה שאנחנו עושים, לפחות יגידו שלא עשינו את זה חצי כוח. אנחנו לא לועגים לזה, חלילה. זה יהיה פשע לקחת משהו שלכל כך הרבה אנשים כל כך אכפת ממנו ולדפוק אותו בחוסר זהירות".

ג'ורג' לוקאס מעולם לא הסתיר את העובדה של"מלחמת הכוכבים" יש רלוונטיות לעולם האמיתי, במקרה של הסרט הראשון הוא חשב על וייטנאם. האם זה היה מקור השראה עבורך?
"בטח. כלומר, הרעיון של התנגדות ארוג בתוך המרקם של הסיפור. עבורי, זה היה שילוב של שני דברים: הראשון היה ההזדמנות לקבל את הקנבס העצום הזה, הזדמנות מדהימה. זה תמיד היה דבר עצום, המשאבים היו כמעט בלתי מוגבלים. והשני הוא שזה סיפור על מהפכה ועל יצירתו של מהפכן. אני אשאר היסטוריון חובב מטופש כבר לנצח, אבל אני מוקסם מהמהפכה הרוסית, המהפכה הצרפתית, תומס פיין, אוליבר קרומוול, מאו. תמיד הייתי מוקסם בלי שום תקווה להשתמש בזה אי פעם. מתי כבר יצא לי להשתמש בזה? ואז הגיע הדבר הזה. מי בכלל מקבל הזדמנות כזו? מי עוד יקבל כל כך הרבה כסף וקנבס כל כך גדול כדי לספר סיפור על מהפכה? זו הסיבה שנכנסתי לפרויקט על קצות האצבעות וביראה".

היו לך ספקות שיאפשרו לך לספר את הסיפור שרצית לספר?
"לא, אני מבוגר מדי וחכם מדי בשביל זה. אני ממש אוהב לוודא שאנשים מדברים על אותו דבר שאני מדבר עליו. כתבתי את הפרק הראשון לפני שסגרנו את העסקה. 'אני רוצה שהוא ילך לבית בושת. אחר כך הוא ייתפס על ידי שני שוטרים שכירים והוא יצטרך להרוג אותם. זה בסדר?'. זה נשמע מטורף, אבל באמת לא היו לנו הערות יצירתיות על הסדרה בכלל. ממש נתנו לנו לרעות חופשי. היו לנו מגבלות כלכליות מדי פעם, אבל חוץ משינוי של מילה אחת בסדרה, אף אחד מעולם לא ממש אמר 'היי, רגע אחד!'".

אתה יכול לומר מה הייתה המילה הזו?
"כן, 'פאק'". היו לנו כמה כאלה בסדרה. "Fuck the Empire" וכאלה. וכתבתי מעין מסמך משפטי, בעצם מזכר, על למה אני חושב שזה בעל ערך ואיך אני יכול להצדיק את קיומה של המילה בסדרה, ולמה, ככלי שיווקי וכל זה, זה לגמרי שווה את זה. אבל הם לא רצו לעשות את זה".

שמתי לב שהמילה "שיט" התגנבה באחד הפרקים האחרונים.
"כן, זה היה בסדר. את זה הם מרשים".

עד כמה התבוננת באירועים בעולם האמיתי כשכתבת? כי הרבה ממה שקרה בעונה הראשונה מרגיש אפילו יותר רלוונטי עכשיו.
"תראה, אני חי בעולם. אבל לא קראתי עיתון כדי ליצור את הסדרה. אם אתה מנסה לכתוב סרט על אירועים עכשוויים, הוא לא יצא לאקרנים במשך חמש שנים ואז, מי יודע איפה נהיה? מערכת העיכול של יצירה והפצה היא כל כך ארוכה. אני לא נביא, וזה משחק של טיפשים לנסות ולנחש את הרגע המדויק. חוץ מזה, כבר היה לי כל מה שהייתי צריך: 6,000 שנות היסטוריה מתועדת".

"אנדור" מרגישה כמו סדרה מאוד קולנועית. יש סרטים מסוימים שהיוו השראה עבורך? הרגשתי כאילו צפית הרבה ב"צבא הצללים" ו"חדר בעיר".
"בהחלט, שניהם, וגם 'הקרב על אלג'יר'. ממש לאחרונה ראיתי סרט ב-TCM, ניסיתי למצוא אחד שיתחבר ל'אנדור' ונתקלתי בסרט שנקרא 'This Land is Mine', סרט בכיכובו של צ'ארלס לוטון שביים ז'אן רנואר בהוליווד ב-1943. 'זה כאילו הם עשו גרסת 'רידרס דייג'סט' של כל כך הרבה דברים שאנחנו עושים ב'אנדור'. זה היה מרתק. היו גם שתי סדרות טלוויזיה: סדרה שנקראת 'A French Village', שעוסקת בשבע שנים של חיי כפר תחת הכיבוש הנאצי, ו'Babylon Berlin' שהשפיעה עלינו מאוד. הרעיון שאפשר לעשות משהו כל כך יפה וכל כך אינטנסיבי ממש הדליק אותי בצורה משמעותית. הסדרה הזו ממש תפסה אותי".

