"טיפ למיון? התאזרו בסבלנות"

שם: ד"ר דניאל טרוצקי

גיל: 38

סטטוס: נשוי+2

תעסוקה: מנהל אגף במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים איכילוב

מאיפה אתה במקור ואיפה אתה גר כיום?
"אני מקריית טבעון. למעשה אני עכבר כפר, גדלתי תחת עצי האלון של הוואדי בקריית טבעון והתגלגלתי לעיר. כיום אני גר בבניין המגורים החדש של איכילוב. עברנו לשם לפני חודש, זה פרויקט מפנק ופרקטי מאוד עבורנו. הבית צמוד לבית החולים, כך שאם מקפיצים אותי, במקום לנסוע מהר במכונית אני נכנס למעלית ויורד למיון".

למה בחרת דווקא ברפואה דחופה?
"הייתי ילד מד"א מורעל. התנדבתי מגיל 16 ובאתי לבית הספר באמבולנס. בצבא הייתי חובש ביחידה מיוחדת, תמיד היה בי הרצון להיות רופא אבל ההחלטה נפלה כשחבר מהצוות שלי נהרג בהיתקלות ולא הייתי שם כדי להגיש לו עזרה. הבטחתי לעצמי שאסגור מעגל כשאטפל בחולים ופצועים ואהיה משמעותי עבורם ברגעים קריטיים בחייהם. כיוון שזו מהות העבודה במיון, בחרתי להתמחות ברפואה דחופה, תחום שנמצא בהתפתחות משמעותית ועתיד לשנות את אופי וטיב הטיפול בחדרי המיון בארץ".

איך נראה היומיום במיון של אחד מבתי החולים הכי עמוסים במדינה?
"מרגש ומספק. אתה לא יודע מה ייכנס מבעד לדלת, ואופי המקרים ומגוון הבעיות שאנחנו נחשפים אליהם מרתקים. בבוקר אחד אתה יכול לגבס ילד שנפל מסקייטבורד, לטפל בפצוע קשה שנפל מגובה, לטפל בקשיש עם אירוע מוחי או בצעיר שהשתכר. כל רגע קורה משהו אחר ולא צפוי.

המיון עמוס ולחוץ כל כך. איך מצליחים לתת תשומת לב וטיפול הולם לכל כך הרבה אנשים?
"יש רגעים קשים, העבודה עמוסה מאוד ואנחנו נחשפים לסיטואציות סוציאליות ורפואיות לא פשוטות. יש ימים שחוזרים הביתה עם הרבה סיפורים ומראות שמלווים אותנו גם אחרי שעות העבודה. לכל רופא יש דרך משלו להתמודד עם המתח שנוצר ממה שאנחנו חווים. אני דואג לדבר על זה עם קולגות ופורק הכל בספורט. בסופו של דבר, תפקידנו הוא לשמור ולטפל באנשים, ולכן אנו חייבים להתעלות על העומס ולגשת למקרים הדחופים קודם כל, אך עם זאת להצליח לגשת לכל מקרה כאילו זה המקרה הראשון שפגשנו".

באחרונה התפרסם תיעוד של תקיפה אלימה חמורה של צוות בית החולים. איך מתמודדים עם זה?
"מבלי להתייחס למקרה הספציפי המדובר, אי אפשר להגיד שזה לא משפיע. כמעט בכל סיטואציה של לחץ מחולה או מהמשפחה אנחנו מזכירים לעצמנו שההתנהגות מגיעה מלחץ או פחד ומנסים לסייע במידת האפשר. אבל מצב האלימות בחדרי המיון הוא בלתי נסבל היום, רק השנה נרצחה אחות בזמן עבודתה. האיום הוא ממשי וחייבים לפעול לשינוי המצב הקיים. לשמחתי מספר מקרי האלימות הפיזית שאני אישית נחשפתי אליהם קטן, אבל אלימות מילולית יש כל הזמן ואסור שתימשך. בסופו של דבר הגב והתודות הרבות שאנחנו מקבלים מהחולים מכסים על ההתנהגות הפסולה הזאת, אבל את האלימות אסור לקבל".

היה מקרה שהשפיע עליך במיוחד?
"לכל רופא יש כמה אירועים מכוננים שהוא סוחב איתו. אצלי עולים שני אירועים: באחד הצלחנו להציל עובּר אך לא את אמו, בשני הצלחנו להחיות חייל בן 19. משהו במקרים כאלו משאיר בך חותם וקצת משפר אותך לקראת הארוע הבא".

יש לך טיפ למי שנאלץ להגיע למיון?
"להתאזר בסבלנות".

מה הדבר הכי תל אביב בעיניך?
"המקום הכי תל אביבי בעיניי הוא המחלקה לרפואה דחופה באיכילוב. זה המקום שמרכז את כל שכבות האוכלוסייה. זהו חדר מיון אורבני המשקף את קצב ואופי העיר ומרכז אליו מגוון של תחלואה ופציעות שייחודים לעיר גדולה, לא בכל חדר מיון רואים מגוון כזה של מקרים".