טיים אאוט timeout

הנסיך הירוק: ריאיון עם עמוס דב סילבר - האיש שמאחורי טלגראס

| מאת: עדי סמריאס

עמוס דב סילבר משגע את המשטרה כבר שנים. אחרי מעצרים, התנכלויות של שוטרים, ו"ליל הבאנגים הגדול", הוא מנהל ממקום מושבו בקליפורניה את טלגראס, זירת מכירה מקוונת של גראס לעשרות אלפי ישראלים. אי הפללה? לגליזציה? הכל מתחיל בתוכנו לפי סילבר. ריאיון

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/05/sizes/WhatsApp-Image-2017-05-04-at-10.16.17_H_wo_680_382.jpg
עמוס דב סילבר

פעיל חברתי, לוחם חירות, סטלן מת או עבריין – כאשר מדברים על עמוס דב סילבר, או "עמוס הירוק" כפי שנוהגים לכנות אותו, שנהפך בשנים האחרונות לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המאבק למען לגליזציה של קנאביס – כנראה שכל התשובות נכונות. תלוי את מי שואלים, כמובן.

בחודש שעבר הוא הגשים את החלום הרטוב של סטלני ישראל באשר הם ויצר בשותפות עם חבר נוסף (העונה לכינוי המסתורי SonOfGod) את טלגראס – בזאר מקוון לרכישת קנאביס על שלל נגזרותיו, החל מערוץ שבו מוצעים זרעים לגידול ועד לתוצרת משובחת כחול־לבן־ירוק שאותה מציעים הסוחרים. יש "טלגראס מרכז" ויש "טלגראס דרום" ויש גם ערוץ מיוחד לדיונים על השגת רישיון לגידול ואפילו אחד שבו מציעים כלי עישון יד שנייה. "התחלנו עם 40 סוחרים והיום יש בקבוצה 140 סוחרים. תוך חודש הגענו ל־20 אלף חברים בקהילה", מספר סילבר בשיחת טלפון מקליפורניה, שם הוא עובד בחווה, לאחר שעבד בקטיף מריחואנה באחת מחוות הגידול באזור לוס אנג'לס.

למרות כל ההיי וההייפ בתקופה האחרונה, לא תמיד הכל היה ורוד בחייו של סילבר, וסיפור חייו המורכב מספק הצצה למנגנון מאחורי האיש המחזיק ב"תפיסת חופש רדיקלית", שהיה מהראשונים לצאת מ"הארון הסטלני" ולפרסם תמונות שלו מעשן באנג ברשתות החברתיות. בישראל, שמתקדמת לעבר אי־הפללה, סילבר החליט להביא את הלגליזיציה בעצמו. בין אם זה מתאים למשטרת ישראל או לא.

סילבר גדל במשפחה חרדית בצפת ועזב לירושלים כשהיה בן 15. "בהתחלה לא היה לי בית לגור פה, עזבתי בלי שהיה לי לאן", הוא מספר. במקביל לתהליך החזרה בשאלה גם התחיל לעשן גראס. "זאת הייתה תקופה שעברתי בה הרבה תהליכים. בפעם הראשונה שעישנתי אפילו לא ידעתי שזה גראס". בלי מקום לחזור אליו הוא החל אט אט לעשות את צעדיו בעולם החדש. הוא מצא עבודה בקיוסק ולן בחדר האחורי שבו, עד שחסך מספיק ועבר להתגורר בדירה שכורה עם חברים נוספים שעזבו את הישיבה. "עבדתי ועישנתי, וככה המשכנו עד הצבא", שם הוא שירת שלוש שנים כלוחם בגדוד נחשון.

עמוס דב סילבר

לוחם אמיתי. עמוס דב סילבר

עם שיחרורו הגיע סילבר לבית החולים הדסה הר הצופים לריאיון עבודה למשרת מאבטח. בריאיון הוא נשאל כמובן את השאלה הגנרית "האם השתמשת אי פעם בסמים?", וסילבר, במה שיכול להתפרש ככנות מיותרת או טיפשות, ענה "כן". עבורו ההחלטה פשוטה: בחירה בחופש. "כחלק מטופס הוא שאל אותי אם אני משתמש ואמרתי שאני מעשן גראס. הוא הסתכל עלי במבט מופתע ושאל אותי אם יש לי תיק במשטרה, עניתי שלא, 'אז למה אתה אומר לי את זה לעזאזל?'. זאת הייתה נקודה שבה הבנתי שרוצים שפשוט נשקר. תעשנו אבל תשקרו, אל תרימו ראש, אין לנו בעיה עם זה אבל תסתתרו ותהיו תחת שליטה. זה היה המפגש הראשון שלי עם אקטיביזם". הוא התקבל לעבודה וגם התקדם בהמשך לעמדת מוקדן, "שזה היה משמעותי כי יכולתי לעשן באנגים חופשי".