היה חשוב לך להראות את האתגרים הטמונים בהתנגדות? שזה לא רק להתרוצץ ולפוצץ דברים?
"כן, תמיד הייתי מוקסם מדברים כמו 'מאיפה הדמויות שלי משיגות כסף?'. כי בכל מהפכה שקראתי עליה הדאגה העיקרית היא מאיפה מגיעים המשאבים. בנג'מין פרנקלין נסע לפריז כדי לבקש כסף. או שיש לך את לנין שמבקש מסטלין לשדוד עוד בנק. אבל אף אחד בקולנוע לא מתעסק עם זה".

אתה גם מתאר את התקשורת ככלי מרכזי של האימפריה הדכאנית.
תעמולה היא המפתח. כלומר, תקרית מפרץ טונקין הכניסה את אמריקה לוייטנאם. שרוף את הרייכסטאג, ואז תוכל לעצור את כל הקומוניסטים והיהודים שתרצה. כל הדגלים השקריים האלה. אתה לא מספר את הסיפור המלא של מהפכה בלעדיה. ראינו את האימפריה מפילה את אלדהני בעונה הראשונה. ראינו אותם מפילים את פריקס. הפעם רצינו להראות משהו אחר. איך מפילים משהו שהוא באמת גדול ומשמעותי וחשוב? אם לא הייתי מאפשר למדינה בסיפור להשתמש בתקשורת כדי לשלוט בנרטיב, זה היה מרגיש חסר והיית שואל אותי עכשיו למה לא עשיתי את זה".

זה לא ספוילר גדול לומר שלא כל הדמויות ישרדו את עונה 2. איך זה מרגיש להרוג דמות שהשקעת כל כך הרבה זמן בפיתוח שלה?
"קשה להתקשר לשחקנים. כמעט מצאתי את עצמי נהיה קצת רך מדי בנושא, פשו כי לא רציתי לעשות את זה. זאת שיחה קשה לעשות. להתקשר לשחקן ולומר, כמו בסרט 'On the Waterfront' – 'זה לא הלילה שלך, סליחה. אל תעשה תוכניות' – אבל באותו זמן, אני הולך לעשות את זה מדהים. זה יהיה שווה את זה ואנשים ממש יתגעגעו אליך".

אני מבין שראית את "מלחמת הכוכבים" כשיצא לאקרנים לראשונה. איך זה היה?
"זה היה יום ממש חם ב-1977 והייתי בבוסטון. ראיתי את הסרט בהקרנת צהריים. הלכתי עם השותף שלי לדירה ואישה שהוא יצא איתה, שהייתה אחות בחדר מיון. שלושתנו הלכנו ואני זוכר את היום הזה בצורה חיה. זה היה אירוע, אתה יודע? זה כל כך מגניב כשסרטים הם אירוע. אני מתגעגע לתחושה הזו".

בהתחשב בכך שהטלוויזיה יכולה לספר סיפורים כאלה עכשיו, עם אפקטים חזותיים כמעט זהים לסרטים ובקנה מידה הרבה יותר גדול, איזה עתיד אתה רואה לקולנוע?
"כתבתי סרט בשנה שעברה שניסיתי להוציא לפועל, אבל זה ממש מפחיד שם בחוץ, בנאדם. זה ממש מפחיד. אני מתקשה לגייס כסף. מספר שהייתי מגייס בקלות לפני שנתיים, נראה פתאום מפחיד. אני לא יודע מה יקרה. אבל כמה שזה נראה קודר, כמה שזה נורא ומחורבן, יש כמה נקודות אור. יש קהל שם, אבל הוא מפוצל. הוא בכל מקום. כלומר, לך למסעדה. תאזין לאנשים. כל מה שאנשים מדברים עליו זה הסדרות והסרטים שהם צופים בהן. זה כל מה שהם מדברים עליו. אז איך הדברים יכולים להיות רעים?".

אתה חושב שאירועים עכשוויים ישפיעו בצורה מצננת על הוליווד? יהיה קשה יותר ליצור כשהעולם כל כך משוגע?
"אני לא יודע. אני בתוך זה. כולנו בתוך זה. קשה להבין איפה אתה נמצא כשהכול מסתובב מסביב".