טיים אאוט timeout

למרות הנימוס המוגזם: כל מה שהופך את לונדון ליעד נחשק למהגרים

| מאת: עומר אבן

עומר אבן מסכים שבלונדון תמיד יש מה לעשות ושקהילות המהגרים יוצרות שפע עצום של אפשרויות. אבל בתחום הפאסיב אגרסיב - המקומיים מנצחים אפילו אותנו. סקר הערים הבינלאומי

  • https://static2.timeout.co.il/media/2018/02/sizes/london-shutter_H_wo_680_382.jpg
לונדון. צילום: שאטרסטוק

לא מזמן פגשתי לונדוני ותיק ועשיר שגר בצפון העיר עם משפחתו. הוא שאל איך ברלין, שבדיוק חזרתי מביקור בה. אמרתי, חמודה, ענייה, "תחשוב על לונדון, אבל רק מדרום לנהר". הוא צחק ואמר, "לא הייתי מדרום לתמזה כבר עשר שנים".

לערים שוות נוספות בעולם:
ליסבון
ברצלונה
מלבורן
שיקגו

כן, לונדון גדולה, מאוד. אפשר לחיות בה חיים שלמים ולא להגיע לשכונות שלמות בה, אבל לרוב היא בכלל לא נותנת תחושה של עיר. מהגר שמגיע ללונדון אל ביתו החדש ינחת כנראה בטבעת השנייה או השלישית (מתוך תשע) שמסביב למרכז. תחנות רכבת קטנות יחלפו על פניו, כולן דומות. גם הבנייה לא משתנה. לפי המפה מדובר אמנם בלונדון, אבל בכלל נדמה שעוד לא הגעת. עוד ועוד לבנים אדומות, לחות ממאות שנות גשם, שמרכיבות בתים קטנים וצפופים בני שתיים־שלוש קומות – ממש לא מה שמצפים מבירה בינלאומית, העיר השנייה בעושרה בעולם. הציפייה למטרופולין שוקקת חיים נעלמת ומתחלפת בפקק תנועה מנומס ברחוב הראשי הנמוך. רוב לונדון, מתברר, אינה אלא אוסף אינסופי ומונוטוני של עיירות צפופות, עם פערים מתבקשים של מעמד כלכלי ואוכלוסיות מהגרים משתנות שנותנות את הטון. להוציא כמה רחובות מפוארים בקנזינגטון ואת ההמולה המאורגנת של המרכז עצמו, לונדון דומה פחות לפריז וניו יורק ויותר לפרברי השרון המנומנמים.

לונדון. צילום: שאטרסטוק

לונדון. צילום: שאטרסטוק

המפגש עם הלונדונים משונה למדי. האדיבות הידועה והנעימה לתייר הופכת למכשול בלתי עביר למהגר. מחסום רך ואפקטיבי מפני כל אפשרות לקשר אנושי ישיר. המפגש גם חושף את פערי השפה. זרים שמגיעים לעיר ובטוחים שהם יודעים אנגלית היטב נתקלים במצבים תמוהים. אדם שיציע לחבר חדש לשתות בירה, אחרי שיחה ארוכה ולבבית עשוי להיענות ב"זה נשמע כמו רעיון נפלא". המשמעות של התשובה היא כמובן שהדבר לא יתרחש לעולם. באינטרנט אפשר למצוא מילונים משעשעים ומדויקים למדי של מה אנגלים אומרים – ולמה הם מתכוונים. אם היה נדמה לנו שאימהות פולניות הן פאסיב־אגרסיביות, זה רק כי לא שמענו יאפי אנגלי צעיר בחליפה כחולה אומר "אקסקיוז מי" לכל מי שעומד בדרכו כשברור לחלוטין מי אמור לסלוח למי.

ואמנם ישנם גם פערי מעמדות היסטוריים וכלכליים שנגלים בעיר הזאת באופן בוטה, אבל למרות הכל רבים נשארים ורבים אחרים שנפלטים מהסחרור הזה רוצים לחזור. נכון, העיר יקרה והטון הצרכני נוכח, אך לא מעט דברים מתרחשים בה בחינם: מוזיאונים, תערוכות, הופעות, הרצאות, מסיבות. המרחבים העירוניים העצומים שמחוץ למרכז מאפשרים לעולמות שלמים להתקיים במקביל.

לונדון. צילום: שאטרסטוק

הודות לכיבושים קולוניאליסטיים בעבר ולקשרי מסחר ענפים בהווה, הבריטיות האדיבה והמרוחקת מהווה רק חלק קטן מההוויה הלונדונית. בלונדון יש מיליוני מהגרים מכל פינה בעולם ומכל מעמד כלכלי, ואת רובם אפשר לפגוש. טבחים מתוקים שעובדים במרכז העיר ומשלימים הכנסה כסוחרי סמים בבריקסטון, איטלקים צעירים שנפגשים בערבים ומהמרים על סיגריות במתחם מוסכים שאחד מהם גר בו בדוקלנדס, פילוסופים צרפתים שמגיעים להרצאה חינמית ולשיחה ביוניברסיטי קולג', אספני האמנות העשירים בפתיחות של גלריות ענק במייפר. העומס האנושי, כמו גם הרוחב הגיאוגרפי, מאפשרים לצורות חיים שונות ונפלאות להתקיים בתוך מרחב אחד, שנראה, לפחות לרגעים, מאוד נגיש.

אז מה לעשות בעיר?

Paolina Thai Cuisine

מסעדה תאילנדית משפחתית קטנטנה. יושבים בחצי מרתף, את היין צריך להביא וזה מקום מפתיע, טעים ומתוק באחד האזורים הכי דוחים של העיר.

181 King's Cross
Rd, Kings Cross

Thomas Dane Gallery

גלריה קטנה שמפוצלת בין שני חללים בבניינים סמוכים, ליד הווייט קיוב מייפר. לפעמים מציגים אמן בכיר כמו סטיב מקווין ולפעמים אמנים מהשוליים.

11 Duke Street, St
James's

Happiness Forgets

בר קוקטיילים קטן, מעולה ולא יקר מדי. אם מגיעים להפי האוור אפשר למצוא את עצמך שיכור, שר קריוקי בבר הנוראי אליבי במעלה קינגסלנד רואד. מומלץ.

8-9 Hoxton Square 

העובדות שבשטח

תושבים: 8.7 מיליון
מסעדות: 17,000
הכנסה חציונית: 15,000 ש"ח
שכר דירה ממוצע: 7,650 ש"ח
חצי ליטר בירה: 21 ש"ח
ביג מק: 15 ש"ח
נסיעה בתחבורה ציבורית: 11.60 ש"ח (עם כרטיס אויסטר)

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: abf6601