"האקטיביזם האמיתי", לדבריו, התחיל בשנת 2012, השנה שבה אושפז בכפייה ורישיון הנהיגה שלו נשלל, בעקבות דיווחים עליו לרשויות. "האשפוז גרם לי להבין שהרבה לפני המעצרים והכלא והפלילים יש עשרות אנשים שסובלים מזה ופוחדים לדבר. אף אחד לא גאה לדבר על זה שאשפזו אותו או שהוא מכור, וההסתרה היא זאת שמאפשרת למצב להימשך".
כשהשתחרר הוא כתב מאמר בנושא שהתפרסם בכמה פלטפורמות שונות. כמה חודשים לאחר מכן הוא נעצר בפעם הראשונה לתשעה ימים על גידול עציץ, ובמהלך החקירה התוודה שמכר גראס במאה שקל לחבר. לעורך דין מהסנגוריה שייצג אותו במשפט הוא הבהיר כי הוא "לא הולך לשחק משחקים. אני הולך עם האמת, והאמת היא שהם פושעים". הוא לא חוסך מהשופט וגם לא מהמשטרה את דעתו – וגם לא את העובדה שהוא מתכוון להמשיך לעשן ולא מתחרט. העונש: תשעה חודשים של מעצר בית.

מאילת ועד קריית שמונה

בתקופה ההיא, הוא מעיד, כבר לא נשארו בו עכבות של פחד, "התחלתי להעלות תמונות עם באנגים ופרחים. ב־2013 זה יכול להיחשב חתרני, מסעיר אפילו". השמועה על "הסטלן" שלא יודע פחד מגבשת סביבו לאט לאט עוד ועוד אנשים מכל הארץ מקהילת "הקנאביסטים" ("מילה יותר מדויקת מסטלן שהיא מילה מנמיכה במהותה"). בתקופת השפל הזאת של חייו, הוא הופך לסוג של גיבור.

סילבר יוצר קשרי חברות ברמה האישית, וסביבו מתגבשת קבוצה שהמטרה המשותפת שלה זה שייתנו לה לעשן בשקט. "כשהשתחררתי ממעצר בית לא היה לי כסף ולא היה לי ראש לחזור להיות נורמטיבי, התחלתי לנדוד בארץ בין חברים ולהכיר את הסטלנים מאילת ועד קריית שמונה". בשלב זה סילבר כבר הפך לנער הפוסטר של המאבק וקיבל הצעות מסוחרים שהבינו את פוטנציאל הלקוחות העצום המגולם בעמוד הפייסבוק שלו.

"זה היה עומס גדול מידי בשבילי, איך תתחיל לסנן, הרגשתי שזה כבד", מספר סילבר על ראשית ימי האימפרייה. "ואז עלינו על השיטה של תיוגים: הם פותחים פרופיל פיקטיבי, אני יודע מי הם ואז הם יכולים לתייג אותי והפרסום מופיע אצלי בקיר. בהתחלה היו שניים, אחר כך 40, היום יש 140, לכן עברנו לפורמט של הטלגראס, ששם יש אפשרות לקבוצות ומנהלים, משהו מקצועי יחסית".

ליל הבאנגים הגדול. צילום: נועם רבקין-פנטון

ליל הבאנגים הגדול (צילום: נועם רבקין-פנטון)

ב־2014 התרחשו שני אירועים משמעותיים בחייו של סילבר – "ליל הבאנגים הגדול" ומאסר בכלא רימונים, שבסיומו החליט לעזוב את הארץ לארצות הברית. "ליל הבאנגים הגדול", באפריל 2014, התחיל כאירוע פייסבוק הקורא לקנאביסטים באשר הם לצאת קולקטיבית מהארון, לעלות לירושלים ולעשן ג'וינט ביחד. האירוע זכה להצלחה בלתי צפויה והפך את סילבר לדמות פוליטית בקהילה (ואת ליל הבאנגים לסדרת אירועים תקופתיים). המשטרה ניסתה לבטל, התקשורת סיקרה באהדה, ויומיים לפני האירוע נעצרו סילבר ושותפו לתכנון, עופר בר טוב, בגין "המרדה ושידול לדבר עבירה".

