טיים אאוט timeout

"במקום שאנשים רואים פח זבל, אני רואה אוצר פוטנציאלי"

| מאת: שני מויאל

הילה הראל, 45, רווקה, מעצבת רב תחומית ואקטיביסטית עירונית. מרכזת את פרויקט הגינה הקהילתית בפלורנטין, מצילה מזון ומאמינה שעיר היא מקום מצוין לתרגל קיימות

  • https://static2.timeout.co.il/media/2018/12/sizes/DSC4674_h-1_wo_680_382.jpg
הילה הראל (צילום: איליה מלניקוב)

 

שם: הילה הראל

גיל: 45

סטטוס: רווקה

עיסוק: מעצבת רב תחומית, אקטיביסטית עירונית

כמה שנים את גרה בעיר?
"אני במקור מירושלים. גרה בתל אביב מדצמבר שנת 1997, עוד מעט 21 שנים".

באיזה פרויקטים אקטיביסטים עירוניים את מעורבת?
"רכזת הגינה הקהילתית בפלורנטין, פועלת עם קבוצה בפלורנטין להגדלת שטחי הציבור בשכונה, מדריכת סיורים בדרום תל אביב וסיורי ליקוט של צמחי מאכל. האקטיביזם נוגע לתכנון עירוני והגדלת שטחי הציבור בדרום תל אביב. למשל, הפארק באליפלט שהוא תוצאה של מאבק של קצת יותר מעשור, שהתחיל כתגובה על בנייה צפופה בפלורנטין בלי התייחסות לשטחי ציבור. כחלק מהמאבק שלנו חויבה עיריית תל אביב־יפו על ידי בית המשפט להכין תכנית מתאר לשטחי ציבור לשכונה והפארק הזה הוא התוצר הראשון של אותה תוכנית. הפעילות הנוכחית היא במאבק נגד הרחבת ציר שלבים ברחוב אליפלט".

את גם בעניין של הצלת מזון, במה זה מתבטא?
"הצלת מזון היא לא עניין של שפע אלא של עודף. זה שאני לוקחת דברים מהפח, משתמשת בהם וכותבת מתכונים זו הפצה של העניין. השילוב של לדעת לקחת את האוכל שלך מהמקום שהוא נמצא ולא רק מהמקום שאת רוצה שהוא יהיה מזמן כמויות גדולות יותר ומאלץ אותך ללמוד כל מיני דרכים להשתמש באוכל הזה. זה מתפתח לכל מיני דברים וגם לשיתוף עם עוד אנשים. קיימות רלוונטית ובאה לידי ביטוי הכי טוב בעיר ששם המשאבים מתחלקים, זאת דרך מצוינת לממש את זה".

את מקבלת על זה תגובות לא מפרגנות?
"לא נתקלתי. אני מנסה לדרבן אנשים לבוא איתי. זה באמצע הלילה אף שאפשר גם לעשות את זה גם בסוף היום בשווקים. בעיקר זה מביך אנשים והם קצת נגעלים, מעבר לזה מפרגנים ואומרים: 'סחטתין עלייך הלוואי שהיה לי אומץ'. אני לא מבינה איזה אומץ צריך, אני מבינה שזה יכול להיות מביך ומרתיע אבל זה לא דורש אומץ, ברגע שרואים את האיכות של הירקות זה מדהים".

זה ממש קורץ, הרי אפשר לקנות את הירקות שאת מצילה בסכום לא פעוט בסופר.
"זה כמעט רנדומלי. לו היית נכנסת לסופר רגע לפני שהם היו מחליפים את הסחורה היית יכולה לקנות את אותם הדברים שהם זרקו. אם זה שם, למה לא להשתמש בזה? זה נכון גם לעוד דברים. אני לא קונה שום דבר חדש. חלק גדול מהספרים, הבגדים והרהיטים שלי נמצאים ברחוב, הכל כבר נמצא שם. יש קסם בלמצוא ברחוב דברים שאת חושבת שהושארו שם במיוחד בשבילך. שמלה במידה שלך, ספר שממש רצית או ירקות שאת ממש אוהבת. ברגע שמתחילים להיות מודעים לזה רואים כמה דברים יש ברחוב כל הזמן. פעם אמרתי לתלמידים בשיעור קיימות שבמקום שאנשים רואים פח זבל, אני רואה אוצר פוטנציאלי".

באיזה מקום את הכי אוהבת לסייר ולהעביר סיורים?
"בתחנה במרכזית החדשה, חד משמעית. מפלצת הבטון בדרום תל אביב, היא הסוד התל אביבי שלי. שני המקומות הכי אהובים מתוך הסיור בתחנה הם הקומה הראשונה הנטושה ו'יונג יידיש'."

מה המסקנה שתושבי העיר צריכים ללמוד מגינת אליפלט שנחנכה לאחרונה?
"הרבה אנשים מאמינים שאין להם אפשרות או כוח לייצר מציאות, וזו הוכחה שאפשר. נדרש מאמץ גדול אבל זה אפשרי. אני אומרת קודם כל לנסות – מקסימום נצליח".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"פלורנטין. זו התמצית של הכל. וגם את המגוון של התרבות, של האנשים ושל המקומות, שגם הוא קיים כולו בשכונה".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0