#אנשים_מתוקים: תום בר דב

תוכן בחסות שוקולד פרה

מורה דרך ומדריך טיולים, 28, כפר סבא

תום בר דב. צילום: מיכאל נחמיאס

"אני נשוי טרי, בעלים של כלבה מתוקה ובקרוב אבא לילד שבדרך. בחורף הקודם סיימתי טיול מודרך בירושלים ובדיוק כשנפרדתי מהקבוצה שהדרכתי התחיל לרדת מבול. רצתי לתחנת האוטובוס למחסה, חיכיתי בקור וכל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה המרק החם שחיכה לי בבית.

אחרי 50 דקות של המתנה הגיע האוטובוס, ועליתי כשבידי כל הכסף שהיה עליי – הסכום המדויק לקו האקספרס למרכז הארץ. לפני בתור עמדה בחורה צעירה, וכשהגיע תורה לשלם לנהג ראיתי אותה הופכת את התיק, מגששת בלחץ אחר הארנק שלה ואומרת בבהלה: 'אני לא מוצאת את הארנק! אין לי כסף! אין לי כסף!'. הנהג ביקש שתפנה את הדרך לשאר הנוסעים. היא התחננה שיאפשר לה לנסוע, אמרה שזה היום הכי נורא שעברה בחייה ושאין לה דרך להגיע הביתה. הנהג התנצל והסביר שאסור לו להעלות אותה ללא תשלום.

הפה שלי נפתח בלי מחשבה והגשתי לו את המטבעות שלי. 'זה עליה', אמרתי. הרגשתי מחויב, אני לא יודע למה. היא הודתה לי וחיבקה אותי בתודה והמשיכה לסוף האוטובוס. הנהג הסתכל עליי, הסתכלתי עליו בחזרה. 'עכשיו לי אין כסף', אמרתי וחייכתי בתקווה. הוא חייך חזרה. 'יצאת מלך, אבל אני בכל זאת לא יכול להעלות נוסע ללא תשלום'. החזרתי לו חיוך של הבנה. למעשים טובים לפעמים יש מחיר. ירדתי מהאוטובוס לקור הכלבים שבחוץ והרמתי טלפון לקולגה שלי שאמר שהוא עדיין בירושלים ויכול להקפיץ אותי למרכז. אגב, כשהגעתי בסוף למרק שאישתי הכינה, הוא היה הכי טוב שטעמתי אי פעם".

לעוד סיפורים מתוקים