"ההגנה הייתה שאני לא משדל אף אחד לדבר עבירה אלא שאני משדל את מי שכבר עושה עבירה לא להסתתר", הוא אומר, "אני כן חושב שצריך לעשן, אבל לא משדל. אני משדל את המעשנים לא לפחד". סילבר וברטוב השתחררו יומיים לפני מועד האירוע, שנקבע ל־20 בחודש, עם צו הרחקה מירושלים. לאירוע הגיעו כ־3,000 מפגינים. לסילבר היו כעת מספיק סיבות לחייך. השיח התקשורתי בנוגע ללגליזציה הפך אוהד יותר, והיו אפילו כמה חברי כנסת שהעידו על עצמם כמי שעישנו. המאבק האישי של סילבר התחיל להניב פירות. אולי נכון יותר לומר פרחים.

ההד התקשורתי שעורר ליל הבאנגים כנראה גרם לכמה קודקודים במשטרה לא לחבב אותו, בלשון המעטה. "בדמיון שלי הם פשוט מתעבים אותי, אין לי מילה אחרת. אין הרבה אנשים שגורמים למשטרה להיראות חסרת אונים באופן שיטתי", הוא אומר. סילבר נעצר בפעם השנייה באוגוסט באותה שנה על מכירת גרם מריחואנה לשוטר סמוי. מעצרו הוארך עד תום ההליכים ובינואר 2015 הוא נשפט לתשעה חודשי מאסר, מהם נוכו החודשים שסילבר כבר ישב.

טלגראס

טלגראס

"קראתי המון, הרבה שיחות סרק סתמיות, קצת טלוויזיה, שיחות עם אנשים אחרים שלא היית מכיר בשם מקום אחר חוץ מבכלא", מספר סילבר על החיים מאחורי הסורגים. "אתה רוב היום תקוע בתא. כן, יצא לי לעשן באנגים בכלא. אפשר להגיד שזאת הייתה חוייה מיוחדת, מאוד עוצמתית".

במרץ 2015 סילבר כבר היה בחוץ, לא לפני שניהל מאבק נגד שירות בתי הסוהר על זכותו לקבל ארוחה טבעונית שהגיע עד בג"ץ. בחודש האחרון הוא גם הספיק "לסגור חשבון" עם השוטר הסמוי שהיה אחראי להפללתו כאשר חשף את תמונתו ברשתות החברתיות. המשטרה הגיבה במעצר וחקירה של המגיבים הזועמים לתמונה שחלקם איימו לפגוע בשוטר. האם סילבר מתחרט? "ממש לא. אני הולך לפרסם אותו שוב. לבקש עזרה עם סיפור מומצא שיגרום לך לסמוך עליו זאת שפלות רוח. והוא עושה את זה באופן שיטתי. הוא גם בריון, אני זוכר היטב עוד מהמעצר שלי את המשפט 'אם אתה פותח את הפה אני מדביק לך אחת לצלעות'".

הלגליזציה ואנחנו

התקופה הלא פשוטה שאחרי המאסר, שבה היה סילבר בחובות והרגיש "מסומן" על ידי המשטרה, הובילה אותו להחלטה לעבור לארצות הברית. סילבר הוא בעל אזרחות אמריקאית, ופתאום המחשבה על לעזוב את הארץ נראתה הגיונית. וכך בפעם השנייה בחייו, הגיע סילבר למקום חדש ולא מוכר, 16 שנים אחרי שעזב את הישיבה ואת הבית לירושלים. בניו יורק הוא יצר קשר עם חבר ילדות מצפת, מאותו גרעין של עוזבי ישיבה עמם התגורר בירושלים בתקופה שלפני הצבא. אותו חבר סידר לו עבודה במסעדה שהוא ניהל, "ואז התחלתי לנדוד, הייתי באלסקה, לאס וגאס ובסוף התגלגתי לקליפורניה".

