טיים אאוט timeout

"אני מהשורדים האחרונים של כרם התימנים"

| מאת: שני מויאל

שמשון מזרחי, 69, רווק. בעלי מסעדת "שביל החלב" בכרם שנסגרה בשנה שעברה. היום מגדיר את העיסוק שלו כ"פתוח לעולם הגדול"

  • https://static2.timeout.co.il/media/2019/02/sizes/שמשון-כרם-התימנים-4_h_wo_680_382.jpg
שמשון מזרחי (צילום: איליה מלניקוב)

 

איך זה לגור בבית הילדות שלך?
"גידלו פה 12 ילדים. אבא שלי היה אלמן עם שבעה ילדים. הוא הכיר את אימא שלי והביא איתה עוד חמישה ילדים, אני אחד מהם. כל האחים הגדולים נפטרו, ההורים נפטרו ונשארנו עוד שני אחים ואני. הבית נשאר אותו הדבר, עברנו פה עליות ומורדות. בעבר לא היה קל, היה פה עוני ופשע, זה היה כמו הפאבלות בדרום אמריקה. היום הכרם שינתה את פניה, הגיע דור אחר והמקום נהיה יקר, כל נכס נהיה מכרה ואני התחברתי למקום. כשהוריי גרו פה היו לי דירות שכורות וכשהם נפטרו חזרתי לפה. היום אני חלק מהנוף של המקום".

איך אזור הכרם נראה בשנות ה־60?
"הרבה פשע והרבה עוני, אבל ידענו לחיות עם זה והיה הרבה חום ואהבה. לעומת זאת הרבה הידרדרו לפשע ולסמים ואף אחד לא נתן לזה מודעות. הרבה חברים נפטרו מסמים וזה היה עצוב. אני היום מהשורדים האחרונים של הכרם, אני ועוד כמה בודדים. בא לפה דור אחר".

מהי שגרת היום שלך עכשיו אחרי שסגרת את המסעדה?
"אני פתוח לעולם הגדול – טיולים, ים, ספורט ורואה את חצי הכוס המלאה. זו הייתה מסעדה צמחונית שפעלה משנת 1992 עד 2018. אני מוקף חברים וחברות, הבית שלי הוא כמו גסטהאוס, באים להתארח פה לתה, קפה, מוזיקה וקצת אוכל והכל באירוח במעגל החברתי. אני כבר לא עובד ולא רוצה לעבוד. עד היום אני מקבל הצעות לפתוח מקום אבל האנרגיות לא כמו שהיו והמוטיבציה לא כמו שהייתה. היום אני יכול לנוח רגל על רגל ולהסתכל על העולם מלמעלה. הרבה מקנאים בי. אני לא יודע אם צריך לקנא בי, אבל ניתבתי את החיים לכך שבאחרית ימיי יהיו לי שקט ושלווה ולא אהיה חייב לאף אחד שום דבר, ואני פשוט מרגיש חופשי ומאושר".

גרת רק בתל אביב במשך כל השנים?
"לא, גרתי בגליל שבע שנים, הייתי חקלאי במטולה. אחר כך אבי נפטר ובאתי להיות עם אימא שלי. עבדתי גם בכל מיני עבודות מזדמנות – הייתי ירקן, נהג מונית, סדרן מונית ועכשיו הגעתי לנחלה ואני מרגיש טוב, טפו טפו".

מדוע בחרת לא להתחתן?
"הייתה לי חברה כשהייתי בן 20 והיא הייתה בת 18, חיינו שנתיים יחד, אני לא רציתי, היא כן רצתה. ב־1974 נסעתי לגרמניה וקצת הסתבכתי שם. כשחזרתי לפה היו לי הצעות נישואים אבל לא רציתי להיכנס למעגל הזה. המעגל החברתי שלי זה בעלי משפחות עם ילדים, אני נורא מתחבר אליהם אבל לא בבית ספרנו כמו שאומרים. היום אני בגפי וטוב לי, מה יהיה אחר כך אללה כרים".

מזה אומר?
"בערבית זה אלוהים נדיב. לכל דבר יש את חצי הכוס המלאה".

מה הכי תל אביבי בעיניך?
"קודם כל הים. הוא ב־DNA שלנו, שנית השוק והסמטאות. תל אביב היא עיר תזזיתית עם הרבה אנרגיות ואמוציות, לכן טוב לי פה".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0