#אנשים_מתוקים: אור צוברי

ציניות בצד, חסר לנו קצת מתוק בחיים. יצאנו לחפש את הסיפורים והאנשים שישבו את לבכם ויעשו לכם מתוק בלב. הפעם: אור צוברי מאזור

אורי צוברי. צילום: מיכאל נחמיאס
אורי צוברי. צילום: מיכאל נחמיאס
28 בדצמבר 2017

תוכן בחסות שוקולד פרה

אור צוברי, 23, אחרי טיול בהודו, אזור

אורי צוברי. צילום: מיכאל נחמיאס
אורי צוברי. צילום: מיכאל נחמיאס

"ירדתי מהאוטובוס בדרך לפגוש חברים. היה קר מאוד ומצב הרוח שלי היה נורא. בתחנה עמד אדם מבוגר מאוד, בן 80 לפחות, והסתכל עליי כאילו הוא מכיר אותי. הוא בירך אותי לשלום, עניתי בחוסר סבלנות, מתוך נימוס, ממש רציתי להמשיך ביום שלי, הוא שאל האם אני מרגיש טוב והאם אני שמח. לא הבנתי מה פשר ההתעניינות שלו וכמעט נגמרה לי הסבלנות כשהוא שאל אותי אם הוא יוכל להזמין אותי לשתות איתו גזוז. הייתי סקרן להבין מה עומד מאחורי ההצעה הזאת ולא רציתי לסרב לאדם מבוגר שכנראה זקוק לחברה והסכמתי. הלכנו יחד לקיוסק הקרוב והוא קנה לנו גזוז. דיברנו קרוב לשעה והכרתי את אחד האנשים המעניינים ביותר שנתקלתי בהם – פסנתרן לשעבר, מלא באור ובחוכמת חיים. התובנות לא הפסיקו לעלות בשיחה והיום המדוכדך שלי השתנה והפך ליום שלימד אותי המון.

הייתי צריך לזוז, ולפני שהלכתי הוא הביט לי בעיניים ואמר לי שריגשתי ושימחתי אותו. עוד לא הבנתי בשלב ההוא מה גרם לו להסתכל עליי ככה ולבדוק אם שלומי טוב ואז הוא הסביר: הוא אב שכול לשני בנים והזכרתי לו אחד מהם. מתברר שגם לילד שהוא איבד קוראים אור".