במקביל לעבודות החווה סילבר המשיך בפעילות המקוונת של תיוג. "זה הגיעי לשלב שיש עשרות סוחרים כל יום. פייסבוק חסמו פרופילים והייתי צריך לאשר מחדש וכמובן שכל התלונות לגבי כל דילר היו מגיעות אלי. זה יצר עומס שלא יכולתי להתמודד איתו". סילבר התלבט אם לזנוח את פעילות "הארגון", "אבל זה לא עבד כי אנשים המשיכו להיפגש ואני לא יכול כל היום לדחות אנשים, זאת עבודה בפני עצמה".

טלגראס

היצע קנאביס בלתי נדלה לכל דורש. טלגראס

כך נולד הטלגראס. אחד הפעילים הבולטים אבל האנונימיים בתחום – SonOfGod, שמתמצא בטלגראם, יצר את הפלטפורמה, שמבטיחה את המשך פעילותו של סילבר והיצע קנאביס בלתי נדלה לכל דורש. "הגרעין הקשה זה שני אנשים בצוות הניהול, SonOfGod ואני. בנוסף יש כרגע 35 מנהלים בערך. ויש גם צוות ניהול מצוצמם יותר, התנדבותי נטו, אף אחד לא משלם לאף אחד. אני כן מנסה שיהיו להם הטבות, הנחות מהדילרים, לעשות להם מחיר. הם עובדים קשה מאוד וכל היום הם צריכים להתמודד עם מאות הודעות, טיפוסים מוזרים ושאלות מוזרות". בנוסף לטיפוסים המוזרים יש גם את המשטרה, שכבר הספיקה להתוודע לפלטפורמה, וחלק מזערי ממשתמשי האפליקציה גם זומן לחקירה.

נשאלת השאלה למה סילבר צריך את כל כאב הראש הזה, במקום לתפוס ראש בקליפורניה, שם הוא סוף סוף זוכה לעסוק במשלח יד שקשור בצמח הזה שהוא כל כך אוהב ומוקיר. התשובה לדבריו מתחלקת לשניים. "אני כבר עמוק בתוך זה. גם אם אכריז עכשיו שאני עוזב, אני אמשיך לקבל הודעות ואצטרך להשבית את החשבון. הדבר השני והיותר משמעותי זה שאני נמצא בנקודה שאני יכול לעשות דברים שאף אחד אחר לא יכול. אין מישהו שמאגד כל כך הרבה אנשים מהקהילה וסומכים עליו כמוני. אני צריך להחליט אם אני מנצל את זה לטובת המאבק. וזאת האפשרות הכי טבעית והכי הגיוניות וזאת שמרגישה הכי טוב".

ההנעה הפנימית שלו קשורה לעוד היבט בחייו. "התשובה הכי אמיתית – זה קשור לזה שאני טבעוני. הרעיון מאחורי זה אומר שיש מספיק אנשים שעושים רע, יש מספיק סבל בעולם", מסביר סילבר. "אם אנחנו נפסיק לעשות רע וכל אחד יעשה קצת טוב, זה פשוט יהפוך את העולם – בלי קלישאה – למקום הרבה יותר טוב. העניין של טוב ורע מתחיל בחופש, אם אתה צריך לכפות באלימות זה נוגד את האינטרס הטבעי שלנו. אני יודע שאם נפסיק לתת להם את הכוח לפגוע בנו הם לא יוכלו לפגוע בנו. אם נגיד אמת ונחשף כמעשנים זה פשוט ימוסס את החוק, יפורר אותו. הפילוספיה אומרת שאם מישהו רוצה לשלול את החופש, אל תעזור לו. עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. הם לא יוכלו לעשות את זה למיליון אנשים. הפחד מזיק לנו יותר מהחוק עצמו".

ומה לגבי הלגליזציה? או יותר נכון לומר מדיניות אי ההפללה, שעדיין אין לה תוצאות של ממש – מה סילבר חושב עליה? "זאת שאלה שאני לא יכול לענות עליה. זה באמת תלוי בציבור. הציבור הוא זה שיחליט מתי זה יהפוך להיות חוקי. אנחנו יכולים לחכות לפוליטיקאים, אבל כשמפרקים את המילה הזאת, זה נגישות, מכירה ואיכות. ואת שלושת הדברים האלה אנחנו כבר עושים עכשיו בלי הממשלה. הלגליזציה היא תוצאה שלנו ואנחנו נחליט מתי היא תהיה".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601